משחקי הגומלין בשלב רבע גמר גביע המדינה ייערכו הערב, ובניגוד לתנומה העמוקה האופפת את רוב קולגותינו בכלי התקשורת באשר הם שם, נרשמת באזור המדור דריכות רבתי. העם אולי אדיש, רובו אפילו מתעלם, אבל לא אנחנו. הו, לא. הכדורסל הרי בעורקינו ובוורידינו הוא, ולכן הענק נעניק למעמד את הכבוד הראוי לו, גם אם ראויה השיטה הנוכחית לקיתונות של ביקורת, משל היתה לכל הפחות תכניתו של דודו טופז. נברך ונצדיע לכל אלה שעדיין במעגל המשחקים, ובראשם כוחותינו הפרטיים - גלבוע/עפולה ויקנעם/מגידו - המפגינים עדיין הן נוכחות מסיבית בשטח, והן שליטה מרשימה בטקטיקות לוחמה עתיקות יומין.

גלבוע/עפולה, אם לא שמתם לב, נקטה במשחק הראשון בחוץ מול בני השרון באחד התרגילים העתיקים והמוצלחים בביזנס, הלא הוא "הרדם את היריב" הקלאסי. בעוד המקומיים מצפים למאבק עיקש וחסר פשרות לאורך ארבעים דקות תמימות, העדיפו דני פרנקו ובחוריו לביים התאמצות במשך מחצית אחת בלבד, ואז הורידו בבת אחת הילוך, ובתרגיל הונאה מבריק אך פשוט - הניחו לבני השרון להגדיל את ההפרש ל-25 בסיום, תוך שהם גורמים ליריביהם האומללים להאמין בכל לב שהסיבה לפער הגדול היא עליונות מקצועית לשמה.

מחר, כשמחוץ לפרקט הלוהט בעפולה ממתינות המדרגות, שכזכור רק בהן סופרים את הכסף, תתברר לפתאים מהשרון האמת המרה. אווג'ובי, הול, יזרעאלי, פורת, סוכר, כהן-מינץ ואורלנד, שבמשחק הראשון היטיבו להסוות את יכולתם האמיתית, בעזרתו של מייקל ג'ונסון השגיב, המחכה רק למעמדים מעין אלה כדי להיזכר ששחקן כדורסל הוא, ישובו לשלוט בקצב ומתחת לסלים, ויעפילו בקלילות לחצי הגמר על חשבונם של לי ניילון וחבריו המופתעים.

יקנעם/מגידו, לעומת זאת, ניגשה לעניין בצורה שונה לחלוטין. מאמנה, שועל הקרבות הוותיק אלון שמר, ועוזרו, עופר רחימי, בחרו לטפל בעירוני רמת גן בשיטת ההרתעה וההפחדה המוכרת והחביבה, שתמציתה התעלמות מכל נתון שהוא, ריאלי ולא ריאלי כאחד, נאמר הבדלי ליגות ומספר זרים, והתמקדות נחושה בהפגנת כוח ועליונות מכדור הפתיחה ועד הבאזר האחרון. משהו בסגנון "אין עלינו, פשוט אין".

עבד? ברור שעבד. היבזורים על המגרש ו-1,300 הכחולים המוטרפים ביציעי "המבצר" במשמר העמק דאגו לניצחון מפואר, 85:89, ומחר הם מגיעים לזיסמן ולמפגש עם טוריי בראגס תוך ביטחון רב ביכולתם לסיים את העבודה, גם אם תוך הענקת הריספקט הראוי למארחים.

ומדוע שלא יחושו בטוחים ביכולתם? רוב ביציעים מובטח להם, הן לאור התכונה רבתי באזור כולו (כפי שניתן לראות למשל כאן), והן לאור העובדה שברוב משחקי הבית של הרמת גנים הנוכחות ביציעים היא כזו, שאין לכרוז שום בעיה להציג לפני המשחק גם את האוהדים. מעבר לכך, הלחץ כולו הוא כמובן על רמת גן, שאנשיה נוטים לאמץ את רוב הפרשנויות ההזויות בתקשורת, לפיהן הם-הם הפייבוריטים הברורים במשחק. לאלה יש להוסיף את עובדת היותם של סלי זיסמן מגדולי הג'ורות בכל הזמנים, מה שיהווה לחם, פיתות ואף מצות שמורות ליבזורי א', יבזורי ב', דניס קאר, אופיר פרחי ושאר הידיות הכחולות.

בשורה התחתונה, אולי לא בקלילות, יתכן אפילו תוך הפגנת מאמץ מסוים, אולם אין בלבנו כל ספק, ולו הקטן שבקטנים, כי מחצית מהכרטיסים לחצי הגמר בנוקיה כבר סגורים, נעולים וחתומים. ישחקו נא לפנינו נערי הפועל ירושלים, גבעת שמואל, עירוני נהריה ומכבי תל אביב, ויודיעו לנו בסיומו של עניין מי התאכזר אליו גורלו, והועיד לו פגישה עם כוחותינו בשלב הבא. אנחנו, בינתיים, נתאגד כאיש אחד, ולמרות שליטתנו האבסולוטית בה - נקפיד לשוב ולתרגל את קריאת הקרב האלמותית, נשקנו העיקרי בכל משחק ומשחק: היידה גלבוע/עפולה ויקנעם/מגידו שלנו! היידה-היידה-היידה!!

shaharhermelin@gmail.com