היום לפני 128 שנים המציא ג'יימס נייסמית' את הכדורסל ונתן בו סימנים וחוקים לראשונה. בהמשך הגיעו שכלולים ושיפורים, שינויים ותוספות. תודה, בהזדמנות זו.

יש אנשים שהשנים זוחלות להם, ישנם כאלה שהן הולכות מבחינתם ולאחרים הן רצות. ומאחר ששיערי שחור היה לפני שנים רבות, אני שם לב יותר ויותר שהסביבה - כדרך הטבע כנראה - הולכת ומתלמאת באנשים שפעם ראיתי משחקים על המגרש וכיום הם נושאים בשלל תפקידי אימון, ייעוץ, הדרכה וניהול סביב המשחק.

האחרון שבהם הוא הליטאי דאיניוס אדומייטיס, עד לפני שתי דקות ורבע שחקן של צביקה שרף בורוצלאב, וכיום מחליפו בעמדת מאמן הפועל ירושלים של עודד קטש, שבעצמו עד לפני דקה וחמישים עוד קיבל הצעה לאמן את הפועל גליל עליון לאחר שפרש ונפרד מהמשחק.

בואכה שבת המלכה חשבתי שזו הזדמנות להציג עוד כמה וכמה (וכמה!), הראשונים שיצוצו מתוך מאגר הצילומים של כדורסלע-האתר בסדר אקראי ובלתי מחייב או רומז לשום דבר.

כבר שנים שהוא מאמן, אבל אני עדיין זוכר את השלשות מהבטן, את תחילת הדרך בגיל 15 בהפועל חיפה, את פציעות הברכיים הקשות, את הסיבוב שעשה באירופה כשחקן, את החוסן המנטלי הרב ואת אביו ז"ל, שחקן לשעבר בפני עצמו, שליווה אותו לאורך הדרך.

אנדריי קירילנקו, פעם שחקן אדיר וכיום מנכ"ל התאחדות הכדורסל ברוסיה. איזה שחקן הוא היה - כל מי שהיה ער לתקופתו יודע וזוכר. ואיזה מנכ"ל התאחדות הוא? מי יודע, מי מתעניין.

אגדת כדורסל מקומית, כמעט טראגית. בשלב מסוים בקריירה היה מאוד לא ברור אם עודד קטש מעוניין דיו להישאר על המגרשים שלא בתפקיד השחקן. סופו של עניין, לא רק שהוא נשאר, הוא גם הפך למאמן שנגע בפסגות מקומיות ואירופיות כמו נבחרת ישראל, מכבי ת"א, הפועל ירושלים ועכשיו גם פנתינאייקוס.

הזיכרון הולך אל סוף שנות השמונים, שידור חי בצעד וחצי בגלי צה"ל, כשדייויד בלאט השחקן מספר על קשיים כלכליים רציניים במכבי נתניה (מכבי, לא אליצור) ועל כך שבקבוצה לא קיבלו שכר כבר חודשיים. רצה הגורל ורצה בלאט, והכסף חזר אליו ועוד איך כמאמן בשורה ארוכה של מועדונים מובילים בארץ ובאירופה, וגם ב-NBA.

לגבי שאראס זה היה כתוב באוויר ומעולם לא התפוגג: הוא יאמן או ינהל בכל מקום בו ירצה, אם רק ירצה. ובסופו של דבר הוא רצה. עכשיו זה קורה בברצלונה וקודם בקובנה, שתיים מהקבוצות בהן גם שיחק. על הבסיס הזה לא יהיה מופרך להעריך שעוד נראה אותו בוילנה, מכבי ת"א או פנתינאייקוס.

אינארס בגאצקיס זכור לי בעיקר בתור קלע לטבי אבסולוטי וגבוה, שהסתובב מרבית הקריירה בליגות מזרח אירופיות. לימים התברר ממש מול עינינו שהזרוע שלו היתה קצרה מכדי להדוף את המסירה הארוכה והגורלית של שארפ לשלף בנוקיה-ההיכל באותו משחק של פעם בחיים. ויום אחד, בלי הכנה ממשית, אחרי שאימן פחות או יותר באותם מקומות בהם שיחק, הוא הגיע לאמן את מכבי ת"א. במקרה שלו כדורסלע-האתר מספיק ותיק כדי להציג אותו מימיו במדי משחק.

אלוורטיס שיחק 19 שנים בפנתינאייקוס - כל הקריירה שלו כשחקן למעשה - ועכשיו הוא ג'נרל מנג'ר של אותו מועדון ממש. אפילו אימן שם קצת. ויהיה אשר יהיה, ויעשה אשר יעשה, הוא יהיה זכור בכדורסלע כמו בצילום הזה, פלוס-מינוס הזקן.

כילד וכנער, בעולם שונה מאוד טכנולוגית, פנאיוטיס ינאקיס היה שם ודמות שאי אפשר לשכוח או להתעלם ממנו אם כדורסל אירופי עניין אותך. לימים הצ'יף האינדיאני הזה הלביש על עצמו חליפה והחל לאמן. רעמת השיער קוצצה קצת וכך גם כוחו באופן כללי. והרושם האדיר שהותיר כשחקן דהה בקצוות. ככל הזכור קיבל לידיו את אימון נבחרת יוון בטרם אימן קבוצה.

דושקו איוונוביץ' מאמן כל כך הרבה שנים וראינו אותו בכל כך הרבה הזדמנויות, שימיו כשחקן הולכים ומיטשטשים. ברם-אולם-ואף-על-פי-כן, נער הייתי וגם בגרתי כדי לספר כי תפקיד חייו היה - ונשאר, כנראה - לכהן כמבוגר האחראי בין חברי קבוצת הפלא של יוגופלסטיקה ספליט ולזכות איתה בגביעי אירופה.

זוכר אותו בעיקר מברצלונה וגם כמו כאן, במדי מלאגה, ואחר כך גם בכוכב האדום - אם למנות חלק מהתחנות בהן שיחק. על אף קריירה ארוכה שלו ועל סמך התבוננות מהצד לא הייתי מהמר שימשיך לחיות קרוב לכדורסל. בפועל, מילאן גורוביץ' נשאר קרוב למשחק ובפעם האחרונה ששמעתי את שמו הוא נקשר לנבחרת הנוער של סרביה.