25 ימים באנגליה לכל אורך חגי תשרי; הרבה מוסיקה, ספורט, חופש ושקט נפשי. רעיון שרציתי, הרשיתי לעצמי והתאפשר לי סוף-סוף לבצע. אייטמון רביעי בסדרה.
14/10/2023
אנגליה, היום החמישי. התמקמתי כרגע באיזור פינסבורי פארק ומרגיש נוח פה. השמיים אפורים רוב הזמן, הטמפרטורות נמוכות מ-20 בשיא, הקונספט של האנדרגראונד מתבהר והסימן המובהק ביותר של נוחות, נינוחות ונוחיות הגיע כשנכנסתי לראות סרט בקולנוע אחה"צ, לא לפני קפה ברוגע בסטארבאקס ממש מול. יותר טוב מזה?
בשעות הבוקר המאוחרות ראיתי מאבק קצר בין השמש לעננים. היא ניסתה להציץ, הם כיסו אותה. היא ניסתה לבצבץ, הם הורידו אותה מהרעיון. לא היה לה צ'אנס. היא ויתרה ונעלמה. כמו בארץ רק הפוך.
ובערב הגיעה ההופעה של אקו והבאנימן. יעברו עוד כמה ימים כנראה עד שאבין מה בדיוק קרה שם. טסתי לראות את דפש מוד בפראג ונהניתי. ראיתי את טירז פור פירז באמסטרדם והם היו נהדרים. הייתי בהופעה של מאדנס ליד ליברפול והשתכנעתי שהיא הטובה ביותר שנכחתי בה עד היום.
יש סיכוי סביר שמתקיים ברגעים אלה שינוי דרמטי בצמרת המצעד הפרטי שלי.
רויאל אלברט הול, בו התארחה אקו והבאנימן, קיים בלונדון למעלה מ-150 שנים. זו אמנם לא הפעם הראשונה שלי שם אבל בהקבלה לאולמות עתיקים בכדורסל האירופי שהם שם דבר, הרגשתי כאילו אני נכנס לפאביליון של ריאל מדריד, או לפלאדוצה של בולוניה. המקום מרים אותך עוד לפני שנשמע הסאונד הראשון.
אני מכיר חמישה-שישה שירים של אקו והבאנימן, זה מספיק כדי לקנות כרטיס ולתת פעם אחת תשומת לב מלאה ללהקה שתמיד ידעתי שהיא איכותית אבל מעולם לא הקדשתי זמן כמו שמגיע לה.
בפשטות ובישירות, הסולן איאן מקולוך מהפנט. הוא בן 64, הקול שלו חזק וברור וייחודי, בעיקר מחוספס, והרגשתי שמצאתי בו קצת מכל אחד: בוב גלדוף, בילי איידול, לו ריד, אלוויס קוסטלו, רוברט סמית' מהקיור ומארק הוליס מטוק טוק. הוא העביר הופעה שלמה עם משקפי שמש, וצחק על עצמו כשסיפר שאנשים אומרים לו שאי אפשר להבין מה הוא אומר.
הוא צודק. זה היה פחות או יותר אחד הדברים היחידים שהבנתי מהקטעים בהם דיבר בין שירים. מבטא כבד במיוחד מלווה אותו. פה ושם אנשים צחקו, אז כנראה שהוא גם מצחיק, אבל שמעתי בריטים ותיקים בדרך לטיוב אחרי ההופעה שאמרו שלא הצליחו להבין מלה ממה שמקולוך אמר.
הוא ברור כשהוא שר. היה קשה להוריד ממנו את העיניים. רוב השירים היו לא מוכרים לי, אבל כמעט כל אחד נשמע פגז, טיל ופצצה גם יחד. אחת ההופעות הטובות ביותר שהייתי בה הסתיימה עם ביצוע מצוין ל-The cutter ומקולוך והחברים שלו פינו סופית את הבמה.
יצאתי בתחושה שהופעה כזו לא ראיתי הרבה שנים, אולי אפילו מעולם. אחזור לרויאל הול, אם נחיה, בעוד כשבועיים להופעה נוספת. השארתי לכם למזכרת את The killing moon.
