האמת? 'חמישיות' דפקה לי את התוכניות. בדרך כלל זו תוכנית שאני לא מצליח לקלוט מתי היא משודרת, כי לאורך השנים החבר'ה שם מחליפים בכל עונה מחדש את יום השידור. פעם זה בשלישי, פעם בחמישי, פעם בשני. לך תדע.

אתמול, התוכנית שודרה מיד אחרי 'חדשות הספורט', שאותה אני משתדל להקפיד ולראות כמעט מדי יום. בקיצור, אם כבר ידעתי מתי היא משודרת, שאני לא אראה? ראיתי.

והיא הסתיימה פחות או יותר ברבע לאחת בלילה, או משהו כזה. ואז ניגשתי למחשב, כהרגלי מדי לילה, ואל תוכנת ניהול מערכת האתר החביב ביותר עלי, ואמרתי לעצמי: יאללה, ניתן פה שלושה-ארבעה אייטמים חדשים, כדי שיהיו מוכנים לכל משכימי קום באשר הם. הרי לא נעים שאנשים יגיעו בשמונה, תשע בבוקר, ולא יחכה להם משהו חדש, טרי וטעים לקרוא.

עשיתי כמה תיקונים הכרחיים, כמו לתקן את שמו של תגלית חצי העונה של כדורסלע מרן סוקולוב לרן בורוכוב, או לעדכן את המאזן של יוקנעם/מגידו באייטם של הרמלין.

ואז, כשהתכוונתי לכתוב איזה הגיג נעים הליכות על ה"באנץ' אוף קרוקס" של ארקדי גאידמק, שמתי לב פתאום שאני לא רואה על העיניים, שזה ביטוי קצת דומה ללא רואה בעיניים, וסביר להניח שיש להם אותה משמעות.

רבותי, וגם גבירותי (אני יודע שאתן כאן איפשהו), לא ראיתי כמעט כלום. ערפל סמיך חצץ ביני לבין המסך, מה שהוביל אותי מיד למייל שקיבלתי יום קודם מפי אלמוני (כלומר, זהותו ידועה, אבל אולי לא רוצה בפרסום שמו, מה אני יודע), שכתב לי ככה:

שלום ערן,
אין לי מושג אם אתה רואה את כל ההודעות ששולחים אליך, אבל אני אנסה את מזלי והחלטתי לכתוב לך איזה משהו קטן. קודם כל, הרשה לי לומר כי מאוד מאוד התרשמתי מהאתר הבאמת יפה וייחודי שלך, אני קורא כאן באופן קבוע, ועזוב את זה שקיבלתי ספר ממך (במבצע הספרים שעשית עם ה-NBA), בכל מקרה, אני חייב לומר לך, שאני מאוד נהנה לגלוש כאן, לקרוא את הכתבות והטורים שלך ב-one, פשוט כיף לראות מישהו כמוך, שיודע לערב הומור עם ידע בלתי רגיל בכדורסל.

לא פעם, שאלתי את עצמי איך יש לך כוח לכתוב כל-כך הרבה, אם זה באתרך המופלא, או ב-one, או בכל מקום אחר, וראיתי כבר לא מעט מקומות בהם יש מקבץ טורים באמת יפים שלך. כל הכבוד ובהצלחה עם האתר, ומקווה שתמשיך להפעיל אותו עוד הרבה.

זהו, זה מה שהוא כתב. ועניתי לו מה שעניתי.

ועכשיו אני יושב ותופס את הראש. לא רואה על העיניים, לא רואה. לקחתי מחשב כיס ועשיתי חשבון משוער. מתחילת דצמבר ועד אתמול, 12 ימים, כתבתי בהערכה די קרובה למציאות כ-38 אלף מלים לכל מיני מקומות עבודה שאני מחויב להם (כולל התכתבות שגרתית במיילים וכולל כדורסלע כמובן).

בואו נגיד, שאם אני זוכר נכון - זה כמעט חצי ספר. ב'דאנק בפרצוף', נדמה לי, יש בערך 80 אלף מלים ועבדתי עליו הרבה מאוד זמן. יא אולוהים, הקצב הזה מטורף. והרי הבטחתי רק אתמול לבחור שכתבת לי את המייל, שודאי שאמשיך לכתוב ולהחזיק את האתר, ובטח שאני נהנה ממנו, ואיזה כיף לעדכן אותו ולחשוב על רעיונות מקוריים בכל פעם מחדש.

והנה – קריסה. קריסה טוטאלית. אחת ועשרה בלילה ואני לא מסוגל לכם אפילו אייטמון אחד קטן שיהיה על הבוקר, מלבד אולי זה שאתם קוראים ממש עכשיו.

זוהי אזעקת אמת: העיניים כבו. הולכים לישון, כי אין ברירה אחרת. המחילה והסליחה, אבל כנראה שלשבת ולראות גם את המשחק של נהריה, גם את המשחק של ירושלים וגם את חמישיות, לוקח ממך את מעט החיות שעוד יש בעיניים שלך אחרי 38 אלף מלים ב-12 ימים.

הבשורות הרעות הן, שעד יום ראשון אני סוגר 50 אלף. הטובות: האייטמים שאתה מחכים להם יגיעו בצהריים, כולל תחזיות של שוטה הנבואה למשחקי היורוליג, שעדיין מסתובב כאן בחזה נפוח אחרי שחזה מראש את ניצחון החוץ הראשון של ריאל מדריד ביול"ב קאפ נגד פאוק בסלוניקי.