אודה ולא אבוש, היה כל כך נעים וחמים במיטה הבוקר שלא בא לי לצאת. אני חושב שבין כל חלוקת פרסי השנה ל-2006, מישהו פשוט שכח את שמיכת הפוך שמשכן הנשיא, או שמיכות פוך בכלל, באשר הן. אין לי ספק שיש להן חלק מכריע בשנה הזו, לשמיכות האלה, ובמיוחד בתחילתן ובסופן, עת הפך הקור למרנין במיוחד עבור אוהבי החורף, גם אם למטרד לא קטן בשעות הלילה המאוחרות ובשעות שלפנות בוקר.

למה אני מספר את זה כל זה? קודם כל, כדי לצאת נגד מי שלא כלל את שמיכת הפוך שלי ברשימת המועמדים לחפצים החשובים ביותר של 2006. שנית, כדי להתנצל ולהסביר למה האתר לא התעדכן בבוקר, כמו שהורגלתם ברוב הזמן עד עכשיו. שלישית, כדי להסביר גם לאחר שכבר זלגתי החוצה, פתאום נזכרתי ששבת היום ויש ארוחות משפחתיות וכל זה, מה שאומר שהאתר לא התעדכן גם בצהריים וגם אחר הצהריים. ובקיצור, החלטתי לעשות לי מין חצי יום חופש, אני בטח שבזכות אופייכם הסלחני תוכלו להתמודד עם הגזירה.

והנה אני בכל זאת משחרר איזה אייטם נינוח אל האומה. וזאת למה? כי היה צריך לבדוק מה קורה עם חידת בעל המאה. ואני בא, ונכנס אל מאגר המיילים בתיבה הנשיאותית. קורא על עוד טעות ועל טעות והמאזן כבר הגיע ל-0 מ-20. ואז, במייל ה-21 וה-22, זה קרה.

יש 2 פותרים!!

אבל לפני זה, קצת כדי לבנות את המתח, אלה כל המנחשים וכל הפתרונות השגויים שהיו כאן עד לרגע הפתרון.

האיש שבצילום הוא לא בריאן שואו, כמו שחשבו אלעד זאבי ונדב סולומונוביץ'.

הוא לא שון אליוט, כמו שהעריך בר ויגודמן.

הוא לא מרקוס בראון, כמו שסברו אסף עמית וצח בן יפת.

הוא לא דרק המילטון כמו שטען אוריה מאיר.

וגם לא ריקי ווינסלואו, כמו שניחש אייל אשתר.

אפילו לא דריק גרווין הפלאי, לפי הניסיון של אלירז פולק ושל דורון, שלא השאיר שם משפחה.

ואבי סעדה, אתה טועה. הוא גם לא דארן דיי.

וגם לא קסווייר מקדניאל, אפילו שלידור גרשטיין פוגע בול בדרך כלל.

ולא דן גיי, לפי ההימור של ניקה קורנצקי.

הוא לא דרווין קוק, גם אם אלעד זאבי חשב שכן.

וממש לא פני הארדוויי, בניסיון השני של אסף עמית.

הוא לא תיוס אדני או אלפונסו פורד. מה לעשות, גיא ויצמן. זו טעות.

והוא גם לא הנרי ויליאמס, למרות שלנועם שרפלר היה נדמה.

ולא מייקל קופר, על אף שאוהד רון ודאי מאוד האמין בזה.

והוא גם לא קרלטון מאיירס כמו שחשב שחקן העבר א.ב

ואפילו לא דון קולינס, השם האחרון שנזרק כאן מטעם איתמר קרמר

ואלה היו הרמזים:

רמז מספר 1: מדובר בשחקן אמריקאי ששיחק באירופה ואינו פעיל יותר. פרש מזמן.

רמז מספר 2: לא שיחק מעולם בקבוצה ישראלית.

רמז מספר 3: שיחק נגד מכבי ת"א בגביע אירופה והופיע גם על מסך הטלוויזיה בארץ.

רמז מספר 4: הקבוצה בה שיחק זכתה פעם בגביע אירופה לאלופות (אבל לא איתו).

רמז מספר 5: האיש מתקרב כיום לגיל 50.

רמז מספר 6: החל את דרכו כזר והפך למתאזרח.

אז מי השחקן? קוראים לו קן דאנסי, והוא היה גארד בלימוז' ששיחקה מגד מכבי ת"א בעונת 1989/90 בגביע אירופה לאלופות. לימוז' היה היעד הראשון אליו נסעתי כעיתונאי מטעם 'עולם הספורט', שהוותיקים שבינינו זוכרים אותו ודאי כעיתון הוורוד. 16 עמודי ספורט יומיים, משהו שהיום נראה כמו חלום בשעה שהיומונים מגיעים למספר הזה בימי ראשון בלבד, כתוצאה מסיקור הענף ששמו לא יוזכר כאן. אז, שתבינו, היו 16 עמודים של ספורט בימים ראשון עד חמישי וביום שישי, שבו טוב, 32 עמודי ספורט.

