גלן וויסבי

זכור לכם השם?

אני זוכר אותו היטב: סנטר מוצק, אתלטי, נייד, נגר, חוסם משובח, אשר נהג לנגוח מפעם לפעם לתוך החישוק, להסתבך בעבירות ולסיים משחקים עם דאבל-דאבל אריק קמבלי במהותו ובאופיו (כל מיני 12 ו-11, 13 ו-10 וכיוצא באלה, יו נואו).

קיצורו של עניין, ב-26 בספטמבר 2021 מתקבלת הודעה במכשיר הנשיאותי בה נאמר, כי וויסבי למעשה כבר לא איתנו מאז ספטמבר 2017. ככה התגלה, באקראי, על הדרך, מפה לשם ומשום מקום. שהרי הארץ מלאה בידענים וסייענים למיניהם (לא בכמות שהייתי רוצה שתהיה, ובכל זאת), אשר מדווחים מפעם לפעם לנשיאות בדבר מת כזה או אחר במטרה לכרות לו חלקת קבר בכדורסלע ושלא יישאר בחוץ יען הגופה כבר התקררה.

כך או אחרת, אחרת או כך, וויסבי מזכיר לי, בהנחה שאני זוכר נכון, את קונראד מקריי שגם הוא מזמן לא איתנו ואולי גם את אלכס תיוס. הוא שיחק 14 עונות מחוץ לארה"ב לאחר שסיים את ימיו באוניברסיטת סאות'רן מיסיסיפי. וכל ה-14 – באירופה. לא תמצאו רבים כאלה. ישנם לא מעט שחקנים אשר נוטים להיפלט, או פולטים עצמם, מהכדורסל האירופי כשהם מגלים שאפשר להרוויח יותר או אותו דבר בליגות פחות טקטיות, פחות אגרסיביות עם מאמנים שנותנים חופש. במקרה כזה הם מגיעים למזרח הרחוק או לחלק מהליגות בדרום אמריקה. וויסבי, כאמור, היה כל-אירופי מהתחלה (1995) ועד הסוף (2009). נעריך זאת.

איפה הוא היה? מהזיכרון, בעיקר בספרד, טורקיה ואיטליה. ועכשיו אנצל את הקדמה, אבדוק ואכריז, כי הוא היה גם ברוסיה, צרפת, פולין ואפילו פינלנד וסלובקיה בערוב הקריירה. ב-2014/15 היה אחד מעוזרי המאמן באוניברסיטת סיטון היל. וב-2017, בום, התקף לב והכל נגמר בגיל 45.

עוצם עיניים ומנסה להיזכר במדים שלו. מאיפה בעצם אני זוכר אותו? אולי קאנטו, אולי אסטודיאנטס, אולי פנרבחצ'ה. זה חייב להיות אחד מאלה, כנראה. ארבע שנים לאחר מותו גלן וויסבי מובל למנוחת עולם בחלקת 'לזכרם' אשר בכדורסלע-האתר. ותודה לחבר הטלפוני.

גרי אקשטיין

על מותו של גרי אקשטיין קראתי לעת ליל בשיטוט באתר N12, מחפש אחר סקופונים כלשהם –לא משנה באיזה תחום. צביטה בלב, לא נכחיש זאת. לא שהכרתי, לא שפגשתי, לא שדיברנו ולא שהייתי בהופעה שלו, אבל מי מבני גילי פלוס-מינוס, ואני מאמין שגם ברדיוס רחב מזה, לא זמזם את קפטן ג'ק מפליג למרחק? ומי לא הלך איתו לבית שאן בזמנו?

אודה ולא אבוש, או שמא אבוש מבלי להודות, כי לא הכרתי כלום מהדברים המוקדמים שאקשטיין היה מעורב בהם. בכתבות למיניהן לאחר מותו הוזכרו להקות כמו "המטריות", "הנסיכים", "הכוכבים הכחולים", "כובשי הקצב" ועוד, בהן היה מעורב. לחרפתי – לא מכיר אף אחת מהן. במבט לאחור, מאוד לאחור, אני חושב שהשיר הראשון שלו שהכרתי הוא "היה לי טוב" כשהקים את "קליידוסקופ" ב-1976. אבל הפריצה הגיעה אחר כך, בערך שנה מאוחר יותר, עם "קפטן ג'ק מפליג למרחק כל היום, בלילות העוגן נזרק – זמן ללגום".

כגיטריסט מוכשר הוא ניגן לצד רבים, היה פעיל מאוד בשיתופי פעולה, עיבודים והקלטות, אם זה זוהר ארגוב, שלום חנוך, צביקה פיק או להקת "גן עדן". זוכר גם את הדואט שלו עם שלמה ארצי ל"ופתאום כשלא באת".

הוא הקליט ועיבד והלחין וכתב, ועשה כל כך הרבה דברים מאחורי הקלעים, שאת רובם המכריע אני לא זוכר או לא מכיר. עיון קל בויקיפדיה הקרובה למקום מגוריכם תסגיר הכל, יש להניח ולהניח יש. ממליץ (גם לי) לקפוץ לשם בהזדמנות כדי להיזכר ולהרחיב את הדעת.

כילד צעיר, סוג של נער, אני זוכר אותו בעיקר מהשירים כסולן: "בוגי איתי הלילה", "היום זה היום", "רוח סתיו" (לא אותה רוח סתיו של אריק איינשטיין) ו"אני הולך לבית שאן" – שתפס חזק, לא נכחיש זאת. הותיר רושם של גיטריסט מעולה, מין רוקיסט אמריקאי על סף הפולק, קאנטרי בוי או משהו כזה. אני באמת לא מכיר את הדברים המאוחרים שיצר, אבל עושה רושם שעבד כמעט עם כל מה ומי שזז בשנות השבעים, השמונים והתשעים וגם לאחר מכן כשהתרחק מהפנסים השתדל לא להפסיק לעבוד.

נפטר ממחלת כליות בגיל 73.

וכמובן, וויסבי ואקשטיין שוכנו כאן יחד באקראי. כל אחד מהם יזכה למקום משלו בחלקה משלו, כנהוג וכמקובל.