היה זה איתי סלע הפלאי שהצטרף לשידור החי בחימום שלפני המשחק, ושאל נגד מי הפועל ירושלים משחקים. עוד לפני שהספקתי לענות הוא אמר: היי, זה מכבי. ובאמת, הצהוב-כחול הזה ודאי עשה מאוד לא טוב בעיניים לשוכני מלחה. עד שיש הזדמנות לנצח צהובים-כחולים לפספס אותה ככה? חבל.

אחר כך, כשהסברתי לו שמדובר בחימקי, הוא אמר לי שהמשחק הזה כבר היה. בסבלנות נאלצתי להסביר את כל שיטת היול"ב קאפ, שבבסיסה, כמו בבסיס הרבה מאוד תחרויות נוספות, עומדת שיטת הבית-חוץ.

קודם כל, מה שמדהים בחימקי הוא הגיל המבוגר של השחקנים שלה. שבעה מעל גיל שלושים, כל אחד מהם הוא שם ברמה כזו או אחרת בעברו, וכל אחד מהם עדיין לוקח חלק פעיל מאוד במשחק. יוצא מקארתי, נכנס אוסקר טורס; יוצא בוקר נכנס פוצקו; וולקוביסקי, אוקולאג'ה, גורנץ. כולם חיים בחיימקה, המקור הבלתי אכזב לשחקנים ותיקים שעדיין בועטים.

וכהרגלם של אלה, הרבה אוויר לסגור משחקים אין להם. זה אולי גם אחד ההסברים לכך שבאף אחת מהפעמים האחרונות שראיתי אותם משחקים, הקבוצה הזו לא מסוגלת לנצח בצורה משכנעת ובהפרש גדול. הם תמיד מתקשים, תמיד ההפרש בורח להם איכשהו, אבל איזה סגל מרשים. ממש ניינטיז באמצע העשור הראשון של האלפיים. ורק אלכסנדר פטרנקו, שמת בתאונת דרכים בקיץ, חסר לי כדי להשלים תמונה מלאה.

מי ששובר שם את העסק הם ויטאלי פרידזון ומאצ'י לאמפה ילידי 1985, וגם ולדימיר ורמינקו, תותחן שנפלט מדינמו סנט פטרסבורג יחד עם כל החבר'ה, ובא לחימקי יחד עם מקארתי. הוא לא שיחק אתמול, אין לי ממש מושג למה, אבל גם הוא, כמו פרידזון, אחד הצעירים הדומיננטיים ביותר בכדורסל הרוסי. דיברו בשידור על מישהו, לא ממש קלטתי את השם, שנעקץ על ידי עכביש ולא הגיע. אולי זה הוא.

בקיצור, הלאמפה הזה? איזה פוטנציאל, יא אולוהים. המון נוכחות, המון מעורבות, 2.10 עם יכולת הגנתית, קצת בלוק-שוט פה ושם, עושה נקודות ונלחם ומראה אכפתיות. 11.5 נקודות ו-4.2 ריבאונדים ב-17 דקות למשחק עד עכשיו ביול"ב קאפ, נהניתי כמעט מכל רגע שלו אתמול.

ישנם עוד שני אנשים שראויים להתייחסות נפרדת. אחד הוא, כמובן, קלי מקארתי, אהוב לבנו, שאמנם הסריח את המגרש באחוזים לא מחמיאים (1 מ-9), אבל עשה את שלו. נלחם? נלחם. קפץ ושאג משמחה ומפרגון כשההפרש עלה ל-13 ול-15 והראה שמה שחשוב לו הוא ההצלחה הקבוצתית ולא האישית? קפץ ושאג. וגם לקח שמונה ריבאונדים.

השני הוא הפוץ, ג'אנמרקו פוצקו. עולה מהספסל, לא משחק הרבה, אבל עשה דברים נהדרים בזמן שלו על המגרש. לשיאו הגיע במהלך כפול ועוקב, כשקלע שלשה אחת חשובה כשירושלים מאוד התקרבה לקראת סוף הרבע השלישי, ומיד לאחר מכן חסם זריקה של דרור חג'ג'.

חסם!

שאגתי לו, קפוץ! והוא קפץ, הפוץ!

כיפאק, פוץ! כיפאק, פוץ! כיפאק, פוץ, פוץ, פוץ!

אהבתי את הובלת הכדור הבוטחת, את ראיית המשחק, את הקלילות שבתנועה ובשחרור זריקות העונשין. שום דבר לא מסובך מדי עבור פוצקו. הוא חסר לי לאללה באיזו קבוצה איטלקית ביורוליג, אבל מגיע לו לעשות כסף טוב אצל הרוסים האלה שמפזרים בלי חשבון, כי תיכף נגמרת לו הקריירה.

ירושלים?

מחשבות על עזיבה

שלוש דקות לקח לי לקבל ת'החלטה

אורז ת'חפצים לתוך המזוודה

מהכפר לעיר בכיוון הירידה