אי אפשר היה לטעות בקול של מארק הוליס, סולן טוק טוק. האיש שידר ייחודיות בהגשה, באיכות, במחויבות, בכיוונים שלקח אליהם את הלהקה ובחלק מהטקסטים שכתב. טוק טוק היתה אחת הלהקות שהכי אהבתי בשנות השמונים והלכתי איתה באופן עיוור. יצא לאור תקליט? קונה, בלי לשאול שאלות. הקשבתי לתקליט הראשון שלהם עשרות פעמים לאורך השנים. השראה, הערכה, קסם, עומק, מחויבות לאיכות ושלמות. אלה המלים הראשונות שנפלטות מקצות אצבעותיי אל המסך כאשר אני חושב על התחושות שלי ביחס לתקליט הבכורה שיצא לאור ב-1982 והיה בין הראשונים שקניתי.
כלפי חוץ – כלומר בקרב הקהל הרחב ולאו דווקא בין יודעי חן - היא מוכרת בעיקר בזכות שני שירים שהצליחו מאוד, Such a shame ו-It's my life. מבחינתי, Today היה השיר שמשך אותי אליהם לראשונה ומאז לא הרפיתי, ואיתו שירים נוספים כמו Talk Talk ממש כמו שם הלהקה, או למשל The party's over או ,Renee והשיר הגדול ביותר שלהם לטעמי לפחות: .Tomorrow Started
אחר כך באו Hapiness is easy, Colour of spring, Life what's you make it. באיזשהו שלב ועם השנים הלהקה התרחקה מן הסגנון שלה ואולי גם מ"הצורך" להנפיק להיטים והלכה יותר ויותר על מלנכוליה ולחנים מורכבים שלא מתלבשים טוב על האוזן בהאזנה ראשונה. פתאום היו שם מאפיינים של ג'אז ומוסיקה קלאסית וכל מיני קטעים ניסיוניים, כל כך רחוק מהגל החדש שטוק טוק היתה חלק ממנה כאשר החלה את דרכה. האמת היא שלא מצאתי את עצמי כל כך בתוך השינוי הזה, אבל המשכתי לצרוך את טוק טוק בלי לשאול שאלות וסמכתי על הוליס, הטעם שלו והבחירות שביצע.
אין לי ספק וספק אין לי, שפספסתי לגמרי את שני האלבומים האחרונים שלהם ולא נתתי להם הזדמנות אמיתית. אולי בפנסיה, אם נחיה, אתקן את העניין הזה ויבוא יום ואקשיב לכולם שוב ומהתחלה, ואחרוש אותם משל הייתי בן 16 אי-אז באמצע שנות השמונים. גם בזמן אמת הרגשתי, ובטח היום, שמדובר באחת הלהקות היותר איכותיות ומעניינות שפעלו באותה תקופה.
טוק טוק פעלה במשך עשור בין 1981 ל-1991 והוציאה 5 אלבומים, כולם שוכנים לבטח בארון התקליטים הנשיאותי. לאחר מכן המשיך הוליס באופן עצמאי והחלק הזה בחייו הוליד אלבום אחד שמעולם לא שמתי ידיי עליו. איפשהו בסביבות 1986 הלהקה הפסיקה להופיע, וחמש שנים לאחר מכן האיש פרש לחלוטין מעסקי המוזיקה. הסיבה שפורסמה: רצון להיות קרוב למשפחתו ולהקדיש לה את עיקר זמנו. הוא מת ב-2019 מסרטן והוא בן 64.
