האם תהיתם אי פעם מה המשותף לבייסבול, סופטבול, קראטה, טיפוס תחרותי, סקייטבורד וגלשני גלים קצרים, פרט להיותם ענפי ספורט, כמובן? סביר להניח שלא, אבל הנה התשובה: החל מטוקיו 2020, ייחשבו כל הענפים הנ"ל למקצועות אולימפיים לכל דבר ועניין. למה אני מלאה אתכם במידע לא רלוונטי שכזה? בגלל הפרישה של נבארו.

לפחות פעמיים בעבר, אירגנתי כאן תחרויות "חיובים" דמיוניות בין קלעים וצלפים שונים, שועי ארץ ועולם. סוג של שעשוע מעדות ה"מה היה קורה אילו". אבל הפרישה של החבר לה בומבה גרמה לי (בשעת לילה מאוחרת מאוד, יש לציין) לרצף המחשבות הבא, שאם תתנו לו צ'אנס, הוא לא כל כך מנותק מהמציאות.

מחשבה מס' 1 - הכדורסל העולמי מלא במכונות ירייה בדימוס, שלמרבה הצער כבר לא יכולים לייצג את מדינתם ככדורסלנים פעילים. עובדה. נבארו הוא האחרון שמצטרף לרשימה המאוד ארוכה ומכובדת הזו.

מחשבה מספר 2 - לקלוע לסל זה בדיוק כמו לרכוב על אופניים. אף פעם לא באמת שוכחים איך לעשות את זה. שימו כל צלף-עבר על המגרש לשעה עד שלוש, ותראו מה קורה. שימו אותו במחנה אימונים של שבוע, ועוד יותר תראו מה קורה.

מחשבה מספר 3 - למה "חיובים" הוא לא ענף אולימפי? אל תצחקו. חשבו על זה ברצינות לרגע. לא מדבר איתכם על תחרות פתוחה לקהל הרחב, אלא על משהו מובנה בעל קריטריונים וחוקים ברורים, אם כי לא רבים מדי: ההשתתפות מותרת אך ורק לשחקני-עבר, בני 35 לפחות, נציג אחד בלבד לכל מדינה, הגרלה פתוחה לחלוטין ומשחקים בשיטת הנוקאאוט, בדיוק כמו בטורניר הטניס.

בתוך פחות מחמש דקות, הרכבתי במו מקלדתי רשימה של 20 משתתפים באולימפיאדה הבאה. כמובן שיכולים להיות נציגים של הרבה יותר מדינות, וכמובן שיימצא מי שיחלוק עליי, ויטען בעוז ש"למה לקחת את זה, בעוד שההוא הרבה יותר מתאים" וכיוצא בהללו. כל מה שתגידו מקובל עליי מראש, או שלא. הרעיון הוא רק להראות את הפונטנציאל.

יעלו ויבואו משתתפי הטורניר האולימפי בחיובים, טוקיו 2020:

ספרד תיוצג על ידי נבארו, כמובן.

פג'ה סטויאקוביץ', לשיטתי, ייצג בגאון את סרביה.

פטאר נאומוסקי את מקדוניה.

ברזיל תשלח את אוסקר שמידט, כאילו דה?

ארגנטינה את מאנו ג'ינובילי, שעד אז, יש לצפות, יהיה סוף סוף "לשעבר".

מגרמניה יבוא דירק נוביצקי. עיינו ערך ג'ינובילי. ואם לא, דטלף שרמפף רק מחכה שיקראו לו.

טוני קוקוץ' יחזור ללבוש בגאווה את המשבצות האדומות-לבנות של קרואטיה.

מצרפת יגיע הרווה דוביסון (או רישאר דאקורי, או אנטואן ריגודו).

טורקיה - הידו טורקוגלו.

איטליה - ג'אנלוקה באסילה (או קרלטון מאיירס, או אנטונלו ריבה).

פורטוגל - קרלוס לישבואה.

יוון – העם היה הולך עם גאליס, אבל לעניות דעתי הלא קובעת, דימיטרי דיאמנטידיס עדיף לצורך העניין.

הלאה: לטביה תשלח את ריימונדס מיגליניקס.

אסטוניה את טיט סוק.

אנדרו גייז יצלוף במדי אוסטרליה.

ליטא - הוווווו קשה, אבל נלך על שאראס, בעיקר בגלל האופי.

לקנדה יהיה את סטיב נאש.

לרוסיה את איגור קודיילין.

ולנו את דורון ג'מצ'י, כמובן.

נשארה ארה"ב, וזו בעיה, אבל בעצם לא. על פניו, רשימה מאוד ארוכה של מועמדים - רג'י מילר, ריי אלן, כריס מאלין, מיץ' ריצ'מונד, סטיב קר, ג'ורדן, כמובן (כי ג'ורדן מועמד לכל דבר) - אבל בחיובים צריך לא רק יד, אלא ראש, בעיקר יכולת להיכנס לראש של מישהו אחר. כשמשלבים פיור-שוטריות עם יכולת מנטלית של ג'דיי, ועם טראש טוק עילאי, רק שם אחד בא בחשבון: לארי בירד.

שיהיה ברור, אין לי שום בעיה עם בייסבול, סופטבול, קראטה, טיפוס תחרותי, סקייטבורד וגלשני גלים קצרים. סבבה לגמרי של ענפים. אודה וממש לא אבוש שגם ענפים אחרים, ובראשם שחייה ואתלטיקה, מצמידים אותי אל המסך מדי אולימפיאדה. אבל יש גם לא מעט ענפים אחרים שלא. באמת שלא.

אני שואל אתכם, עם כל הכבוד ובלי לפגוע באף ספורטאי ובאף ענף: למה הייתם מוכנים להקדיש זמן וכסף, לחץ וקשת, או לבירד נגד פג'ה? לשיט בקיאק, או לאוסקר נגד דיאמנטידיס? לרכיבה אמנותית על סוסים, או לנוביצקי נגד נאש? ומי יישאר עומד אחרון בקרב הידיות בין ג'מצ'י לנבארו? בין שאראס לקוקוץ'? בדרבי המזרח-אירופאי בין סוק למיגליניקס? והאם דוביסון יוכל לבאסילה? אני מוכן להמר על מלוא משכורת העתק שלי בכדורסלע-האתר, שכרטיסים לטורניר כזה תצליחו להשיג, אם בכלל, רק בשוק השחור.

אי לכך ובהתאם לזאת, יצורף חיובים לאלתר למשחקים האולימפיים, לא חשוב על חשבון מה או שמא פשוט בנוסף לכל הקיים, ויפה שלשה אחת קודם!

shaharhermelin@gmail.com