לאיש שעמד שבוע שלם בחידת בעל המאה, ומשך די הרבה תשובות, קוראים דארנל רובינסון והוא שיחק בבני-הרצליה בעונת 1997/98 לצד טרנס רנצ'ר, ליאור ארדיטי ואחרים תחת ארז אדלשטיין שהחל להפציע לאחרונה, אגב, באולפן ערוץ הראשון בימי חמישי כמו שוודאי שמתם לב. כנראה שטעיתי והוא לא ירד למחתרת בסופו של דבר.

רובינסון, בן 32 כיום, לא משחק בשומקום למיטב ידיעתי. זאת אומרת, לא נתקלתי בשם שלו, אבל למען האמת לא ממש חיפשתי באופן מיוחד. כל היודע דבר על מקום היעלמו מוזמן ליצור קשר ולהודיע ונשנה את הטקסט במיוחד למענו ובזכותו. הערכה שלי: הפציעות הורידו אותו מהמסלול. עם גוף כזה, עם כל כך הרבה קילוגרמים עליו, קשה מאוד לחזור. המידע מעודכן לקיץ 2001, אז היה עסוק בהליך שיקום משבר בכף הרגל. ושוב, המון זמן עבר מאז ואם אני טועה – תקנו אותי.

לא הרבה סוסוני אימים כמותו שיחקו כאן. היה לנו את ג'יימס גאלי כאן עם מכבי ראשל"צ, היה את דימיטרי היל בהפועל ת"א. זהו, פחות או יותר. כזה שור לא מגיע לפה בכל עונה, ומתברר שרובינסון היה אמור להיות תותח גדול מאוד לפחות על פי קריירת התיכונים שלו.

הכינוי שלו היה "הטנק", וכמו שאתם רואים – די בצדק. מצד שני, לא תמיד הוא היה כל כך גדול ומאסיבי. קחו אותו בגילאי בית הספר, והוא נשא על עצמו הרבה פחות קילוגרמים מאשר במכללת ארקנסו או באפולון פטראס היוונית, שעם המדים השחורים שלה הוא מופיע בצילום.

כשהוא שיחק בתיכון, שחקנים בקבוצה שלו החטיאו בכוונה את זריקת העונשין השנייה שלהם, כדי שרובינסון יקח את הריבאונד מעל שחקנים שהיו נמוכים וחלשים ממנו בהרבה, ויעשה מזה שתי נקודות במקום אחת. רעיון לא רע בכלל. וזה עבד פעם אחר פעם, בלי הפסקה. אף אחד לא יכול היה לעצור את סוסון האימים הזה בזמנו, והוא היה השחקן הכי משמעותי בתקופתו (תחילת שנות התשעים) בתיכונים של קליפורניה.

הממוצעים שלו בתיכון 'אמרי' עמדו מעל 30 נקודות, 20 ריבאונדים ו-10 חסימות. המאמן שלו השווה אותו לביל ראסל ופול סילאס בצעירותם. היה ברור אז, אחרי ארבע שנים בתיכון, שהטנק בדרך הנכונה ל-NBA. הוא קיבל אז הצעות מכל הסוגים. "מנשים מבוגרות יותר ממני ועד הרבה כסף מתחת לשולחן", כמו שסיפר פעם בעצמו.

יותר מאוחר הוא זכה באליפות המכללות עם ארקנסו כבר בעונה הראשונה, אבל בחר לעזוב אחרי העונה השלישית ולצאת לדראפט. מאוחר יותר הוא גם הודה שעשה טעות שהגיע לארקנסו, והיה צריך להישאר בקליפורניה. "אם הייתי הולך למכללת קליפורניה כמו שכמעט קרה, ומשחק עם ג'ייסון קיד ולמונד מאריי, הייתי מגיע ל-NBA בוודאות. אני מוכן לשים על זה מיליון דולר", אמר. "הגעתי לארקנסו ובעונה הראשונה זכינו באליפות, אבל המאמן הבטיח לי מקום בחמישייה ופתחתי באותה עונה רק בששה משחקים. זה פגע בי, הוא שיקר לי". היחסים עם המאמן, נולאן ריצ'רדסון, הידרדרו והיה ברור לטנק כבר בשלב די מוקדם שהוא טעה בבחירה.