ובקיצור, ראיתי את דאנסי בלימוז'. את מכבי אימן אז טד אואנס. ווילי סימס היה חולה מאוד ונשאר במלון, וכשהקבוצה הגיעה לאולם ה'בובלאן' הציע לי אז שמלוק מחרובסקי האגדי להפחיד את הצרפתיים עם ה-2.03, לעלות על מדים צהובים-כחולים ולהתאמן עם מכבי. התחמקתי במבוכה בטענה שאין איתי גומי של תחתונים, שהיו קושרים איתו בזמנו את המשקפיים. שמלוק פלט איזו הערה, לא ממש זוכר, אבל היא לא החמיאה במיוחד לסיטואציה או לי, ויצא לאימון עם שחקן אחד פחות.

שיחקו אז בלימוז' סטפן אוסטרובסקי, דון קולינס, מייקל ברוקס, ואלרי דמורי, רישאר דאקורי, ווילי רדן ואתם יודעים מה, אני לא בטוח אם דאנסי היה בסגל של השנה ההיא, אבל כמעט בטוח שכן. הוא שיחק בעמדה 2, אולי 2-3, ועשה את העבודה שלו מצוין מהספסל. לימוז' היתה אז שליטה ברורה בכדורסל הצרפתי ולא כמו שקורה היום, שמרוב קבוצות בינוניות פלוס אין, בעצם, אף קבוצה שמייצגת את צרפת בהצלחה במסגרות האירופיות הבכירות.

קווין מגי נפצע כבר בפתיחה ולא חזר, סימס לא הגיע גם למשחק ולי עדיין לא היה גומי של תחתונים כדי לעלות ולהציל את מכבי הקורסת של שמלוק. נדמה לי שזה הסתיים ב-25 הפרש. אין כוח, זמן או אנרגיות לוודא את זה בדיוק, אבל תסמכו עלי. זה היה הכיוון. התרשמתי עמוקות מילמוז', מהאולם שלה, מהקהל שלה, ובכלל מהנסיעה הראשונה שלי לחו"ל כמלווה קבוצה כלשהי, למרות שיורם ארבל, שלקח אותי אז תחת חסותו, אמר לי שלימוז' היא אחת הערים היותר משעממות מבין היעדים שמכבי ת"א מגיעה אליהם בדרך כלל.

דאנסי? אתלטי בטירוף, חודר טוב, שיחק בצרפת את כל הקריירה שלו שאחרי ימי הקולג'. נולד ב-1958 בשיקאגו ואני זוכר עוד שתי קבוצות נוספות בצרפת, חוץ מלימוז', בהן שיחק: מוריין ומונפלייה. ואיך על הסמך הידע החלקי הזה קבעתי שהוא שיחק את כל הקריירה האירופית שלו בצרפת? מנפלאות הנשיא, מה אני אגיד לכם. שבת, שבת, יש לי ארוחת צהריים תיכף, נו בחייכם. עזבו עכשיו קטנות.

עוד לפני שהגיעו שני הפתרונות, רציתי לקדם קת את החידה ולתת לכם רמז לפיו שמו הפרטי של השחקן בצילום מורכב משתי אותיות. זה אמנם יכול היה לדחוף אתכם קדימה תיאורטית, אבל אז הבנתי שגם אם נראה שלא – הרי שיש המון שמות בני שתי אותיות באנגלית: אל, מל, דל, בן, לו, לי, דן, לס, ג'ו, מו ועוד כל מיני כאלה. טוב שלא הגענו עד לשם.

שני זיוים בבת התנפלו על החידה ושניהם פגעו בול. הפותרים הם זיו בן-שושן וזיו גלעדי. 200 שקל עמדו על המזבח שקנינו במיוחד לאחרונה, כדי לקיים עליו את ההגרלות במקרה שאל קו הגמר מגיעים שני פותרים. בהתחלה חשבתי לחלק אולי 100 שקל לכל אחד מהם ולסגור עניין, אבל היה בזה משהו מתפשר מדי, נעים הליכות מדי. הלו, לפעמים העולם צריך להיות גם אכזר טיפה, מה יש. הוחלט ללכת על כל הקופה.

הפעלנו את שיטת האנ-דן-דינו, דינו-חמודינו, אותה הנהיג בעבר דינו ראדג'ה בעומדו לבחור אחת מתוך עשרות המעריצות שביציעים,
ו
. . .

ו. . . .

ו. . . .

זיו בן שושן לקח את הכסף!

וזיו גלעדי? לא לקח!

איזו דרמה ואיזו טרגדיה. אבל בהזדמנות הזו אני מאוד רוצה להודות לכולם על הניסיונות והנכונות. זו לא היתה חידה קלה והעובדה שהצלחתם להגיע אליה (גם אם רק אחרי ששה רמזים שונים) היא, כמו שודאי היה אומר זוהייר בהלול, אקסטראורדינרית.

צר לי, גלעדי. תתחדש, בן שושן. ושלח לי את פרטיך המלאים חבר, חיש קל, אחרת אני מעביר את הכסף לגלעדי. יש לך עד יום שני בחצות (המועד הרשמי של תום תוקף החידה) לעשות זאת.