ליגת הקיץ של ה-NBA היא המקום אליו מגיעים כידוע החולמים אחר השמש: בוגרי קולג' טריים שחלקם טרם הבינו ששיאם מאחוריהם ועתידם צופן להם אולמות מתנ"ס בכרונינגן, טארטו, פולזלה ועפולה; כאלו שכבר כבשו פסגה נמוכה או שתיים בזאדאר או מינסק, אבל יעשו הכל בשביל חוזה לא מובטח קרוב לבית; וגם אלו שכבר היו שם, נרטבו מהזיעה של קווין דוראנט, חטפו מרפק מג'ואל אמביד ואולי אפילו קלעו מאסיסט של אחד האחים לבית בול - ויעשו הכל כדי לחזור. סתם כדוגמה, בליגת הקיץ 2021 ראינו בקבוצה אחת את קנת' פאריד, מייקל ביזלי ועמנואל מודיאיי הוותיקים מנסים מזלם ליד הנערים החדשים בשכונה. ללא הצלחה, אגב.

וליגת הקיץ של ישראל? אתם בטח נזכרים עכשיו בנוסטלגיה בערבים החמימים שאירגן אריה מליניאק, עם כוכבי נבחרת ישראל משחקים במדי נבחרת בורגר ראנץ' או מה שזה לא היה, פאבל פילוננקו ופפי תורג'מן מטביעים מעל כיסאות בתחרות ההטבעות ויוני בנטל זוכה שוב ושוב בתחרות השלשות, לצלילי "גברת עם סלים". פעם הזמנים היו יותר טובים, שרה ענבל פרלמוטר ז"ל. צודקת. אבל הייתה גם ליגת הקיץ של 2011, שלא הותירה כמובן את אותו חותם, ברם החזירה לחיינו את יהונתן שולדבראנד.

תחילת הדרך. הויקינג עוד לפני שידע שהוא כזה

המקרה של החבוב המרשים הזה מעניין במיוחד: שום דבר בצעדיו הראשונים בענף לא רמז לנו שהוא יהיה מהשחקנים הבולטים בכדורסל הישראלי בשנותיו המאוחרות. תקופות קצרות במכבי כרמיאל, א.ס רמת השרון והפועל גליל עליון, בהן בעיקר חימם את הספסל, היו אמורות להפוך אותו לכל היותר לשאלת טריוויה. גם היציאה לאירופה, בין היתר בזכות דרכונו השבדי, לא גרמה לתקשורת המקומית ולאוהד הכדורסל הממוצע לצאת מגידרו.

הוא עשה עונות יפות ברוב הקבוצות שעבר בהן - סודרטאליה קינגס משבדיה, קובוט מפינלנד וקליניקאס רינקון (קבוצת הבת של מלאגה) ומלייה (סוג של אילת אם תרצו, רגע לפני מרוקו) מספרד – ואף זומן לנבחרת שבדיה בה כדרר לימים עם ג'פרי טיילור וג'ונאס ג'רבקו. אבל כל זה לא מבדיל אותו בהרבה לצורך העניין מאנטון קזרנובסקי או אנטון שוטבין, שדי נשכחו בשנים שלהם בשולי הכדורסל האירופי.

ואז הגיעה ליגת הקיץ ב-2011. שולדבראנד היה כבר בן 28 ואחרי שלא שיחק למעלה משנה שלמה, בין היתר בשל פציעה מציקה. הוא כבר היה על סף פרישה, אומרים האומרים ומספרים המספרים. היכולת המצוינת שגילה שם לא נעלמה מעיני קבוצות ליגת העל, אלא שאף אחת לא החתימה אותו. חלק חששו מהפציעה שעבר, חלק טענו שהוא מבקש סכומים גבוהים מדי.

הפועל ת"א, אז עדיין הפועל אוסישקין בליגת המשנה, הייתה זו שנתנה לו את הצ'אנס. ארז אדלשטיין, ששיחק עם אביו לורנס אי אז בימים בהפועל עפולה, החזיר אותו לתודעה. לא שלא היו להם עליות ומורדות ביחסים לאורך השנים, אבל כפי שקרה עם יואב ספר כעשור קודם לכן, לשניהם שיתוף הפעולה הזה עשה רק טוב בטווח הקצר, הבינוני והארוך. שולדבראנד לא תמיד התאים בליגה הלאומית, כפי שאפשר היה לצפות, ברם-אולם התעלה ברגעי מפתח של העונה, כולל מחצית שנייה אדירה בניצחון המפתיע על הפועל גלבוע/גליל בגביע המדינה והופעות יפות בפלייאוף בדרך לעליית ליגה.

ארבע שנים הוא נשאר במדי אדומי העור, יותר מאשר בכל מקום אחר, ושם גם קיבל את הכינוי "הויקינג". שתפס יפה והתאים בול. גם בליגת העל היו תקופות פחות טובות, ודיבורים על ההגנה ולעיתים גם על הגישה, אבל הסך הכל היה טוב. הוא אהב את הפועל ת"א – והיא אהבה אותו. בקיץ 2015 הוא עזב ולא היה ברור לאן העסק הזה יילך, אבל שולדבראנד המשיך לעונה טובה מאוד במכבי אשדוד ומשם לעונות נהדרות בעירוני נהריה ובהפועל אילת, בהן שימש כקפטן הקבוצה.

דווקא בגיל מתקדם הוא זכה להכרה שהיה ראוי לה עם ממוצעי נקודות דו-ספרתיים, שש עונות של 40% ומעלה מעבר לקשת ואפילו השוואת שיאו של שרונאס יסיקביצ'יוס עם 8 מ-8 לשלוש במשחק אחד. עם אשדוד הוא הגיע לגמר גביע המדינה, את נהריה הוביל ליתרון 0:2 בסדרה נפלאה נגד האלופה שבדרך הפועל ירושלים בפלייאוף ענק שלו ב-2017 וגם עם אילת רץ בצמרת והגיע לפיינל פור.

אחרי כמה שנים כשחקן הכי מבוגר בליגה, הוא חזר להפועל ת"א בקיץ 2021 למה שהיה אמור להיות "הריקוד האחרון". אלא שכמה חודשים לתוך העונה, הבין שהגוף כבר לא יכול לסחוב יותר ופרש לאלתר. בשקט, בלי כותרות גדולות, בלי ראיונות פרידה מרגשים ואפילו ללא טקס פרישה, נכון לכתיבת שורות אלו. כפי שהגיח בחזרה לחיינו, כך גם נעלם, על פי הדיווחים לביתו אשר בספרד. נעמת לנו מאוד, ויקינג חביב, אין ספק שאתה - וכינויך - תחסרו לנו.

ואף מילה על התקרית "ההיא", עליה כבר דובר מספיק.