והיתה גם בעיית ההשמנה. בריאן שואו, מכר אישי של דארנל מאוקלנד, פנה אליו כמה וכמה פעמים לבוא ולשחק בקיץ באולם של מכללת קליפורניה, ורצה להראות לו מקרוב את האווירה שבה משחקים שחקני NBA, ומה צריך לעשות כדי להגיע לאותה רמה, אבל דארנל התעצל. שיחקו שם מדי קיץ ג'ייסון קיד, כריס מאלין, למונד מאריי, גארי פייטון, מיץ' ריצ'מונד ושואו עצמו, אבל רובינסון התעצל והשמין. מדי פעם הגיע, אבל לא באופן עקבי. הוא נכנס לעונה השנייה שלו במכללה כשהוא שמן בטירוף. 136 ק"ג זה מספיק שמן בשבילכם?

מכל הסיפור, רובינסון, יליד ותושב אוקלנד, שיחק שלוש עונות בארקנסו ויצא לדראפט, רק כדי להיבחר בסוף הסיבוב השני בידי דאלאס. פעם צחקו עליו וכתבו: "אפילו למיסיס רובינסון (ההיא מהשיר של סיימון וגרפונקל) היה סיכוי יותר טוב להגיע ל-NBA. הוא עשה בחוכמה שלא התייצב למחנה האימונים ובחר לחתום באיטליה".

בסופו של דבר, רובינסון הפך לשחקן שעשה את זמנו באירופה. שום אזכור לגבי ה-NBA, שום נגיעה ל-NBA. בעיות של השמנה, מוסר עבודה לא מי יודע מה ופציעות, מנעו ממנו להגיע למקום בו כולם חשבו שיהיה.

טרייסטה היתה התחנה האירופית הראשונה שלו, אחריה הגיעו עוד ארבע קבוצות בפרק זמן של ארבע עונות. הרצליה היתה אחת מהן והוא העמיד כאן ממוצעים של 18.2 נקודות ב-65% לשתי נקודות והוסיף 8.2 ריבאונדים ב-33 דקות. האחרות היו אריס סלוניקי וראסינג פאריס, וכאמור אפולון פטראס.

אני יכול לספר לכם עליו מהיום ועד מחר כמעט, ואם היה לכם מעניין עד עכשיו אז באמת יופי, אבל נראה לי שאתם רוצים לדעת מי זכה ב-100 שקל, לא?

אז בואו נשאיר את דארנל מאחור וניגש לעניין, לא לפני פרט אחד אחרון: כשרובינסון שיחק עם אפולון הוא שיתף פעולה עם בריאן אוליבר, זר מצוין במכבי ראשל"צ לשעבר, וחזר לישראל כדי לשחק נגד מכבי רעננה בגביע קוראץ'. רובינסון ואוליבר הצטיינו, רעננה ניצחה. אז אם הוא היה כאן בארץ שוב אחרי העונה שלו בהרצליה, איך יכולתם לפספס ולא לדעת מי הבחור בגופיה השחורה שעומד כאן בחידה ומתחנן שתזהו אותו? לא ברור לי.

עכשיו בואו ניגש לעניין. בפתרונות שהגיעו מכם היו השמות האלה: ג'יימס גאלי, דמיטרי היל, הייווד וורקמן, ג'ו דאוסן, אוטיס היל, אנדרס גיבר, סופוקליס סחורציאניטיס (הידוע בכינויו האקסקלוסיבי לכדורסלע 'סחור-סחור'), טוני דאוסן, דייויד ת'רדקיל, וורן קיד, דאלאס קומג'יס, דיירון ניקס, אשרף אמאיה, אדי פיליפס, גארי אלכסנדר וסדריק גלובר. חלק מהשמות האלה חזרו מספר פעמים ובסך הכל 33 פתרונות.

רק אחד צדק, רק אחד. אני אחסוך מכולם הפעם את הרשימה הארוכה של הפותרים עצמם, ואודה לכל מי שניסה וטרח והשתתף. תמשיכו ככה גם הלאה.

ומי זכה? תמיר בן סימון. בחור שמנסה כמעט כל שבוע ושלח פתרונות נכונים כבר כמה וכמה פעמים, אבל אף פעם לא עלה בהגרלה. הפעם, אי אפשר היה להתחמק ממנו. הוא שיחק אותה, ולא נאלץ לגבור על שום הגרלה בדרך. יפה.

אז שלח לי את כתובתך המלאה, חבר, ותקבל שטר ריחני ונאה למראה ולמגע בסך 100 שקל – לא פחות ולא יותר. תתחדש.

החידה הבאה כבר מחכה לכם. צאו לדרך, למה אתם מחכים?