אני זוכר שפגשתי בטל לראשונה כשהייתי שחקן צעיר בהפועל גליל עליון, והוא היה שחקן של 25 אלף דולר בבני הרצליה. קצת מאוחר יותר, למרות שהוא סיים עונה לא טובה בה עבר פציעה, והיה שחקן בלי קליעה לשלוש שכמעט לא מגיע לזרוק מקו העונשין, מכבי ת"א צירפה אותו.

למרות החסרונות התרשמתי ממנו אז כשחקן: הוא היה ארוך מאוד עבור גארד, חזק, שומר מצוין, חודר טוב לסל ומבין משחק. כששמענו שמכבי ת"א לקחו אותו היינו בכל זאת די מופתעים. הסתבר שפיני גרשון זיהה בו פוטנציאל והאמין בו.

בורשטיין הוא שחקן שעובד מאוד קשה. הוא שיפר את הקליעה באלף אחוז, גם משלוש וגם תוך כדי כדרור. הוא חודר לסל מימין ומשמאל, אבל אין לו מגוון הטעיות שעוזרות לו לעבור אותך באחד על אחד. לא יהיה נכון לומר שאי-אפשר לעצור אותו.

חלפו ימי ה-25 אלף דולר לעונה (צילום: דוד פליגל)

יש לו ידיים ארוכות, הוא גבוה וחזק מאוד ביחס לגארדים אחרים, שומר מדהים בתנועת הרגליים שלו. הוא ניזון מהמשחק הקבוצתי אבל זו הבעיה הגדולה שלו. כלומר, הוא הפך לשחקן מצליח גם בדרך הזו, אבל הוא לא לוקח את המשחק על עצמו יותר מדי אלא רק מה שנותנים לו. בסיטואציה הקיימת במכבי ת"א, הוא חי על השאריות של פארקר וסולומון. כשמגיעה תקופת הנבחרת הוא נאלץ לשחק כדורסל אחר, ולפעמים עובר זמן עד שהוא מתרגל לקחת אחריות הרבה יותר גדולה.

אני משוכנע שבורשטיין הוא הגארד הכי טוב היום בכדורסל הישראלי. אני גם יכול להבין את המחשבות שלו על עזיבה לאירופה, אחרי כל כך הרבה שנים רצופות תחת לחץ כמעט בלתי פוסק של הישגיות בכל מחיר וקיצים עמוסים עם הנבחרת. בגיל 26 הוא צריך לקבל החלטה לא פשוטה, האם להישאר במכבי ת"א ולקבע את מעמדו כשחקן משלים וכסוג של עלה תאנה ישראלי לחמישייה, או לעזוב ולנסות להתחיל כיוון חדש לגמרי בקריירה שמציב אתגרים ויעדים חדשים.

אני מחשיב אותו כשחקן חכם מאוד. הוא מסיים בימין, מסיים בשמאל, יכול לשחק לואו פוסט כמו דורון שפר בשיאו, אבל בכלל לא עושה את זה ולדעתי זה פספוס מבחינתו בכל הקשור לסגנון המשחק האישי. הוא גם ריבאונדר הגנה טוב, עוזר בהגנה ומבין משחק מצוין. אמנם לאורך כל הקריירה שלו הוא מצליח להוציא מהאנשים רק מעט מאוד פעמים וואו מהפה, אבל הוא טוב בכל הדברים הקטנים.

מכל השחקנים הישראלים, אני חושב שהוא היחיד שיכול, לפחות תיאורטית, לשחק ב-NBA. לדעתי, ונכון להיום, אף אחד אחר לא יכול.