האמת, התאפקתי עם העניין הזה עד עכשיו. גם כדי לוודא את אמיתות הנתונים ולבטל חשדות לסטיות סטטיסטיות כאלו ואחרות, גם כי כל פעם צץ איזה משהו שמשך את תשומת הלב, וגם כי ככה יצא. אבל למרות שלא מדובר אולי במשהו שהוא בנפשו הספורטיבית של כל אחת ואחד מכם, הגיע הזמן להתמודד עם העניין הזה במלוא עוצמתו וחומרתו, ולנסות לברר מתי בדיוק הטילו קבוצות ליגת העל והליגה הלאומית חרם על מושג ההגנה? ולמה?

עיון מדוקדק בטבלאות המפורטות והמצוינות באתר "ספסל", המפורט והמצוין בזכות עצמו (היידה שלומי פרי וחבורתו, היידה-היידה-היידה!), מגלה תמונה מדהימה למדי: שבע מתוך עשר קבוצות ליגת העל סופגות בממוצע יותר מ-85 נקודות למשחק, כאשר ארבע מתוכן סופגות 90 ומעלה, בני השרון (84.2) ניצלת בעור שיניה מהצטרפות לסטטיסטיקה הלא מחמיאה, ורק מכבי ת"א (76) ונהריה (77) סופגות פחות מ-80. בליגה הלאומית המצב חמור לא פחות: 10 מתוך 14 סופגות 85 פלוס, מתוכן שמונה עם 90 נקודות חובה מדי ערב. נצרת עילית (79.9) היא היחידה שעדיין יכולה לטעון, בקושי, לממוצע ספיגה הנמוך מ-80.

ומאחר שיש מי שסופג, יש כמובן גם מי שקולע. שש קבוצות בליגת העל צוברות 85 נקודות בממוצע לערב, כאשר ארבע מתוכן צולפות 90 ומעלה. ראשונה, למרבה ההפתעה וההלם, מכבי ת"א עם 94.2, ובתחתית הטבלה בתחום זה מכבי ראשון לציון עם 79.8 צנועות-משהו. בלאומית - חמש מתוך 14 קבוצות מתגאות כרגע בממוצע של למעלה מ-90 נקודות התקפיות, ומגדילה לעשות המוליכה, הפועל חולון, עם 106 (מ-א-ה ו-ש-ש!). מבין תשע הנותרות, אגב, רק שלוש מצליחות להשחיל פחות מ-85 לסלי היריבות, כאשר האחרונה בטבלה, הפועל תל אביב, נועלת את הרשימה גם בתחום צבירת הנקודות, ומסתפקת ב-81.6 לערב.

לאור עדויות מרשיעות שכאלו, איזה מבין שלושת ההסברים תופס כאן לדעתכם יותר מאחרים: 1) כל מאמני הליגות העליונות אימצו כבר בפתיחת העונה, עם או בלי תיאום ביניהם, את פילוסופיית המשחק הידועה, שהשרישו לפני 25 שנה דאג מוׁופול ווסטהד בדנבר נאגטס, ושאת גרסתה העכשווית מייצגים בגאון הפיניקס סאנס: התקפה, התקפה ושוב התקפה - וכמה שיותר מהר.

2) בליגות הבכירות שלנו מתרכז העונה אוסף חסר תקדים של גאנרים ומלקטי נקודות למיניהם, שרק יכולתם המופלאה היא-היא המאפשרת להם להתגבר על הגנות הברזל הניצבות מולם אחת לשבוע.

3) כישורי ההגנה של הרוב המוחלט מבין הקבוצות, לפחות העונה, מקבילים ליכולתו של וויל ביינום לגמור משחק ללא איבודי כדור. כלומר - מהווים חלק בלתי נפרד ממדור המדע הבדיוני בספריית הדי.וי.די הקרובה למקום מגוריכם.

השאלה היא למה. לא ממש נראה לי שכל 24 מאמנינו הבכירים הם חסידי עקרון ה"ננצח כי נקלע יותר, לא כי נספוג פחות". נהפוך הוא. לחלק לא קטן מהם רקורד הגנתי לא מבוטל כמאמנים ו/או שחקנים. אז מה נהיה פתאום? מוזר ואף תמוה. אבל בעצם, מה אכפת לנו אנחנו. אם כבר הזזנו את עצמנו מהבית לאולמות, או לכל הפחות התיישבנו לצפות בטלוויזיה, לפחות שנראה סלים, לא? אוּדרוּבּ חבר'ה - תנו בראש.

שמייח מאוד

ההודעה הרשמית טרם יצאה, קולות החיילים והימאים טרם נספרו במלואם, אבל נראה שיש זוכה בתחרות "מאסקוט עברי נולד". אחרי אי אלו הצעות שהגיעו ונפסלו, ואחרות שנשקלו בחיוב, בראשות "פנאניסט" המשובב עד מאוד שתרם רן בורוכוב, הפציע ערן גלעד, איש קיבוץ משמר העמק ואוהד מושבע של, איך לא, הפועל יוקנעם/מגידו המופלאה, והציע את "קמעודד".

כמה פשוט, כמה יפה וכמה הולם. יאומץ לאלתר, ואם לא יגיע רעיון ראוי ממנו בימים הקרובים יוכרז רשמית כמנצח. התשואות, הפרחים ושפע ברכות יישר כח לערן, או - אם לנקוט בשפה המקובלת יותר במבצר - היידה!

shaharhermelin@gmail.com