זה היה כתב החידה הקצר: "ברקוביץ' ואיטוריאגה. ומי ממש מעל ראשו של מיקי, במטושטש? הפרס, כרגיל, מגנט של כדורסלע. תשובות יתקבלו עד 19.6 בחצות. בהצלחה".

וזה היה הצילום (ומילא שה-19.6 עבר כבר מזמן, מודה באשמת קלישות, היעדר זמן פנוי בתקופה זו של השנה ועצלות גם יחד).

רוצה לומר, השם איטוריאגה הופיע בשאלה עצמה. הודגש במיוחד כי הדמות שהתבקשתם לזהות מופיעה במטושטש מעל ראשו של ברקוביץ'.

יותר ברור מזה?

נראה שזה לא הספיק. אף שהייתי מדויק ככל האפשר, רבים מבני העם ובנותיו שלחו מיילים לפיהם הפתרון לחידה הוא איטוריאגה. יכול להיות שלא הייתי ברור מספיק, או שמא זוהי עוד הוכחה לכך שהעם פשוט קלוש, לא קורא, לא קולט, לא מבין, ממהר לפסוק?

לך דע אם מציאות היא זו או אגדה.

כך או אחרת, אחרת או כך, (לי) ברור לגמרי שלא ביקשתי שתזהו את איטוריאגה המזוקן הדוהר אחר ברקוביץ', אלא את הדמות המטושטשת מעל ראשו של מיקי. ישנן שלוש דמויות כאלה, כיוונתי לשמאלית – זו שאכן נמצאת מעל ראשו של ברקוביץ' בצילום.

יש להקדים ולומר כי מדובר ביציע העיתונאים ביד אליהו אי-אז בימים, אשר אינו קיים עוד במבנה המשופץ של היכל הספורט בתל אביב. אותו יציע אשר גם אני ישבתי בו לא מעט שנים לאורך משחקים רבים וגם, פה ושם, אימונים.

הדמויות המטושטשות לפיכך הן של עיתונאים, שליוו את מכבי ת"א במשחקיה בגביע אירופה. ערב גדול זה היה, מכבי ת"א נגד ריאל מדריד, וככל שאני מזהה ממרומי שנותיי מדובר בשלושה עיתונאים מובילים במיוחד נכון לאותה תקופה (שנות השבעים או שנות השמונים – יען חואן מנואל איטוריאגה שיחק בריאל מדריד בין 1976 ל-1988, וברקוביץ' שיחק במכבי ת"א בין 1971 ל-1988).

ובחזרה לעיתונאים: מצד ימין למעלה זה חייב להיות יהושע שגיא מ"הארץ". כך נדמה ונדמה שכך. באמצע למטה, בלי להתחייב כי אני ממש לא בטוח, אבל זוכר ששם הוא ישב בדרך כלל, הוא לא אחר מאשר נאה כרפאל – הידוע גם ובעיקר כרפאל נאה מ"ידיעות אחרונות" ואוזכר בכל כך הרבה אייטמונים של כדורסלע לאורך השנים.

ומשמאל, בלוריתו שופעת והוא מטופח ומסודר כתמיד, האיש שהתבקשתם לזהות: מוטי רוזנבלום, איש "מעריב", אשר נפטר לפני מספר שבועות בגיל 75 והיה ראש דסק הכדורסל בעיתון כאשר הגעתי לעבוד בו בראשית 1990 עת שחור היה שיערי.

אגב, ככל הזכור לי, העיתונאים אינם יושבים באופן אקראי. המקומות, כפי שהם מופיעים בצילום, היו מסומנים עבור העיתונים. כלומר, בחלוף השנים ישבתי בדיוק על הכיסא אשר שימש את רוזנבלום ז"ל ולצדי, מפעם לפעם, ישב גם אלי סהר בימיו ב"הארץ". כאן, במקום הזה, בפוזיציה הזו ממש, הנחית צ'ורה הנורא מהלומה חסרת תקדים על סהר ושאר הפרטים והסיפור המלא מובאים ב-"מסביב לכדור" שכתבתי, ויצא לאור בהוצאת מודן.

ומכאן – אל הפתרונות שהגיעו. כאמור, רבים כתבו משום מה איטוריאגה, וכדאי לפיכך להזכיר לבני העם ובנותיו (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים), לקרוא את כתב החידה בנחת ובאיטיות ולא לקפוץ למסקנות נחפזות מדי.

כאמור, אין ספק שהיתה כאן אי-הבנה על פי התשובות שהגיעו: חואן איטוריאגה, רפאל רויאן, אבא של גרבאחוסה, ושוב איטוריאגה, ועוד איטוריאגה אחד, והנה וולטר שצ'רביאק, פרננדו מרטין, מירזה דליבאשיץ', פדריקו קאמריצ'ס הארגנטיני, עוד ארבעה איטוריאגה, והנה איטוריאגה חמישי עם פירוט שלשמו נעצור רגע ונביא מלה במלה: "חואן לופס איטוריאגה. לעולם לא אשכח את האיש שהיה גורם לי כילד קטן לרוץ למיטה ולכסות את עצמי בשמיכה אחרי עוד שחיטה בפביליון במדריד. יד קטלנית מחצי מגרש וזקן מפחיד. העלית לי זיכרונות ילדות שאז היו מפחידים והיום הם מתוקים. תודה ערן".

נאה, נאה כרפאל ממש, אשר יושב בשורה התחתונה של היציע, במטושטש כמובן.

הלאה: נאצ'ו סולוסאבאל, חוזה קרגול, עוד שני רפאל רויאן, חואן אנטוניו סן אפיפניו, אנטונלו ריבה, עוד שלושה איטוריאגה, ועוד פרננדו מרטין, עוד שני רויאן, חוזה אורטיז, אנריקה וילאלובוס, רנאטו וילאלטה, מייק ד'אנטוני, עוד איטוריאגה, ורגע – עצרו הכל – הנה מישהו שהבין את הכוונה המקורית סוף-סוף ומעריך שמדובר במנחם פרי (איש תקשורת אמנם, אבל בתחום המוזיקה דווקא).

והנה עוד פותר שחושב שמדובר בשמעון מזרחי או מנחם פרי. יפה, לפחות קלטו לאן כוונה השאלה. הלאה ולסיום עוד כמה בני עם שהיו בכיוון הכללי (כלומר, לא ענו איטוריאגה): יאיר שטרן, מני מזוז, תני כהן-מינץ, מוני פנאן, גברי בנאי, אמנון אבידן, שמלוק מחרובסקי, שמעון מזרחי שוב, לו סילבר.

זהו, בעצם.

אחת החידות המוזרות והקשות, לא נכחיש זאת. ובסיומו של כ-650 גרם טקסט זה מתברר שאיש, גם לא אישה, היו בכיוון של מוטי רוזנבלום ז"ל.

לא נעים, לא נורא.

עוברים לחידה הבאה ותודה לכולם על ההשתתפות.