יכול להיות שחיילות תותחנים למיניהם ברחבי העולם יכולים לחיות בשלום בלי מייק יוזולינו בשורותיהם. אני חושב שאני לא. ולפיכך – יוזולינו, שאליו התוודעתי בעיקר בשנותיו בכדורסל האיטלקי בין 1995 ל-2001, יצורף כאן ועכשיו אחרי שנים רבות מאז פרש.

זו לא תהיה הנחה פרועה מדי אם אגיד, שיוזולינו הוא לא יותר מאשר שם נשכח בעיניים ישראליות. אחרי הכל, הוא מעולם לא שיחק כאן ועברו שנים רבות משיאו. אבל עבורי, כטיפוס שאכל ונשם כדורסל אירופי בשנות התשעים מבוקר ועד לילה, עם דגש מיוחד על הכדורסל האיטלקי, יוזולינו הוא סקורר אלילי ללא חת. סקורר, מנהיג, שחקן שמונע מתשוקה ואהבה גדולה למשחק.

אז כן, מקומו איתנו כאן בחיל התותחנים של כדורסלע-האתר.

מיהו ומהו? אז הנה: גארד נמוך, רכז-סקורר, 1.80 בלחץ ואולי גם זה לא, שנבחר בדראפט ה-NBA ב-1991 בסיבוב השני על ידי דאלאס מאבריקס וגם הספיק לשחק שם במשך שתי עונות. זו היתה דאלאס של רולאנדו בלאקמן, ג'יימס דונלדסון, דרק הארפר ובראד דייויס וגם שניים שיגיעו לאירופה: רנדי "הבולדוג" ווייט שיתגלגל דרך חובנטוד בדאלונה עד למכבי ת"א וצסק"א מוסקבה, וגם בריאן הווארד שיפציע בוילרבאן. גם ראדיסב צ'ורצ'יץ' עבר שם.

בהמשך יוזולינו נפלט משם והסתובב קצת ב-CBA שהיתה אז, פחות או יותר, המקום אליו הגיעו שחקנים שסיימו עם ה-NBA או כאלה שקיוו להיות שם יום אחד. חלפו עונה או שתיים ויוזולינו הבין: אירופה, אני צריך אירופה. לשחק, להרוויח, להתנסות, לפתוח דף חדש. ואם יש לי אזרחות איטלקית מדוע, בעצם, שלא אגיע לאיטליה ואשחק בה?

וכך היה.

ורונה קלטה אותו והוא רשם בשורותיה ארבע עונות רצופות. בהמשך עשה עונה אחת ברומא ואחת נוספת במילאנו. זה היה הגרעין העיקרי של הקריירה שלו באירופה, ואליו הצטרף זנבנב, בעיניי לפחות, בדמות קבוצות כמו פרישטרי ביוון, קאחה קנטבריה בספרד, שוב איטליה והפעם עם פאביה בליגה השנייה ועד סגירת קריירה קצרצרה בויאדוליד.

יוזולינו קלע למעלה מ-1,000 נקודות ומסר למעלה מ-500 אסיסטים בקריירת ה-NBA שלו. מימיו באיטליה אני זוכר גארד מהיר וחמקמק עם קליעה אבסולוטית (אני תמיד חושב לעצמי ששימוש במושג 'קליעה אבסולוטית' אמור לייצג 100%, והרי אף אחד הוא לא כזה). סקורר קטן וזריז, לך תעצור אותו כשהוא חם. אי אפשר, פשוט אי אפשר היה.

יחד עם יוזולינו, או אולי נכון יותר לומר בהובלתו, ותחת המאמן פרנקו מרצ'לטי, ורונה הגיעה לגמר הגביע האיטלקי והפסידה שם למילאנו 90:72 ב-1996. יוזולינו קלע 37 נקודות ופגש שם פנים מוכרות מתקופתו בדאלאס, רולאנדו בלאקמן, ששיחק במילאנו והוביל אותה לזכייה כ-MVP של המשחק עם 30 נקודות משלו.

ב-1998 לקח יוזולינו את ורונה לזכייה בגביע קוראץ' לאחר גמר כפול נגד הכוכב האדום בלגרד, שהתקיים אז בשיטת בית-חוץ. במשחק הראשון באיטליה ניצחה ורונה 68:74 עם 27 נקודות של יוזולינו. בגומלין בבלגרד, מול קהל פנאטי של הסרבים, ניצחו האיטלקים שוב 64:73 עם 18 נקודות שלו.

הגארד קלע מ-י-נ-י-מ-ו-ם 20 נקודות בממוצע בכל אחת מאותן ארבע עונות בוורונה, ונע סביב 45% לשלוש ו-90% עונשין באותן עונות. פשוט מכונת יריה מהמעלה הראשונה. למעשה, לאורך כל הקריירה ירד רק פעמיים מ-40% לשלוש בעונה, ורוב הזמן עמד מעל הרף הזה. גופיה מספר 8 ששימשה אותו בתקופתו שם "הופרשה" ותלויה בתקרת האולם של ורונה עד היום.

הוא פרש ב-2003 עם 14 משחקים כמקצוען בהם קלע למעלה מ-30 נקודות, ושיא האסיסטים שלו נרשם במשחק NBA דווקא: 13 במדי דאלאס בניצחון על פיניקס ב-1993. כעבור שנתיים מסיום הקריירה כשחקן החל לאמן. כלומר, בעיקר לעזור למאמנים ראשיים. התחנה הראשונה היתה באוניברסיטת דוקיין, משם המשיך לג'ורג' מייסון ועוד כהנה וכשמה מקומות בדרך עד לאוניברסיטת רוברט מוריס שאליה הגיע ב-2016, והתבררה כתחנה הארוכה ביותר מבחינתו. הוא עדיין שם בזמן ההקלדה כמאמן ראשי משותף.

בשלהי 2022 – מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא - נכנס מייק יוזולינו לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר. ואיזה כיף, וגם איזה מזל, שהזיכרון עדיין עובד והאתר עודנו עומד.