כרגיל, ההפוך על הפוך עובד הכי טוב. דווקא כשהשחקן שגרם להרבה אנשים להרים גבות ולמרוט ריסים פצוע, באו כל השאר והשיגו ניצחון חוץ חשוב ומרשים מאוד בגרמניה על אלבה ברלין.

האמת, שתענוג לראות משחק כדורסל שם ואפשר להבין למה ליגת הכדורסל של מצליחה לא רע. התפאורה מושלמת, האווירה טובה גם בהפסדים, המתקנים יוצאים מהכלל. אירוע לכל המשפחה, פשוט ככה. מפסידים? מבואסים קצת, זה נכון, אבל בפעם הבאה הקבוצה תנצח, זה בסדר. לא לוקחים קשה מדי, אין יותר מדי ועדות חקירה פומביות ודיונים שאינם נגמרים סביב ניסיונו של המאמן, רכותו של שחקן זה ואנוכיותו של ההוא.

כנראה שבתחרותיות הם לא מי יודע מה חזקים. תזכירו לי מה ההישג האחרון של קבוצה גרמנית באיזשהו מפעל אירופי? אני זוכר איזו זכייה של אלבה ברלין בגביע קוראץ' אי-שם באמצע שנות התשעים, עם סווטיסלב פשיץ' כמאמן. איש תחרותי, שזכר שצריך גם לנצח משחקים כדי להגיע לתארים. ואם אפשר, רצוי שזה יקרה כמה שיותר.

ויש כמובן את הקטע שבו ירושלים מגיעה עם לשון בחוץ ועל ארבע, ומתוך הלחץ מוצאת את הדברים הטובים שהיא מסוגלת להנפיק. פתאום אד קוטה משחק כמות דקות שמתאימה לו, לשמו, לניסיונו ולאיכותו, ויש אפילו שיתוף פעולה מצוין בינו לבין טפירו. חג'ג' לא מחטיא, באוורס מצוין, והנה המשחק הראשון לעונה זו, רגע לפני סוף נובמבר, שכל רביעיית שחקני החוץ נותנים יום טוב. כל אחד לחוד וכולם ביחד. עוד מעט יקום מישהו ויגיד שמתן נאור בעצם רק הפריע כל הזמן, והפציעה שלו עזרה לירושלים לקחת את עצמה קדימה ולתת בראש למאמן הנריק רודל ולקוקו ארצ'יבונג בראש.

וכמובן, מבול השלשות. אני לא רוצה לכתוב שרצף שלשות מדהים כזה (13 מ-17, רובן במחצית השנייה) לא זכור, כי מי בכלל זוכר פה משהו לאורך זמן. זה הרי סתם ביטוי פומפוזי ולא יותר. היו כאלה תצוגות לאורך השנים, היו ודאי גדולות יותר. היופי בכל העניין היה היכולת לפתוח הפרש במשחק חוץ ולשמור עליו באדיקות ובאמונה. כל הידיות היו בטירוף, שמיר נתן לאנשים להוציא קצת תסכול ואנרגיות החוצה, ואני לא זוכר (שוה הביטוי המחורבן הזה?), את גולמאץ בשיגעון גדול כל כך שהוא מקרב ראש בראש עם דרור חג'ג' וחוגג אחרי מבצע מוצלח כאחרון הפרחחים העולצים בשכונה.

תחילתה של התחברות? לא נכחיש זאת.

ועם הכל ואף על פי כן ובהתחשב בכל האלמנטים מסביב, חסרים לי (לי? לירושלים) שני דברים: אמנם אלבה ברלין מורכבת מחבורת אתלטים קופצניים ובאיזשהו מקום זה נתון שמסביר את ההבדלים מתחת לסלים, אבל נושא ריבאונד ההגנה הוא קריטי. מה עושים? לא יודע, אולי מחליפים את סליי, אולי מענישים באימונים טורדניים שתחילתם, אמצעיתם ואחריתם עבודה על ריבאונד ואולי אפילו משתעשעים ברעיונות יצירתיים, כמו, למשל, הרכבת סולם דרגות ריבאונדים לכל אחד ולכולם ביחד, ובהתאם לעמידה בקריטריונים יינתנו קנסות ויוענקו בונוסים. מה יש? אפשר לנסות את זה לארבעה-חמישה משחקים ולראות אם זה עובד.

זהו, לפי שעה.

אוי, איך הוא נכנס לכאן, מנהיג חבורת הגולמצים האלה, שקמו על יוצרם?