סר ש. שלום,

השבוע זיפזפתי בין ערוצי הספורט השונים, ותוך כדי נפלתי בערוץ 5 גולד על הסרט "הגביע נדד צפונה", על זכייתה של הפועל גבת/יגור בגביע המדינה. הסרט בסך הכל יפה ועושה את העבודה, לפחות מבחינתי, אבל גם השאיר אותי עם כמה שאלות פתוחות: מה בעצם קרה שם באותה עונה? אוקיי, אז גבת/יגור ניצחה את מכבי ת"א ברבע הגמר ואת הפועל ת"א בגמר, אבל מה לפני? אחרי? בין לבין? והאם באמת מדובר היה בסנסציה כל כך גדולה, או שהבמאי העצים את הסיפור בשביל הסרט? והשאלה הכי גדולה: למה, לעזאזל, לא רואים בסרט קטעי ארכיון של הגמר וגם לא של הניצחון על מכבי? אני לא מוותיקי האתר, אבל כבר הבנתי שאתה הסמכות כאן לענייני גבת/יגור. אשמח להסברים.

אלון

שלום אלון,

כיף גדול לקבל פתאום מייל באמצע היום, ועוד כזה שעוסק בקבוצה היחידה שאי פעם ממש אהדתי, שלא לומר אהבתי הראשונה. השאלות באמת במקומן, ואחרי שבמשך שנים אני חופר כאן בסייבר-ספייס על ייחודה וגדולתה של גבת/יגור בכלל, ועל הזכייה בגביע בפרט, אולי הגיעה השעה לעשות סדר לגבי אותו מאורע היסטורי, בלי הגזמה.

גבת/יגור הוקמה בסוף שנות ה-60' מאיחוד קבוצות הכדורסל של - ניחשת - הפועל גבת והפועל יגור. שחקני הקבוצה כמעט לאורך כל הדרך באו מקיבוצים וממושבים באזור העמקים הצפוניים. פרט לגבת וליגור היה בקבוצה ייצוג גם לנהלל, גניגר, ניר דוד, אלונים, בית אלפא, משמר העמק ועוד. בניגוד לגדולות מתל אביב, רוב השנים שיחקו אך ורק ישראלים בקבוצה (אגב, כמו בכל קבוצות ההתיישבות העובדת). למרות מה שעל פניו נראה כחיסרון מקצועי בולט, דורגה גבת/יגור בצמרת הליגה ברוב שנות קיומה, כולל בעונת 1976/1975, בה עוסק הסרט.

את מכבי פגשנו בשמינית הגמר, לא ברבע, אחרי ניצחון קליל ב-40 הפרש בסיבוב הראשון של הגביע על הפועל כנרת. הניצחון על מכבי לא היה סתם סנסציה, אלא סנסציה ענקית. לא רק שמכבי היתה שליטה בלעדית באותן שנים (הרבה יותר מבשנים האחרונות), גבת/יגור עלתה למשחק ללא ה-כוכב שלה בה"א הידיעה - בעז ינאי, הלא הוא בוזי האגדי. סבו של בוזי נפטר ממש סמוך למשחק, ולמרות לחצים גדולים שהופעלו עליו, הוא קיבל את ההחלטה להישאר עם משפחתו באותם רגעים קשים ולא להתייצב למשחק. במילים אחרות, השאלה היחידה שריחפה בחלל אולם 'גורן יזרעאל' המיתולוגי בקיבוץ מזרע לפני המשחק היתה "כמה נחטוף?".

ברם אולם, כמו שקורה לא פעם במצבים כאלה, התמונה התבררה כשונה לחלוטין. מצד אחד, מכבי עלתה די שאננה למשחק, במיוחד אחרי שאנשיה הבינו שבוזי לא ישחק. מצד שני, כל שחקני גבת/יגור, בלי יוצא מן הכלל, נתנו באותו ערב את אחת מתצוגות חייהם והדהימו את כולם, כולל את עצמם, עם ניצחון 66:69.

