יוגב רון שלח לי מייל לפני כמה ימים ושאל אם אני יודע איפה משחק מרקו בוליץ', אם בכלל. הרבה מאוד זרים ובוסמנים נחתו פה בעשר שנים האחרונות, ואת שמותיהם של חלק אין שום סיכוי שנזכור. אבל בוליץ', ששיחק שתי עונות במ.כ. חיפה אצל אפי בירנבוים, היה משהו אחר. סקורר בן סקורר, וגם מלך הסלים באחת העונות שלו כאן.

אצתי-רצתי, כמו שאומר גדעון רייכר שאף פעם לא מתעייף מלרוץ, ופניתי אל פרשן כדורסלע לעת מצוא, האיש היחיד שיש לו צילום ראש קבוע, ללא קשר לכמויות שהוא כותב. יכול לתת רק קטע אחד בחודש, למשל, ולמרות זאת ימשיך פרצופו להתנוסס למטה מימין כשהוא מחייך. בקיצור, הזמנתי אצלו 'תרגיל של גיל'.

וזה מה שקיבלתי. וקיבלתם אתם.

אהה, רגע, איפה בוליץ' משחק? לא נעים לומר, אבל אני לא יודע. ארטלנד דראגונס מהליגה הגרמנית הראשונה היתה התחנה האחרונה שבה שמעתי עליו, ונדמה לי שזה היה בעונה שעברה. אחרי עוד בדיקה, גיליתי שלפחות נכון לאמצע נובמבר הוא שחקן חופשי ואין לו קבוצה עדיין בעונה הזו. במרץ הוא יהיה בן 33.

והנה דבר גיל והתרגיל, בקצרה הפעם, כי הוא רץ כמו עכבר בגשם מאימון למשחק, וממשחק לאימון, בין אור יהודה בליגה ב' לאימון נערות א' בהפועל פ"ת, למשחק בחברת החשמל, לאימון ליגה ארצית נשים בפ"ת, לאימון בנבחרת טרום נוער. פעם ביום הוא רואה את עמית בן השנה לשעה, פעם ביומיים את אשתו, שירי. ואללה יופי.

כך שכמו שאתם מבינים, הפעם זה יהיה קצר יחסית. הנה זה בא:

האיש היה מכונת סלים, הגארד הכי גדול שיצא לי לשחק איתו מבחינת היכולת לעשות נקודות בזמן כל כך קצר. בהגנה, הוא לא שמר בכלל. מצד שני, גם 20 זריקות במשחק לא הספיקו לו ולא השביעו אותו. הוא כל הזמן רצה לזרוק וכל הזמן חשב כמה יקלע. אגואיסט מושלם, לא עניינה אותו הקבוצה, רק הוא ועצמו.

בסופו של דבר, בוליץ' הוא שחקן של קבוצות קטנות. כששיחקנו יחד בחיפה אמרתי פעם לאמיר מוכתרי, שאף קבוצה בארץ לא תיקח אותו אחרי שיסיים את הקטע שלו בחיפה, למרות שהוא היה קולע 22 נקודות בממוצע, כי רוב המאמנים ולדעתי גם רוב השחקנים לא אוהבים שחקנים כאלה. יצא שצדקתי. שחקנים אצלנו לא אהבו אותו.

בחיפה היה את התרגיל המפורסם של אפי בירנבוים, שבו שני הגבוהים חוסמים על האותיות והקלע עובר דרך חסימה של אחד מהם ויוצא לקליעה. מוכתרי תמיד עמד בצד שמאל וסטנלי ברנדי בצד ימין. בוליץ' רץ בדרך-כלל לצד של סטנלי, גם כיוון שהוא העדיף לצאת לקליעה מהכיוון הזה, כי משם הוא ידע לסדר את הגוף שלו טוב יותר, וגם כי החסימה של ברנדי היתה יותר חזקה ומשמעותית מבחינתו.

באחד על אחד היה לו תרגיל, שבו הוא מכדרר ביד שמאל, מעביר בין הרגליים ומוציא את עצמו קדימה בכדרור מהיר ביד ימין. הוא היה מהיר מאוד ואפי נתן לו לעשות מה שהוא רוצה, פחות או יותר כמו לגבי מרקוס האטן בהפועל תל-אביב. בוליץ' הוא קלע עונשין אדיר, מהטובים שראיתי.

באחד האימונים שמרתי עליו חזק, כמו ששמרתי על זרים לאורך כל הקריירה, ופשוט חיסלתי אותו. זה תסכל אותו והוא התחיל לבכות למאמן. בשביל אפי הוא היה המלך וכשהוא ראה שהוא מתוסכל הוא צעק לי: "תשמור עליו כמו ששומרים עליו במשחקים, לא כמו שאתה יודע לשמור", חייכתי לעצמי ונתתי לו גישה חופשית להגיע למטה, אל החסימה של מוכתרי, ולצאת משם לקליעה. צ'אקה, זה נכנס. לא חשבתם אחרת.