חצי עונה בלבד זכינו לראות את אנתוני גראנדי מקרוב – אפילו לא הספקנו להבין אם זה גרונדי או גראנדי בתקופה ההיא – ובכל זאת, הוא הצליח להשאיר חותם. הגארד מאוניברסיטת צפון קרוליינה סטייט הגיע לכאן צעיר יחסית, בן 25 ואחרי שנתיים בלבד כמקצוען. הוא חתם ברמת השרון שדורגה אז בתחתית עם ניצחון בודד משמונה משחקים וביחד עם הקטור רומרו הנפלא עזר לה להישאר בליגה.

גראנדי היה סקורר פרוע, כזה שמעולם לא פגש בזריקה רעה. כשהוא היה חם, היה יכול להגיע בקלות ל-25-30 נקודות, עם שילוב בין קליעה טובה – אך לא יציבה – לחדירות אגרסיביות שהביאו אותו המון לקו. וכשלא היה חם? נו, אז הוא היה ממשיך לזרוק עד שזה היה נכנס וטור הנקודות איכשהו היה מתייצב על סביבות ה-20, אבל גם אחוזי הקליעה מהשדה.

למעלה מ-19 נקודות בממוצע למשחק היו לגראנדי בישראל, אחת מהתחנות הרבות אותן עבר בקריירה. הוא היה פרוע גם מחוץ למגרש וכמעט לא נשאר ליותר מכמה חודשים באותה קבוצה. גרמניה, קפריסין, שבדיה, ונצואלה, הליגות החצי מקצועניות בארה"ב, איטליה, יוון, טורקיה, הפיליפינים, איראן, עיראק ואפילו קדנציה קצרצרה של 12 משחקים באטלנטה הוקס. ולכו תדעו, אולי התפספסה איזו תחנה בדרך.

התקופה היפה בקריירה שלו הייתה בפאנליניוס, הקבוצה היחידה בה גם נשאר לשנתיים מלאות תחת הדרכת איליאס זורוס. הוא שיתף בה פעולה עם יוריצה גולמאץ, נבחר לחמישיית העונה בליגה היוונית והיה מלך הסלים שנתיים ברציפות. הוא קרע רשתות כדוקטור ג'יי גם בשבדיה (33.4 נקודות למשחק), בליגת המשנה בגרמניה (28.1 נקודות למשחק) וכאמור גם בישראל וגם בשלהי הקריירה המשיך להפגיז.

עוד כשחקן פעיל החל להסתבך. אחרי שנעצר מספר פעמים נוהג תחת השפעת חומרים אסורים, הוא עבר להתגורר בגאנה, ככל הנראה במנוסה משלטונות החוק, אבל אחרי מספר שנים נתפס בביקור מולדת בקווינס ונשפט לשנתיים בכלא (מתוכן ישב כשנה). ביוני 2019 הוא הרג הולכת רגל בתאונת פגע וברח, כאשר נהג ללא רישיון או ביטוח. הוא הסגיר את עצמו למשטרה כעבור שבוע וחצי. בנובמבר 2019, מספר שבועות לפני גזר הדין בעניינו ושעות לאחר חגיגות יום ההולדת של אימו, נדקר למוות בקטטה.

כל הנורות האדומות בהקו חזק בשנים האחרונות לחייו, אבל אף אחד – וגם הוא עצמו – לא הצליח להחזיר אותו למסלול. בן 40 בלבד היה במותו, אסיר לשעבר שהיה אמור לחזור לתקופת מאסר נוספת בעתיד הקרוב מאוד. מוות אלים ומיותר של אדם שמצא את מקומו רק עם הכדור הכתום בידו – וגם זה לא תמיד.