טל בורשטיין. איזה הבדל איתו ובלעדיו. הניסיון, קבלת ההחלטות, הרוגע והשלווה על המגרש, שחקן הגנה מצוין. נכון שנגד ציבונה כל כדור שהוא זרק נכנס לסל וזה כבר משהו אחר כי ברור שהוא לא יגיע לאחוזים כאלה בכל פעם, אבל הכל נראה שונה איתו.

הוא עוד לא בריא במאה אחוז, רואים שהוא כבד ובחדירה לסל הוא עוד לא מצליח להתרומם לסל כמו בעבר, עדיין חלוד. סוף-סוף ספאחיה נתן לו רצף ארוך של דקות ולא דקה אחת פה או שם, וכבר אפשר היה לראות את ההבדל. ודאי כשוויל ביינום לא במגרש והכדורים לא צריכים לעבור דרכו, ככה שאין מה שיפריע.

ניקולה וויצ'יץ'. ברור לו שהוא זה שמחזיק את הקבוצה השנה, ושהוא צריך לקלוע יותר מבעבר. רואים בפירוש שהוא מתרכז הרבה יותר בצבירת נקודות, לוקח יותר זריקות, חלקן בחצי הוק-שוט מכל הגוונים וכל הסוגים וכל הצדדים כמעט, בעיקר מצד שמאל לכיוון מרכז הרחבה, עם היד המתוחה כלפי מעלה, סוג של זריקה שכמעט בלתי ניתן לחסום באירופה מהגבהים שהוא מוציא את הכדור.

דריק שארפ. תופעה מדהימה, צריך לזכור מאיפה הוא בא ולאן הוא הגיע. אני עוד זוכר אותו מהימים במכבי חדרה ומגדל העמק זורק 15 שלשות למשחק. גאנר-גאנר. עד היום קבוצות יריבות לא נותנות לו את הכבוד המלא ושוכחות לעזוב אותו חופשי לקליעה. אין לו שום בעיה של היסוס כמעט, הוא זורק פעמיים בהתקפה גם אם הוא מחטיא את הראשונה וכל הזוויות והנקודות על הפרקט מוכרות וידועות לו.

השנה גם הוא התאים את עצמו לסיטואציה, ולמד, למשל, לשחק את הפיקנ'רול הרבה יותר מאשר בעונות קודמות, בהן הוא כמעט לא ביצע את זה כל עוד פארקר ובורשטיין היו באזור. גם את התנועה הזו שארפ עושה טוב מאוד. וכמובן ענייני הגנה ופלפל שהוא מכניס למגרש, תמיד ברמה גבוהה ותמיד עם כל הלב. וזה בחור בן 35, שהתחיל פתאום לשחק 30-35 דקות בערב. אין לי מושג איך יש לו כוח ואנרגיות לזה.

נבן ספאחיה. לפני שטל בורשטיין נכנס למגרש בדקה ה-8 בערך, הרגשתי שאין שום היררכיה בקבוצה למעט וויצ'יץ', ואולי שארפ שנמצא בתקופה טובה. ספאחיה הוציא והכניס אנשים בזה אחר זה, לכל אחד נתן שתי דקות ועל כל טעות או החטאה הוציא החוצה. לפעמים אומרים, שמאמן עושה את זה כדי לבדוק מי מהשחקנים שלו חם ועם מי כדאי להמשיך הלאה במהלך המשחק.

יכול להיות שזה מה שהוא ניסה לעשות, אבל לי זה נראה יותר כמו שורה של חילופים חסרי תכלית מבלי לתת צ'אנס ממשי לשחקנים שהוא הוציא והכניס. וזה קורה לאורך כל הדרך, ולא רק במשחק נגד ציבונה. ההצטיינות של בורשטיין והמשחק הזה נתנו למאמן הזדמנות טובה להבין, שהוא חייב לנהל רוטציה קבועה שבראשה שלושת הוותיקים בקבוצה שהצטיינו גם הפעם. את כל השאר הוא יכול להחליף והכניס ולסדר סביבם, אבל יש מי שצריך לשחק 32-33 דקות באופן קבוע, ואלה וויצ'יץ', שארפ ובורשטיין, כל עוד לא החליטו מה עושים עם החתמת זר חדש.

יותם הלפרין. כבר הרבה זמן שהוא לא טוב והפעם גם שרקו לו בוז מהיציעים. אני חושב שהמשחק שלו צריך לבוא דרך ההגנה, באותו אופן שבו בורשטיין בנה את עצמו. הוא חייב לשמור יותר חזק, לחטוף יותר כדורים כדי להגיע לליי-אפים קלים ולעשות נקודות. התקפית, צריך להיות יותר אגרסיבי בפיקנרול, כי הוא תמיד מורח אותו לרוחב ולא לעומק. אסור לו להיות בלחץ. אני מאמין שרוב האנשים רוצים בהצלחתו, אין לו ממה לחשוש ויש לו שחקנים טובים לידו שיוכלו לעזור לו להתקדם.

ליאור אליהו. כששיחקתי עם גור שלף הגדול בגליל והיינו קולעים כל משחק כמות יפה של נקודות, הוא אמר לי פעם: "יכול להיות שאנחנו קולעים כל משחק 12-14 וכל הליגה מטומטמת?". הוא פשוט צחק על זה, שלא מצליחים ללמוד אותנו, למרות שלא היתה לנו קליעה מבחוץ.

ליאור כישרוני, רואים שהוא מתאמץ יותר בהגנה, אם כי על גארדים ופורוורדים זריזים קשה לו לשמור ובטח לא שחקנים ברמה של NBA לשם הוא חולם להגיע. רואים, עם זאת, שהוא עושה מאמצים בהגנה הרבה יותר מאשר בגליל, שם פחות ביקשו ממנו לשמור.

הוא אתלט אדיר, נע בלי כדור בצורה נהדרת, אחד הטובים שראיתי, ואחרי חסימה שהוא עושה בפיקנ'רול הוא נע מצוין, וכאן אני חוזר למשפט של גור: לא יעזור כלום, אנשים ילמדו אותו, ויתנו לו שני מטר לקליעה ואם הוא לא יעבוד על זה באימונים, זה לא יבוא במשחקים. שלף נאלץ לעשות הסבה לעמדה מספר 4 באיזשהו שלב, כי הבינו שהוא לא מאיים מספיק מבחוץ ושווה לתת לו מטר לקלוע. זה עצר והפריע גם לי.

אין לו גם משחק עם הגב לסל כרגע. כל האלמנטים של הזריקה טעונים שיפור, גם כניסה לסל וסיומת ביד שמאל, גם זריקות עונשין. ומה שמדהים הוא שבכל משחק הוא מסיים עם 12-14 נקודות. אתמול היו לו שלוש או ארבע נקודות מהעונשין, ועוד איזה ארבעה-חמישה דאנקים כי מלבד התנועה המצוינת שלו באזור הצבע, יש לו מזל שהוא משחק לצד וויצ'יץ'.

gilse@inter.net.il