הערב יש משחק ענק בענף הזה שלא מדברים עליו כאן. בין הקבוצה מספרד, שלא מדברים עליה, לבין הקבוצה ההיא מגרמניה, שגם עליה, כמה מוזר, לא מדברים פה. וכל זה קורה במסגרת תחרות שמרתקת מיליונים בכל רחבי אירופה וגם את שמה, מה לעשות, אסור להזכיר כאן כי יש חוקים ויש כללים.

והנה אני מוצא את עצמי, איש כדורסל מובהק, מקנא-משהו בענף ההוא שהס מלהזכיר את שמו וחלילה מלאיית כאן את אותיותיו ברציפות מחשש לעינא בישא או איך שזה נקרא.

וברצוני לשאול: איך זה שלהם יש משחק ענק ומרתק כל כך לחיים ולמוות בין שתי מובילות טבלה במדינות שלהן, כשאחת מהן, גדולה ונשגבת, תישאר מחוץ לסיבוב הבא, בשעה שלנו, אנשי הכדורסל, מצפה המחזור מספר7 בליגת חרטאבונה שאינה בנויה נכון וקרויה גם יורוליג.

כן, יתנהל לו מחר ומחרתיים המחזור השביעי ביורוליג כאשר כולו מכיל משחקים שאינם אומרים כמעט דבר, אינם קובעים דבר ויהיו עוד לפחות חמישה, ששה ואולי גם שבעה ושמונה משחקים לקבוצות שיצטרכו לתקן מעמד ופוזיציה בטבלה.

למה צריך לחכות כל כך הרבה זמן, עד שנקבל משחק הכרעה מסוג כלשהו?

למה הם יודעים לעבוד ולבנות את זה כמו שצריך, ואנחנו לא ממש?

על זה אתפלא. אתפלא נואשות אפילו, ותשובות ממשיות לא אקבל לצערי יען כי המתורגמנית של ג'ורדי ברטומאו בחופשת לידה, יש להניח, ונצטרך להמתין עד שהאיש ילמד לדבר אנגלית טובה מספיק בעצמו.

אה, הוא כבר למד? מתי, מי אמר? עד שלא אשמע ואשפוט לא אאמין.

ואמשיך להתפלא, להתפלא נואשות אפילו, ותשובות ממשיות לא אקבל.

הערב ב-21.45, משחק ענק ואדיר בין הקבוצה ההיא שאת שמה לא נזכיר כאן, לבין האחרת, שגם את שמה, מה לעשות, איננו רשאים לומר פה. וכשנליט פנינו בכפינו אל מול מסך הטלוויזיה, ונפתח חריצים מספיק גדולים בין האצבעות כדי שבכל זאת נוכל לראות משהו על אף האיסור, נזכור שמחר ומחרתיים מצפים לנו כמה משחקים חסרי כל השפעה וערך ממשי בין לובליאנה לחובנטוד, בין ז'לגיריס לפו-אורטז ורבים אחרים.