נ – נו יאללה

כל מי שכותב מכיר את ההרגשה. פתאום אתה נכנס לתקופה שכלום לא יוצא, ולא משנה מה אתה מנסה. גם אם תנסה לכתוב ביומן מה עשית היום כמו ילדת בריטני שמפליצה בובות ורודות של בראד פיט, לא תצליח, או שתצליח פחות טוב ממנה. בימים טובים הייתי אוכל פה את הרמלין, בורוכוב סוקולוב ושפרינצק עוד לפני שהם היו בתכנון, ומשאיר שאריות לאוסישקין, הכלב המתנשא שלי. הימים ההם נגמרו.

חצי שנה התייבשתם בלי איזה גיבוב אנאלפביתי. תנו כבוד, הדיסלקט חזר.

ו – ויוה לה ספיידר

והיום בפינת ה"אין סיכוי שאתם מכירים את הגאון התורן" אני שמח להציג את Katie Melua. בריטית, בת 22, ואם מישהו מכם אהב את נורה ג'ונס, אז הנה עשיתי לכם את החורף המתהווה הרבה יותר נעים. 3 דיסקים יש לגאון הקטן, האחרון שנקרא Piece by piece שהצליח מאד בסצינת הבלוז ג'אז הבריטית.

את התהילה שלה קטפה ב-2003 כאשר בהיותה רק בת 19 שיחררה את דיסק הבכורה Call of the search ומאז הספיקה להוציא עוד שניים בקצב לא רע. המוזיקה שקטה, הרבה צ'לו ובס, כלי קשת, שירה עדינה מאד ויחסית לסגנון הג'אז גם די מלודית. אם צריך להמליץ על שיר אחד להתרשמות, לכו על Spider's web הנפלא.

א – אפילו לא קצת

למרות האיסור הגורף, אפילו כבוד הנשיא שם פה תמונה של גרנט ושחרר כמה מילים על הנושא. אז שאני לא אקפוץ על העגלה? משחק השלום נערך לפני שבועיים. אם צריך לתאר את מה שהלך מסביב למשחק, שלום תהיה המילה האחרונה בה נשתמש ודוג' לא חסר:

אלי כהן ויוסי מזרחי סירבו לשחרר שחקנים למשחק הזה בטענה שהם צריכים להתכונן למשחק הליגה החשוב בשבת מול נתניה או כפ"ס. מה שטוב לרייס וראמוס מריאל מדריד לא טוב למשה ביטון ועמית בן שושן.

ולא תחשבו שאצל הפלסטינאים זה היה יותר טוב. כל השחקנים הגיעו מהגדה, כי בעזה סירבו לאשר להם לצאת, מה עוד שאף שחקן לא רצה. ואלה שיצאו, נחשבים היום לבוגדים וצפויים לספוג עונשים כבדים. שלום אה? ובמגרש? הפגנות פרו פלסטיניות, קריאות לשחרור פלסטין ולהפסקת הכיבוש. שלום שלום.

אז תגידו, למי זה עושה טוב ?לפרס? הוא מודע למה שקורה מסביב או שסתם חשוב לו שאיינשטין טורק ושרף יגידו בשידור ש"אפשר גם אחרת" או "מי היה מאמין שזה יקרה" ושאחמד יצטלם עם שמעון. משחקי השלום הללו הם בדיחה עצובה ולא מוצלחת שלא מקדמות כלום ובעיקר חושפת בפנינו את המציאות האכזרית. כנראה שכל מה שנשאר מהנסיונות הם יחסי ציבור.

ל – למרות הכל - ירושלים

למרות ההפסד של ירושלים אמש לדרוקריה (שזה נשמע כמו אחלה שם של זמרת קפריסאית שעושה דואטים עם סרנגה), אפשר היה לראות, בעיקר בפגרה, שמנסים לעשות שם דברים. אם נשווה את ירושלים למכבי במהלך הפגרה, זה נראה די דומה. שתי הקבוצות שיחררו שחקן, שתי הקבוצות חשבו על להחליף רכז ונשארו איתו, שתי הקבוצות השתיקו את פרשיות מנהל הקבוצה בדרכים כאלו ואחרות, שתי הקבוצות ניצלו את הפגרה למנוחה ותרומה לקהילה. אבל הבדל אחד יש. ירושלים החתימה שחקן, מכבי לא.

