קראתי לפני כמה ימים, שבעפולה/גלבוע שוקלים לשחרר את אורי כהן-מינץ, או יהיו מוכנים לתת לו ללכת אם ימצא קבוצה אחרת. הנה הזדמנות טובה לכתוב על שחקן, שהגיע לארץ אחרי שלוש עונות בליגה הצרפתית.

אני אתחיל מזה שאורי הוא חבר טוב שלי. גדלתי איתו לאורך השנים, חלקנו חדר אחד בנבחרת הנוער בנסיעות לחו"ל ובמחנות האימונים במכון ווינגייט ואנחנו מצויים בקשר עד היום.

תלו בו המון ציפיות בתחילת דרכו, הן משום שהוא בנו של אחד הגדולים שהיו כאן, תנחום כהן-מינץ, והן משום שגדל במכבי תל-אביב והיו לו נתונים אישיים יוצאי דופן. פורוורד בגובה 2.05 בערך, עם קליעה מצוינת מבחוץ שיכול לסיים מתפרצת במהירות ובדאנק, אין כאן בשפע. ואורי נולד והתפתח בכדורסל לפני שחקנים עם תכונות דומות, דוגמת יואב ספר או שרון ששון.

לחלק גדול מאנשי הכדורסל אורי נראה ונשמע כמו עוף מוזר. כבר שמעתי אנשים שמכנים אותו אסטרונאוט, חי בחלל החיצון וכל מיני דברים כאלה. מהיכרות קרובה אני יכול לומר, שהוא אחד הבחורים הכי אינטליגנטיים שאני מכיר. הוא לא פריק של כדורסל מבחינת התעניינות במתרחש, מעקב אחרי משחקים, יריבות וקלעי נקודות, או מי חבר של מי ומי נגד מי. לדעתי, בעיקר בגלל העובדה שהוא רחוק מכל אלה ולא אוהב להתחכך בעניינים שהם סביב המשחק עצמו, ייחסו לו תכונות של נטע זר.

אורי אוהב לחשוב על כל דבר, לקחת החלטות נכונות, להעמיק בכל עניין, לערוך מאזנים של יתרונות וחסרונות. הוא לא הטיפוס האימפולסיבי, החד, ואולי אלה תכונות שמשחקות לרעתו מבחינת התדמית שלו בענף שהוא, בסופו של דבר, תחרותי וקצבי.

נסענו בזמנו למחנה בוסמנים בהונגריה, שארגן הסוכן אבי זילברמן. נתנו שם מחנה מצוין, ואורי הציג שלושה משחקים מדהימים. למרות זאת, הוא לא הצליח למצוא קבוצה בחו"ל אז ודווקא אני הצלחתי, נסעתי לגרמניה ושיחקתי שם תקופה קצרה. היו לנו המון שיחות על העניין הזה של לשחק באירופה, והוא ידע שיום אחד הוא יעשה את זה.

עברו שנים ובפעם הבאה כבר היינו בני 28 או 29, ואז ארגן זילברמן קבוצה ישראלית שתצא למחנה בוסמנים בגרמניה. הרמתי לו טלפון ודחקתי בו לנסוע, אבל אורי לא רצה. אמר שאין לו חשק, שלא בא לו ושכבר אין לו כוח לזה. אמרתי לו שכדאי לנסוע אפילו בשביל הכיף, ושאם נהיה טובים אז יהיה בסדר, ואם לא מקסימום נחזור הביתה ולא קרה כלום.

בסוף נסענו. הוא היה טוב במשחק אחד וחלש בשניים אחרים. לא האמנתי שהוא יקבל הצעה מחו"ל בעקבות המחנה הזה, אבל הסוכן עבד בשבילו חזק באותו קיץ ואיתר עבורו הצעה טובה משאלון סור-סון בצרפת. אני חושב שכהן-מינץ היה צריך לחלק את העמלה לסוכן גם לשניים ולתת גם לי, כי דחקתי בו כל כך באותו זמן, אבל הוא לא עשה את זה עד היום. בסופו של דבר, השיחות והדרבונים עזרו לו לחוות שלוש שנים נהדרות בצרפת עם אשתו.

שחקנים אחרים היו אולי מנצלים את השעות שבין האימונים למשחקים לשינה, או משחקי סוני פלייסטיישן ואינטרנט, אבל אורי ואשתו ניצלו את הזמן הרבה יותר טוב. הוא למדו צרפתית, אשתו, נילי, החלה לעבוד שם, ובכל הזדמנות יצאו לטייל באזור. היתה להם חוויה גדולה. אחרי שחלק גדול מהעונה האחרונה עברה עליו כשהוא פצוע, הייתי בטוח שזהו, הוא חוזר לארץ ופורש.

