קווין פנגוס עשה את עונת הסיניור שלו בגונזגה מוקף בשחקנים מצוינים. קייל ווילצ'ר וז'מק קרנובסקי היו הגבוהים הדומיננטיים, ודומנטאס סאבוניס הגיע מהספסל (בדיעבד וגם בזמן אמת – וואה וואה ווי וואה של קו קדמי). ביירון ווסלי שמשחק היום בכפר סבא היה אז הסמול פורוורד, ומהספסל עלו ג'וש פרקינס וסילאס מלסון (עדיין שם), אריק מקללאן וקייל דרנגיניס שמשחק כיום עם אנטון שוטבין בגרמניה.

כיוון שהחמישייה היתה מורכבת מפנגוס כ-1, ווסלי כ-3, ווילצ'ר כ-4 וקרנובסקי כ-5, חסר ברשימה השוטינג גארד הפותח. ברם, לא מצליח להיזכר בשמו כרגע. שיישאר ככה.

זוכר אותם די טוב מהשידורים, כי גונזגה תחת מארק פיו, לפחות מאז שנכנסתי לעובי הקורה של כדורסל המכללות, היא תמיד קבוצה מצליחה, מרשימה, מנצחת ובדרך כלל מהנה.

והנה בשבוע שעבר במסגרת משחק חוץ של מכבי ת"א ביורוליג, עלה על מסכינו שוב החבר קווין פנגוס והפעם כשחקן ז'לגיריס קובנה. ניסיתי להיזכר אם גם בזמן אמת התלהבתי ממנו, ויכולתי לנחש עד לאן יגיע (לפעמים אני מתפתה לתחזיות חסרות אחריות לשם השעשוע, או סתם כי השידורים מתארכים ולא תמיד נשאר על מה לדבר בשלוש וחצי בלילה).

לא זכור לי שהגעתי איתו במחשבות עד ליורוליג. כן זכור לי, ש"שלחתי" אותו לשחק אחרי המכללות בליגה הספרדית, יען לאורך השנים הספרדים הוכיחו שהם אוהבים גארדים לבנים עם קליעה מעולה ומדובר בזן מבוקש יחסית שם. ובאמת, התחנה הראשונה של פנגוס היתה גראן קנאריה.

אבל קבוצה מהטופ 8 ביורוליג? לא ראיתי את זה בא. ובעצם, למה שלא יהיה שם? הוא חד, שומר על הכדור, קולע מצוין, רואה משחק, הופך את האחרים לטובים יותר. אין לו אגו. הוא מגיע מאוניברסיטה תחרותית ומנצחת. מי צריך יותר מזה? אפשר להניח שהדרכון הסלובני לא הפריע בדרך.

פעם, לפני הרבה מאוד שנים, הגיע לעיר האורות של המזרח התיכון, הלוא היא פתח תקווה אליה אני כרוך עד עצם היום הזה, שחקן בשם סטיב פרנצ'מן. רכז נמוך, יהודי-אמריקאי, ששיחק בליגה הארצית. הייתי בן 15, אולי 16, והתאמנתי עם הבוגרים. זה היה כדורסל שונה בתכלית: קצת כמו הסיפורים על טל ברודי עשרים שנים לפני כן, גם פרנצ'מן הראה לבני המקום שכדורסל משחקים אחרת משידעו וחשבו עד אז. הדברים בוצעו מהר, בחדות, בדיוק, השליטה בכדור ובקבוצה היו ברמה גבוהה. הורגשה נוכחות בעל בית במגרש. היתה תחושה שכל אחד מהשחקנים ידע את מקומו ואת שעליו לבצע, והדברים סבבו את פרנצ'מן.

זו גם היתה התחושה שעברה תוך כדי צפייה במשחק בין ז'לגיריס למכבי ת"א. ברצותו הוא לוקח שלשה וקולע באחוזים גבוהים, ברצותו מכדרר, מניע את האנשים, יוצר לעצמו ואחר כך לאחרים, או להיפך. יש בעל בית על המגרש. הקהל הליטאי הוכיח לאורך השנים שהוא נלהב, מבין עניין ומחובר לקבוצה שלו. העונה יש להם את כל הסיבות ויותר. יש להם את קווין פנגוס. אם אני בעלים של קבוצה, אני רוצה גם.

עדיין נשאלת השאלה מה מביא את פנגוס עד ז'לגיריס ולפתחה של מה שעשויה להיות קריירת יורוליג מכובדת בת מספר שנים, ואת ביירון ווסלי לחארט אל טאנק כפר סבא מתחתית הליגה הלאומית.

גורל/מזל? סוכן? דרכון? פריק מאחורי מקלדת שלא נרדם בלילה מסוים וחווה הארה? מאמן שמוציא ממך יותר? יכולת נטו?

רק האל הטוב של הכדורסל יודע, ואולי גם הוא לא.