המסע באנגליה נמשך וסוף השבוע הוקדש למנצ'סטר. סיפור פשוט: רכבת נוחה מלונדון, שעתיים ושש דקות, ואתם שם. מזג אוויר מושלם בעיניי קיבל אותי: 15 מעלות בשיא, אפור וקריר עם קרני שמש שמציצות מפעם לפעם. הגנים הירוקים בולטים מאוד גם כאן.

ויתרתי על מנצ'סטר סיטי נגד נוטינגהאם, מתוך ידיעה שצפוי לי משחק ביפ נוסף השבוע בליברפול. אחרי הנוכחות במשחק בין טוטנהאם לשפילד יונייטד לפני כשבוע, יהיה מוגזם לבקר בשלושה משחקי ביפ בתוך עשרה ימים. מדובר בחילול קודש הכדורסל(ע), לא פחות, והרי גם הגעה לשני משחקים היא חטא לא קטן שמי יודע אם אי פעם ייסלח לי.

אז התמקדתי במוזיקה - הופעה מספר 4, הפעם של China crisis. צמד מאיזור ליברפול במקור שבלט יחסית בשנות השמונים כשהיו בני עשרים ומשהו, וחיים יפה בעיקר על החומר ההוא עד היום, לצד שירים נוספים.

מוסד בשם "האקדמיה של מנצ'סטר" אירח את האירוע והתברר שמדובר במופע עמידה. הגעתי בין הראשונים ובלי להתבייש תפסתי עמדה הכי קרוב לבמה ממש ליד המעקה, משל הייתי אוהד שרוף במיוחד.

החשש העיקרי היה לגבי הברכיים ומפרקי הירך הקורסים, היעמדו בעומס אם לאו? איכשהו, בשוך האירוע, מתברר שהפליאו לעשות ברם כאבים יירשמו ודאי לאורך מחר.

בתום הופעת חימום קצרה ומוסיקת רקע תואמת את האירוע (אייטיז, נו - אולטראווקס, ביג קאנטרי, פריפב ספראוט) עלו השניים, גארי דאלי (מימין בסרטון) ואדי לאנדון, ואיתם ארבעה נגנים צעירים. קהל? סדר גודל של 300-350 נניח באולם קטן יחסית אבל מאובזר וממוזג היטב.

רשימת השירים בהופעה

גארי התברר כליצן גדול, דיבר הרבה בין השירים והצחיק את הקהל בלי סוף במבטא המאפיין את ליברפול והאיזור (סקאוס) ושימוש ב-'fuckin בכל משפט שני, ולפעמים פעמיים באותו משפט. היו שם כל הלהיטים (או שמא נאמר כל החמישה-שישה שאני מכיר) ובסך הכל הושמעו 20 שירים.

פגז של הופעה? לא, אבל נהניתי מאוד והיה כדאי להגיע. חוויה וזכות.

ומה היום בתפריט? התכנון הוא לצאת ממנצ'סטר ואחרי תחבורה ציבורית לעבור לרכב פרטי, בתקווה שהכל יסתדר עם הנהיגה בצד שמאל, מושב הנהג שממוקם בצד ימין, הכללים השונים ותרבות הנהיגה המקומית.

ובערב שוב כדורסל, אם נחיה. הפעם משחק שיתקיים באלסמור פורט בין צ'שייר שסיימה בעונה שעברה במקום הרביעי לבין שפילד שסיימה שביעית. כלומר, סוג של הפועל חולון נגד בני הרצליה אם להסתמך על מיקומי העונה שעברה.

* נכתב ופורסם במקור ב-24.9.23.