בימים של שני זרים בכל קבוצה, יציבות בסגל וגביעי אירופה מצומצמים יותר, הכרנו כמעט את כל האמריקאים בקבוצות הצמרת באירופה. זה היה עידן בו הסטטיסטיקה לא הייתה במרחק לחיצת כפתור אלא הצריכה רכישת/השגת מגזינים שעד הגעתם כבר היו בני חודשיים לפחות. על תקצירים בכלל לא היה על מה לדבר. שידורים ישירים מהליגה הספרדית, איטלקית, גרמנית? לא חשבנו שנגיע ליום הזה.

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, באייר לברקוזן שלטה ביד רמה בכדורסל הגרמני. היו לה את הנינג הארניש, מיכאל קוך וכריסטיאן וולפ ושני זרים ששיחקו ביחד ארבע שנים ברציפות: קנארד ג'ונסון וקלינטון ווילר, שלשמו התכנסו כאן היום. ג'ונסון היה ביג מן שמאלי, אתלטי ואפקטיבי, בעוד ווילר היה רכז זריז כשד, סקורר נהדר, מוסר טוב וחוטף מצוין.

בארבע השנים של שניהם בלברקוזן, היא זכתה בארבע אליפויות גרמניה ושלושה גביעים והייתה חברה קבועה בגביע אירופה לאלופות, אם כי שם היא בדרך כלל לא התקדמה יותר מדי. ווילר הגיע לקבוצה בגיל 30 והיה צעיר בשנתיים בלבד מדירק באוארמן, שבדיוק קודם מעמדת עוזר המאמן והחל קריירה מרשימה מאוד על הקווים. ווילר כמעט לא ירד מהפרקט – 38 דקות בממוצע בגביע אירופה בעונת 91/92 – והיה באנקר בצמרת טבלאות מלך הסלים, האסיסטים והחטיפות (3.0 למשחק בעונתו האחרונה בקבוצה – ראשון ביורוליג דאז).

זוכר אותו היטב. מה רבה התדהמה לגלות לפתע, סתם כי סרקתי מי "התפספס" לנו בלינק ההנצחה, כי הוא לא נמנה עוד עם בעלי הדופק. יכול להיות שלא הייתי מתייחס אליו כלל, אלמלא אותם משחקים בין באייר לברקוזן למכבי ת"א שהסתיימו בתוצאות גבוהות שהבליטו את יכולותיו. אז נחשפתי אליו במלוא הדרו לראשונה, בעצם, ולכן הוא כאן היום, ב'לזכרם' - אגף ההנצחה של כדורסלע-האתר.

לברקוזן הייתה התחנה הראשונה והאחרונה שלו באירופה. למרות ששיחק באוניברסיטת וויליאם פטרסון ונבחר רק במקום ה-150 בדראפט 1981, הוא הצליח להשיג חוזה ב-NBA בזכות יכולת גבוהה מאוד ב-CBA בה נבחר לשחקן המצטיין של סדרת הגמר ב-1987, כאשר הוביל את טמפה ביי ת'רילרס לזכייה. אגב, מהאוניברסיטה הקטנה בה שיחק יצאו רק שני שחקנים לליגה עם הלוגו של ג'רי ווסט: הוא ואחד הוראס ג'נקינס. בכלל, הייתה לו קריירה יפה מאוד בליגה החצי מקצוענית דאז ומאמנו הראשון אחרי הקולג' היה לא פחות ולא יותר פיל ג'קסון באולבני פטרונס. הוא זוכר את זה לדעתכם, הזן מאסטר?

ווילר נבחר פעמיים לחמישיית העונה של ה-CBA, וארבע פעמים לחמישיית ההגנה. בנוסף זכה בשתי אליפויות USBL ועוד אחת ב-WBL, ליגת הנמוכים, שהתאימה בדיוק למידותיו.

ווילר משך מספיק תשומת לב בשביל להשיג חוזיםבאינדיאנה, מיאמי ופורטלנד (ביחד עם ג'רום קרסי, קווין דאקוורת' וקולדוול ג'ונס, שגם הם כבר לא איתנו) ובסך הכל רשם 87 הופעות תוך שנתיים. רוקי בגיל 28 היה, לא צחוק, כאשר קיבל צ'אנס בפייסרס של ג'ק רמזי והגשים חלום. "אני ממש בר מזל שבגילי אני עדיין עושה משהו שאני כל כך אוהב", אמר אחרי ששיחק ב-NBA, "אף פעם לא הייתי פצוע וראיתי את העולם בזכות הכדורסל. אני פשוט אוהב את המשחק הזה".

אחרי שעזב את גרמניה חזר לשנתיים נוספות בליגות החצי מקצועניות בארה"ב ופרש באמצע העשור הרביעי לחייו. הוא חזר להתגורר בעיירה בה נולד וגדל, לונג בראנץ', ניו ג'רזי – ובה גם נקבר עם מותו בפברואר 2019 והוא בן 59.