ואם כבר שירי הלל לקראת סוף השבוע, הנה עוד אחד לכבוד הלייקרס של פיל האליל וקובי בראיינט. באנו לסן אנטוניו ויכולנו להם שם, במגרשם, באולמם ועל הראש שלהם. נגמר 96-100 וזה אומר שני דברים: אחד, אנחנו קבוצה העונה. השני, סן אנטוניו קצת פחות.

יצא לי לראות את הספרס בכמה הזדמנויות העונה, בקטעי משחקים בעיקר, לא ממש משחקים שלמים, ויש שם משהו קצת כבוי רוב הזמן. זאת אומרת, כשהם נדלקים ומשחקים עם המון אנרגיות ורצון, במיוחד טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי, כמובן שהם קבוצה חזקה מאוד. אבל כנראה שרוב הזמן זה לא קורה.

יש שם משהו מאוד עייף ולא רענן. אני חושב שזו פשוט קבוצה שהזדקנה פתאום ולא עברה הפעם את השינויים הנכונים בקצוות, או אפילו יותר מזה. ברוס באוון ורוברט הורי כבר נורא זקנים, פבריסיו אוברטו הוא לא סנטר פותח ברמה מספיק טובה לקבוצה כזו, מייקל פינלי נראה ממש סחוט וחסר אנרגיות, ברנט ברי הוא מחליף לא רע, אבל ז'ק וון ובנו אודריך לא פוגעים ואין אף גבוה נורמלי על הספסל שייתן חיפוי כרגע וירים את הקבוצה הזו.

אבל אנחנו, מה איכפת לנו. דווקא בלייקרס יש המון אנרגיות טריות השנה שבאות מכל מיני שחקני שוליים כביכול כמו סשה וויאצ'יץ', רוני טוריאף וסמאש פארקר, שהצלנו לו את הקריירה והוא מחזיר לנו מאוד יפה על זה. פארקר הוא שחקן שרציתי לראות והרבה עוד כששיחק באריס סלוניקי, ולדעתי הוא היה מגיע למכבי ת"א לפני וויל סולומון בקיץ 2005, אם לא היה חוזר ל-NBA ומקבל הצעה מהלייקרס.

על הספסל יש לנו שתי מכונות ירייה כמו מוריס אוואנס, שעושה עבודה יפה. אני זוכר טוב מאוד שבקיץ עוד קשרו אותו למכבי ת"א (יכול היה להיות מחליף נהדר כאן לאנתוני פארקר). גם ולדימיר רדמאנוביץ' מחכה שם והוא מסוג השחקנים שיכול לקלוע בכל ערב 20 נקודות, תלוי איך הוא מגיע.

ומכל הסיפור, ההיי-לייט הוא אנדרו ביינום, סנטר בן 19 שמגשש עדיין באפלה, אבל עם עוד קצת ניסיון ויכולת להימנע מעבירות מהירות כמו אהבל, יכול להיות שיהיה לנו סוף סוף סנטר נורמלי וטוב להרבה שנים. לא כמו כריס מיהם שנפצע כל שני וחמישי מאז שהגיע, או קוואמי בראון שהוא באמת שחקן מוכשר, אבל לא הייתי משקיע בו דולר וחצי כי כל שבועיים קורה לו משהו לא טוב בקריירה.

יחד עם בריאן קוק, איש עם אוריינטציה התקפית, ולוק וולטון שהוא למעשה "היונה ההנפלדית" שלנו ויש לו שמונה זרועות ושש עיניים, באמת אחלה אחלה אחלה שחקן, יש לנו קבוצה נהדרת ומתחדשת בראשות האיש עם זקנקן התיש. בדיוק מה שלסן אנטוניו אין.

ואם על אמריקאים טובים באירופה אומרים שאף אחד לא מבין מה הם עושים פה ולמה הם לא ב-NBA, כמו באסטון ופארקר בזמנו, על וולטון צריך להגיד הפוך: אין לי מושג איך שחקן כזה משחק שם, הוא כל כך הרבה יותר מתאים לסגנון האירופי, שחבל לי עליו.

חיוך, חיוך נו.

אוקיי, עד כאן. ורק שיהיה ברור: כל זה לא אומר שאנחנו הולכים לנצח לפנות בוקר את דאלאס, כי הרי ברור לכם מה הולך לקרות שם, אני מניח. אבל מצד שני, דאלאס היא הקבוצה השנייה שלי ב-NBA ככה שהכל ממש בסדר, כל עוד הם לא יפרקו לנו את הראש בעשרים הפרש ויסתפקו, נניח, בשש עד עשר סולידי כנקמה על ההפסד בסטייפלס סנטר לא מזמן.