ימים לא רבים מדי עברו, מאז הועלתה במדור זה ממש סוגיית היעדר כינויים הולמים לכדורסלנינו, שהיא ורק היא מונעת מאיתנו לזקוף בגאון את גוונו השפוף משהו, וליישר קו עם ה-NBA. ברם אולם, בדיקה קפדנית מעט יותר העלתה מצוקה נוספת, מחסור המעיב כעננה על אור השמש ומצמצם עוד יותר את סיכויינו להשתלב במרחב - לא רק כינויים חסרים אנו, אלא גם קמעות ראויים לשמם. אין המדובר כמובן בקמעות המחולקים על ידי רב או מקובל כלשהו, אלא ב"מאסקוטס" - אותן דמויות מופלאות, חביבות עד ביזאריות, המהוות את אחד מסימני ההכר הבולטים של קבוצתן, וחלק בלתי נפרד מכמעט כל משחק בליגה.

לא שלגמרי אין. לאורך השנים, נתקלתי פה ושם בדמות כזו או אחרת, שהבליחה לזמן מה אולם נעלמה חיש קל, משל היתה הפרש לזכותה של מכבי תל אביב. בדרך כלל, הופיעו אותן דמויות - חס וחלילה וחס מלכנותן בשם המפורש "מאסקוטס" - בהקשר של גוף מסחרי זה או אחר, שקשר עצמו לקבוצה מסוימת בהסכם אימוץ. כך למשל ייזכר לעד 'ראש השום' של הפועל תל אביב, שהתרוצץ עונה או שתיים באוסישקין ז"ל, עד שפג חוזה האימוץ עם הקבוצה, ובעצם גם די פגה הקבוצה. במקרים אחרים ניסו קבוצות ליצור לעצמן זהות מאסקוטית כזו או אחרת, אולם באף מקרה לא נרשמה הצלחה מרובת שנים.

לכן, שיהיה ברור הדבר כשמש - לא בכאלה אנו חפצים, הו לא. כוונתנו לדמות צבעונית ומוכשרת כאחד, שתזוהה לנצח עם קבוצתה, תהפוך לחביבת האוהדים הבוגרים ולאהובת הילדים שביניהם, ושלא תיתכן פעילות מקצועית או חברתית של האגודה בלעדיה. האמריקאים, יש להודות, הם אלופי העולם בתחום זה. פשוט לראות, לקנא וללמוד.

קחו למשל את גו-רילה של הפיניקס סאנס, אולי המפורסם שבין המאסקוטס. האיש, כלומר הקוף, אהוד ב"יו.אס. איירווייז סנטר" לא פחות מסטיב נאש או אמרה סטודמאייר, ואינו נופל מהם במאום ביכולתו להטריף את הקהל. "גו" עושה זאת באין ספור דרכים, ובראשם מופע הטבעות מדהים, שהפך לסמלו המסחרי ולמושא לחיקוי בכל רחבי הליגה. אתר האינטרנט הרשמי של הסאנס מקדיש לו מדור ענק ומיוחד, כולל כל תולדות חייו המפוברקות-אך-משעשעות, פעילויותיו למען הקהילה ואיך לא - האפשרות לשכור את שירותיו, ולא בזול, לאירועים פרטיים. כי אולי קוף הוא "גו", אבל בטח לא חמור.

ו"גו" הוא רק אחד מני רבים, היוצרים סביבם באזז קבוע ואינטנסיבי בקרב אוהדי קבוצתם ובכלל. אחד העקרונות המקודשים של המאסקוטס, הוא שככל שמוזרים ותמוהים הם כלפי חוץ (ולרוב גם כלפי פנים) - יתעצם המיתוס סביבם ותישמר בחשאיות זהותם האמיתית. כך "סקוואץ'", המאסקוט הביזארי-משהו של סיאטל סופרסוניקס, שסביב מוצאו ומקורו מאי שם בהרים נרקמים חדשות לבקרים סיפורים על גבי סיפורים, כאילו בן דודו האובד של המפלצת מלוך-נס הוא, אם לא למעלה מכך. צחוק-צחוק, אבל איש אינו מצליח להזים את האגדה, בעיקר משום שאיש אינו מנסה. זה פשוט חלק מהפאן הכללי של המשחק, ומה צריך יותר מפאן?

והרשימה נמשכת ומתארכת, קבוצה קבוצה ומאסקוטה המיוחד. סליי, שועל הכסף של ניו ג'רזי נטס, מתמודד בגאון מול הופר, הסוס של הפיסטונס, שמצדו מעמיד תחרות מכובדת לגריז, הגריזלי של ממפיס, המביט בגובה העיניים על הקויוטי של סאן אנטוניו, בני השור משיקגו, הארי וסקיי-הוֹק של אטלנטה ועוד ועוד.

בנקודה זו ישאל אולי את עצמו הקורא המותש: מדוע, לעזאזל, אתה מלאה אותנו בזה בכלל? החסרים אנו סיבות לקנא באמריקאים? האם אין די בכך שמתוך עשרה קבין של המבורגרים שירדו לעולם, שלפעמים אפילו נראים ומרגישים כמו בשר, נטלו הינקים אחד עשר? אותם ינקים שאם לא די להם בשלהם חמסו מאיתנו גם את בר רפאלי, עדי נוימן, נועה תשבי ואקי אבני (טוב, על האחרון ויתרנו לבד)? התשובה, חברים, היא פשוטה עד להדהים. נעלה את המאסקוטס על ראש שמחתנו, נביט לאמריקאים ישר בעיניים, נגיל ואף נרון, משום שלאחר שנות דור - נמצאה סוף כל סוף התגובה הציונית ההולמת. איפה? במבצר במשמר העמק כמובן.

הנה לפניכם, בדיוור ישיר ממחשבו של יאיר קְלֶס הפלאי, העורך הרשמי של האתר המאוד רשמי של הפועל יקנעם/מגידו, קבלו בתשואות את הפרה המשוגעת (כהגדרת קלס), המרעננת-ומטריפה-כאחד את הכחולים הרעננים-ואף-מוטרפים. קורות חייו של מאסקוט ראוי זה טרם פורסמו באתר או הובאו לידיעת המדור, אולם מהכרותנו עם אנשי המבצר, לא ירחק גם זה היום.

שאו ברכה, חברים, על שזקפתם את קומתנו ברבים ובראש חוצות, ודיר באלאק, כלומר רפת באלאק, אם אתם מוציאים לנו פתאום את הפרה לפנסיה מוקדמת. עכשיו, אמריקאים יקרים, נראה אתכם. תביאו גורילה, תביאו סוס, תביאו מה בראש שלכם - מול כולם נעמוד בגאון, ולא נרפה מהם עד שיקבלו את הדין הבלתי נמנע, וישאגו עימנו בצוותא: "Haideh our Yokneam/Megido! haideh-haideh-haideh!!".

shaharhermelin@gmail.com