טרנס מוריס יוסיף נוכחות אדומה מתחת הסל, הוא יקזז בהמון את הדקות של ארז מרקוביץ' עד יחל האחרון ברטינות קצובות לשירי קוקו ג'מבו, הוא יתן הגנה שלגולמאץ ואוסטין בחיים לא תהיה, וכשמתן נאור יחזור, הקבוצה תהיה הרבה יותר מאוזנת. המהלך הזה של ירושלים בפגרה, לעומת חוסר ההחלטיות של מכבי שגם אם תעשה משהו יכול להתברר כמאוחר מדי, הציל לאדומים את העונה. אז אליפות לא בטוח תהיה אבל במצבן הנוכחי של הקבוצות, שיקום אחד ויגיד שניצחון אדום אחד בסוף מאי הוא לא בגדר מציאות.

פ – פירסום שני

כ"כ רציתי שוב להתייחס לענייני הפרסום הראשון ואובר ההתעסקות של התקשורת בכאילו ספורט הישראלי, אבל אם יש אנשים שעושים את זה טוב ממני, למה צריך להרחיב במילים. קבלו 2 כתבות מצוינות שהופיעו לפני חודש בערך באתר וואלה מאת דוד רוזנטל ושגיב ברעם. יותר טוב מאיך שהם ניסחו את זה אני לא יכול אפילו לנסות.

הנה אחת

והנה השניה

ל - לירי משהו

נואל הגיע בשני
לבוש בטרנינג צבעוני
חשבו שם משו קטלני
שישפר קצת את הסטטוס באזור
הצבע, הלב והאור
ודאגות ישאיר מאחור

נואל רגיל לסיפסולים
היו לו חודשים קשים
עשה יותר מדי צעדים
ולא זכה כמעט אף פעם לדקות
הוא מחפש זריקה נוחה
כמה שניות של קצת תרומה

נואל לא מתעסק בביקורות יותר מדי
לא משנה לו אם דקה אחת ודי
אחרי שהוא סוגר עוד רבע על ספסל
הוא מחייך, יושב, שואל אם זה כדאי

י – ילדה קטנה

אשה ספרדיה בת 67 הפכה השבוע לאמא המבוגרת אי פעם, לאחר שילדה תאומים. זהו. רק רציתי לשתף בנתון מדהים זה ובואו נקווה שהבר מצווה וההלוויה לא יפלו באותו יום.

ק – קטעים פה

נכון שתמיד חלמתם על חופה וקידושין, עלה אותו הרגע המיוחל שבו שואל הכומר (נו בחיאת, אני יודע, בסדר, אבל בשביל הסיפור הזה, שחקו אותה נוצרים, מה כואב לכם?) "האם את, גברת X לוקחת גבר זה לבעלך"?

אז בחורה אוסטרית, החליטה להתבדח ולהצחיק את כל האורחים בטקס, וענתה בצחוק "לא". אחרי שכולם צחקו, הסביר פקיד הרישום שניהל את החתונה כי היא מבוטלת ואינו יכול להמשיך בטקס עד לאחר תקופה של 10 שבועות, כך אומר החוק. תקופת ההמתנה נוסדה כדי לסייע לבן הזוג המסרב להתמודד עם לחץ המשפחה. הפקיד עזב את המקום לנוכח הקהל ההמום וחתונה לא היתה שם.

אז חבר'ה, אם אתם נוצרים, קצת יותר קצינות בבקשה.
אם אתם יהודים, לטס פארטי.

ס – סע הביתה, דיסלקט

סביר להניח שאני לא אעלם שוב לחצי שנה, אז למי שיש תגובות מוזמן לשלוח.

dubi@art-up.co.il