באותו שלב הוא אמר, פחות או יותר, שהוא רוצה להמשיך ולשחק אבל רק בקבוצה בצפון, כי שם מתאים לו לשחק, ושם הוא מתכוון לקבוע את מגוריו בעתיד. לכן לא התפלאתי לשמוע שאחת ההעברות המוקדמות ביותר בעונה, ואולי גם הראשונה של עפולה/גלבוע בקיץ, היתה זו של כהן-מינץ.

מקצועית, אורי החל את הקריירה כסמול פורוורד. בנבחרת הנוער, תחת צביקה שרף ויורם חרוש, הוא היה שחקן חמישייה, אבל בחלק גדול מהשנים לאחר מכן תמיד היתה הרגשה שהוא יכול יותר ממה שהוא מראה, ולא נותן מספיק. התקפית, הוא היה פחות או יותר נותן תוצרת. הגנתית, הוא לא היה השחקן האולטימטיבי. הוא התקשה לשמור על גארדים נמוכים ומצד שני על פורוורדים חזקים ממנו. ולאורך השנים גם לא פיתח את משחק הלואו פוסט שלו, כמו שקורה עכשיו גם עם שרון ששון, והסגנון שלו התבסס או על חדירות או על שלשות חופשיות.

הוא עבר מקבוצה לקבוצה ולא מצא בית אמיתי בליגה הישראלית, אלא רק בצרפת. העונה היותר טובה שלו, עד כמה שאני זוכר, היתה בבני-הרצליה עם ליאור ארדיטי, טרנס רנצ'ר, דארנל רובינסון ואמיר מוכתרי, אצל ארז אדלשטיין.

העובדה שנדד כל כך הרבה בטח לא הוסיפה לו בקריירה. שחקן צריך לפעמים למצוא את השקט שלו ואת הבסיס שלו כדי להיות רגוע לגבי העתיד הקרוב. אני לא יודע אם זה באשמתו, באשמת המאמנים, או ההנהלות, אבל חושב שהעובדה שהוא לא אוהב להתחכך ולהידחף אולי סייעה לכך שקבוצות ויתרו עליו בקלות יחסית, הלכו על שחקנים אחרים והוא מצא את עצמו בכל קיץ מחפש מקום אחר – ממכללת קונטיקט ועד מכבי ירושלים, מהפועל ירושלים ועד הפועל ת"א בליגה השנייה.

כך שברגע שהגיעה האופציה הצרפתית, אורי קפץ עליה. הקריירה שלו קיבלה תנופה מחודשת שם, בעיקר בגלל שהוא שיחק בצרפת בעמדה מספר 4 ולא כ-3. כסמול פורוורד היה לו יותר קשה לעומת העבר, הוא התבגר, הגוף נעשה כבד יותר ופתאום נעשה לו קשה יותר לשמור על גארדים או לתקוף שחקנים מהסוג של משה מזרחי או מתן נאור, ולעבור אותם בכדרור.

כ-4 הוא פשוט היה משחק באזור ההיי-פוסט, או יוצא אל מחוץ לקשת ומקבל שם כדורים חופשיים לזריקה, ויד הרי תמיד היתה לו. כ-4 הוא גם יכול היה לעבור שחקן פיזי וכבד ממנו בכדרור, מהסוג של ג'יימי ארנולד, נניח, ללכת עד לסל או לעצור לקליעה מחצי מרחק.

יצא שבכל משחק הוא קלע שתיים או שלוש שלשות וסיים משחקים עם 10-12 נקודות לערב, וזה בדיוק מה שציפו ממנו, לא יותר ולא פחות. כמובן שהיו גם לא מעט הצגות שלו, כולל משחקים של 20 נקודות ויותר בצרפת והוא הרגיש שייך ומחובר לשאלון.

בעפולה, העונה, הוא לא משחק כמעט בעמדת הפאור פורוורד וזו אחת הבעיות שלו. בעצם, הוא חזר לשחק כ-3 וכבר קשה לו יחסית לכדרר ולעבור שחקן, מה גם שהובלת כדור אף פעם לא היתה הצד החזק שלו. הייתי אומר, שהוא פשוט לא משחק בעמדה הטבעית והמתאימה לו נכון להיום, ונכון לגילו. גם גור שלף, אגב, ביצע מעבר עם השנים. הוא החל את הקריירה כסמול פורוורד ומי שזוכר אותו בשנים האחרונות במכבי ת"א אצל פיני גרשון זוכר אותו משחק בעיקר כ-4 ומביא משם את האיכויות שלו.

בסופו של דבר, אני מקווה שאורי לא יצטרך לעזוב את עפולה/גלבוע, ושהקבוצה והמאמן דני פרנקו ימצאו את הדרך לשלב אותו באופן נכון יותר מאשר עד היום. יש לו לדעתי מה לתרום, בטח בליגה שלנו, ואני יכול רק לאחל לו הצלחה רבה מכל הלב, ממש כמו לאח.

gilse@inter.net.il