סיפור קצת משונה שמאפיין למען האמת תהליך שעברתי בשנים האחרונות עת התרחקתי מכתיבה על כדורסל של מעלה ועברתי לכדורסל של (בעיקר) מטה או של הצדדים כסוכן ('שנים אחרונות' יכול להיות כל דבר בין שנתיים, נניח, לבין אאאני יודע, נגיד עשר).
והיות שלא סוד הוא כי אנוכי די הרבה זמן רחוק מאוד, מאוד-מאוד אפילו, מרמת המעקב השוצפת אחר הכדורסל האירופי בה התנהלתי בעבר (עבר יכול להיות כל דבר בין עשר שנים נניח, לבין אאאני יודע, נגיד 30), הנתונים החדשים הפתיעו אותי.
זה התחיל מזה ששמתי לב שקיילב אגאדה מהפועל באר שבע, שעושה כאן חיל, שיחק במלייה, ספרד, לפני שהגיע לישראל. קבוצה שמשחקת בליגת המשנה שם.
זה הביא אותי להיזכר שגם ג'ארמר גאלי שהצטרף למכבי רעננה לאחר ארבע עונות בלוקסמבורג ונצץ, כיכב מיד אחר כך בליגת העל עם גלבוע/גליל, וגארי בראון רמירז בא עם אפס רזומה כמקצוען מחוץ למדינה שלו (פורטו ריקו) לפני שנתן עונה מצוינת בנס ציונה.
וזה גרם לי לחשוב: יכול להיות שהמאמנים נצמדים יותר מדי לספר החוקים הלא כתוב, כשהם רוצים להחתים שחקנים שכבר שיחקו פה בהצלחה, או כאלה שכבר הוכיחו את עצמם בליגה נחשבת מאוד? מה יקרה אם הם ישחררו כפתור ואת הקשר בעניבה, ויתנו לדרור, למעוף, לדמיון ולחזון, כל אחד בתורו וכולם יחד, לעבוד שעות נוספות כדי להחתים יותר ויותר שחקנים מהסוג הזה בליגת העל?
וזה החזיר אותי למלייה. רגע, אגאדה שיחק שם כשהיא היתה בליגה השנייה או בליגה השלישית? ומלייה זה לא המקום שממוקם למעשה במרוקו ונחשב לאוטונומיה ספרדית? נבחרת ישראל שיחקה שם פעם, ככל הזכור.
וזה דחק בי לבדוק איפה נמצאת מלייה בדיוק, ואם צדקתי או טעיתי, ומה קורה עם הקבוצה הזו נכון להיום (ליגה שנייה, מאזן שלילי 4:2 בבית א'). ואז התברר לי שהאולם קרוי על שם חוויאר אימברודה.
אימברודה? מה, הוא מת? נדרכתי. הרי ידעתי כל פרט עליו באמצע שנות התשעים כששידרנו, מורן ברק ואני, שידורים שבועיים מהליגה הספרדית מאולפן בגודל מטר על מטר וחצי ברמת גן-העיר עת שכן שם ערוץ הספורט. הוא אימן את מלאגה, מה זאת אומרת מי זה אימברודה? ועד לנבחרת ספרד הגיע. ובכלל, הוא אחד המאמנים עם הכי הרבה הופעות בתולדות הליגה הספרדית. אז מה, הוא מת פתאום שקוראים לאולם הכדורסל במליה על שמו, ולא ידעתי?
וזה הביא אותי לבדוק, שוב: לא, הוא לא מת. למעשה הוא הפסיק לאמן בליגה לפני שנים. וכן, הוא נולד בעיר הזו וכגיבור כדורסל מקומי, מן הסתם, נקרא על שמו האולם בו משחקת הקבוצה הבכירה בעיר. והיי, הוא בכלל פוליטיקאי כיום. ויואו, לא ראיתי אותו המון שנים, לאן נעלם כל השיער שלו ואיך הוא הזדקן (ושאר קריאות התפעלות ואכזבה פנימיות מהסוג שכמעט כל אחד מכיר).
אולם על שמו של אימברודה בעודו בחייו. יפה, יפה. יש מקרים כאלה, מתברר, ונתקלתי פה ושם גם באחרים. ומר כדורסל יהושע רוזין ז"ל, מה איתו? אם עד עכשיו, כמעט 19 שנים אחרי מותו, טרם הגיע היום בו קראו להיכל ביד אליהו על שמו, זה כנראה לא יקרה לעולם.