כפי שקורה הרבה פעמים אחרי ניצחונות כל כך גדולים, היתה איזושהי נפילת מתח אחרי מכבי, מה שכמעט עלה לנו בהפסד ברבע הגמר מול הפועל פתח תקווה, לא מאריות הכדורסל. בסופו של דבר זה נגמר בניצחון דחוק 79:82, ובכרטיס לחצי הגמר מול הפועל חיפה. לחצי הגמר השני, עלו הפועל תל אביב, בראשות בארי לייבוביץ' הנפלא, ומכבי ר"ג. אנחנו עשינו את העבודה עם 75:83, בעוד הפועל ת"א לא ממש התקשתה מול ר"ג וניצחה ב-15 הפרש או משהו כזה (רגע, בודקים בארכיון... 13 הפרש. עדיין הייתי באזור. לא רע, אחרי 46 שנה).

גם לגמר עלינו כאנדרדוג מוחלט. לא רק שהפועל ת"א היתה קבוצה מאוד חזקה, המשחק נערך ביד אליהו, הממוקם כידוע בתל אביב. אבל לא עובדה זו תמנע ממאות (ויש אומרים: אלפים) מתושבי העמק להגיע להיכל. לצערי, לא הייתי ביניהם. בן 11 בלבד הייתי אז, והוריי סירבו בתוקף לתת לי להצטרף למסע - אל מה שנראה באותם ימים רחוקים ונטולי טלפונים סלולריים ותחבורה ציבורית נורמלית כאל מעבר להרי החושך. כשהבנתי שאותו פור נפל, שקלתי ברצינות גמורה לנתק איתם את היחסים הדיפלומטיים. כיום, אני רק יכול לשער שהניצחון בגמר מנע משבר משפחתי עמוק, בואכה חסר תקנה.

בשורה התחתונה, הגמר היה אחד ממשחקיה הגדולים של גבת/יגור אי פעם. שלטנו לאורך כל הדרך, למרות שרק חמישה מאלילינו קלעו בו. גם אם תעיר אותי באמצע הלילה, אדקלם לך ללא בעיה את המספרים: עירא הררי 26, אור גורן 23, בוזי ינאי 18, גבי טייכנר 17, איתמר מרזל 6. בסך הכל, 90 נקודות שלמות, מול 76 של הפועל ת"א. גיים, סט, מאץ', גביע. קשה לתאר. אפילו אחרי 46 שנה. פעם ראשונה שקבוצה שאינה תל אביבית זוכה בתואר כלשהו בכדורסל הישראלי.

ולשאלתך הכואבת מכולן: איפה לכל השדים והרוחות קטעי הארכיון מהשמינית ומהגמר? לגבי השמינית, התשובה פשוטה מאוד: המשחק לא צולם. הימים ימי אמצע שנות ה-70' והערוץ הראשון והיחיד לא המצטיין בסיקור משחקי כדורסל שאינם של מכבי בגביע אירופה. לגבי הגמר, הסיפור אחר לגמרי: המשחק צולם ושודר ישירות, אלא שמשהו קרה לקלטת אי שם בנבכי ארכיון רשות השידור. האגדה מספרת שמישהו פשוט הקליט עליה משהו אחר – ספק את אירוויזיון 79', ספק משהו אחר נטול חשיבות. כך או אחרת, נותרנו רק עם תמונות בודדות, שליקט במאי "הגביע נדד צפונה", יפתח שבח. בעצמו, אגב, בן קיבוץ גבת.

הסרט נעשה לפני 20 שנה, אבל כל מי שגבת/יגור בדמו, צופה בו גם היום באותה התרגשות כמו ביום המשחק עצמו. העולם השתנה, ואיתו הכדורסל, וזה בסדר גמור, אבל תמיד טוב שאפשר לחזור לרגע לאותם ימים שלעולם לא ישובו. תודה ששאלת.