האמת היא, שהאייטמון הזה לא היה בתכניות המיידיות שלי. גם לא בתכניות לטווח הבינוני. השבועות האחרונים עמוסים ולחוצים בעבודה עד כדי כך, שכל שנייה פנויה מוקדשת למשפחה, ואז לנשום. בסדר הזה, אגב. אבל מה לעשות, ובעולמנו הבלתי צפוי, שלא לומר פסיכי לחלוטין, מתרחשים מדי פעם דברים, המעמידים בסכנה מוחשית את סלעי קיומנו, באופן שאינו יכול לעבור ללא תגובה הולמת. אי לכך ובהתאם לזאת, הנה אנחנו כאן.

עוד לפני שנגיע לסיבה שלשמה התכנסנו, התנצלותי הכנה על כך שהשורות הבאות יכללו שמות ומושגים מהענף-שאין-לנקוב-בשמו. כמובן שאין זה ברור ו/או מקובל, אולם מאחר שהטריגר לאייטמון נובע מהם, אין ברירה אלא לאזכרם, גם אם באופן תמציתי וממוקד.

ומעשה שהיה כך היה: לפני ימים לא רבים, בעודי שועט במכוניתי בין מטלה כזו למשימה אחרת, דילגתי בין תחנות הרדיו השונות, במטרה למצוא משהו ראוי לאוזני אדם. מפה לשם, נפלתי על פינת ספורט, ובאופן טבעי התעכבתי כדי לבדוק מה קורה ועם מי. באותו רגע ממש, רואיין שם אחד משחקני אותו ענף, שהתייחס לאחד מחבריו לקבוצה, בוזגלו שמו, שהחטיא פנדל במשחק חשוב או משהו כזה. "ברור שחבל מאוד שהוא החטיא", אמר המרואיין, "אבל צריך לזכור שבוזי היה זה שלקח אחריות, ומגיע לו קרדיט על זה".

סליחה?

בוזי?

בוזי??

בוזי???????

זאת אומרת, נכון שאני כבר לא צעיר, והזיכרון שלי רחוק מלהיות מה שהיה, אבל ישנן כמה עובדות ביקום, שיישארו לעד ברורות כשמש, חדות כתער וחד משמעיות כמו העובדה שלברון לעולם לא ייקח אליפות עם קליבלנד. אחת הבולטות והחשובות שבהן היא - בוזי יש רק אחד, והוא ממש, אבל ממש לא קשור לספורט ההוא.

זה לא שנעלבתי בשמו של החבר ינאי. הוא ילד גדול ויכול לדאוג לעצמו. אני פשוט תוהה אנה הגענו, אם בכזו קלות מישהו חושב לנכס לעצמו כינוי כה שגיב ומחייב. בדיוק כמו שחזו הגששים כבר לפני עשרות שנים: "מה זה כמו היום - שכל אינדירה זה גנדי?".

למרות שעברו יותר מ-20 שנה, אני זוכר כאילו היה זה לפני שעה את חביב הסיפרה דריק גרווין, אז שחקן הפועל גבת, מתחלחל עד לשד עצמותיו כשמספרים לו שכינויו של דורון שפר בישראל הוא "אייס-מן". בכל תולדות ה-NBA, ולעניות דעתי הלא קובעת בספורט האמריקאי בכלל, היה ויישאר רק איש קרח אחד - קוראים לו ג'ורג' גרווין, האח הגדול של. איש לא יעז להכתיר בשם זה את עצמו, או אחרים. ואם בטעות יימצא כזה, הוא יחטוף על הראש וחזק.

נניח שמחר יצטרף ל-NBA כשחקן מן המניין בוגר חיל הים האמריקאי. נרחיק לכת (מאוד נרחיק!), ונניח גם שאותו שחקן השתחרר בדרגת אדמירל. אפילו אז, האם מישהו מעלה על דעתו שהוא יכנה את עצמו "האדמירל"? האם שחקן, שלאורך כל שנותיו בבית הספר ובקולג' נתן לחבריו להעתיק ממנו במבחנים, יהין להתהדר בשם "התשובה"? האם למתדלק-לשעבר יהיה העוז להציג עצמו כ"דיזל"? שחקנים רבים שימשו לאורך השנים כראשי קבוצה בלייקרס, אבל "הקפטן" היה ויהיה רק אחד. ההוא עם הסקיי-הוק.

ולא רק מעבר לים, כמובן. גם אצלנו, בין אם מדובר "סתם" בשם פרטי (מיקי, בארי, לו), ובין אם בכינוי. מ"הקוסם", ו"ראש העיר" הישנים, הטובים והמיתולוגיים, ועד אלה להם אחראי יו"ר הדירקטוריון ("השריף", "הגנרל הסרבי", "המעלית" ומי זוכר כמה עוד). איש איש והשם ההולך לפניו.

יכולתי כמובן להמשיך ולתת דוגמאות מכאן ועד בכלל (ומן הסתם יהיה מי שימהר להאיר את עיניי, כי לאורך ההיסטוריה כן נמצאו פה ושם שחקנים שונים שדווקא חלקו כינוי זהה), אבל באופן כללי נראה לי שהנקודה ברורה: יש לתת לכל אדם ולכינויו את הכבוד והמעמד המגיע להם, במיוחד אם מדובר בשועי כדורסל.

אי לכך ובהתאם לזאת, יתכבדו איפה האדונים הנכבדים מאותו מועדון באותו ענף, וימצאו לחברם שם אחר. בוזי כבר יש לנו אחד. ויחיד.

shaharhermelin@gmail.com