גור הוא השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו לאורך כל הקריירה שלי. שחקן מאוד-מאוד חכם. רואה מספר מהלכים קדימה, מבין את המשחק ברמה גבוהה מאוד.
שמאלי, מאוד קשה לשמירה, חודר חזק מאוד לסל. אחד הפורוורדים החזקים מבחינת מאסה, לפחות מבין אלה שיש לנו בארץ. הקליעה שלו מבחוץ מאוד איטית. יכול לקלוע, אבל מעדיף שלא. זה נשמע מוזר, אבל ככה זה. הוא פשוט מרגיש שקשה לעצור אותו באחד על אחד לכן מעדיף את החדירה לסל. אותם דברים הוא אמר גם לי בזמנו כששיחקנו בהפועל גליל עליון: "אל תזרוק מבחוץ, לך לסל, מי יכול לשמור עליך?" ככה, עם השנים, המשחק שלו ושלי לא התפתח לרמה של קליעה טובה ויציבה מבחוץ.
יש לשלף לואו-פוסט מדהים. הוא חזק ואגרסיבי ומושך תשומת לב. אם מביאים עליו עזרה הוא כמעט תמיד מוצא את השחקן החופשי. היה מוצא אותי בכל משחק לשש נקודת קלות לפחות, וחוץ ממנו לא שיתפתי פעולה עם שחקן שחיפש אותי ואת האחרים באופן כל כך עקבי. הוא יודע למסור גם תוך תנועה, כמו שרק מעט מאוד שחקנים בארץ יודעים. מאיר טפירו, למשל.
כשהוא משחק בלואו-פוסט מצד ימין, הוא הולך עם יד שמאל החזקה ומסיים בדרך-כלל עם הוק-שוט קטן. כשהוא מתחיל את התנועה בלואו-פוסט מהצד השני, הוא מכדרר לכיוון האמצע, מבצע סיבסוב לצד שמאל החזק שלו ומסיים בקרש-סל.
גור הוא שמאלי שמעדיף לכדרר ביד ימין אחרי ריבאונד, וללכת כל הדרך לסל לבד. זה היה החלק החזק שלו בצעירותו, כמו גם של יואב ספר או שלי בזמנו. הוא מעדיף לחדור ימינה תוך כדי כדרור וגם לא תוך כדי כדרור. היינו צוחקים תמיד על הפרשנים בטלוויזיה, שהיו אומרים שהוא לא יכול לחדור ימינה, שיד ימין מאוד חלשה אצלו ולמה הוא לא הולך שמאלה. גם אצל יואב ספר, שגם הוא שמאלי, זה היה אותו דבר בדיוק ואפילו בולט יותר.
יש לשלף הטעיה מפורסמת תוך כדי משחק המעבר. הוא מתחיל לכדרר בימין, דוחף את הכדור לשמאל ועם יד שמאל מעביר מאחורי הגב בחזרה לצד ימין שהוא אוהב. הוא לא שחקן אהוב במיוחד על כולם, כי כל הזמן נהג לצעוק על אחרים, להעיר ולנג'ס. בגליל זה היה בעיקר "נו, דייויד, תוציא אותו כבר".
באיזשהו שלב, פאנצ'ו הודג'ס כמעט רצה לתת לו מכות.
אחד השחקנים השטותניקים ביותר שהכרתי. היה מציק לכולם, מחביא לשחקנים את השמפו, לוקח מפתחות של מכוניות. היינו פעם בחו"ל. רון אבלס האפסנאי הוא קטוע-רגל ויש לו רגל תותבת. הוא עמד והתגלח על הרגל האחת שלו ושם את התותבת בצד. גור לקח לו את הרגל וברח לו במסדרון ואבלס עומד שם עם הקצף מול הראי וצועק לו תחזיר לי את הרגל, תחזיר לי את הרגל. בפעם האחרת הוא לקח לו את המפתחות של המכונית, החנה אותו מאחורי האולם בכפר בלום ונעלם עם המפתח לכל הששי-שבת. אבלס היה בטוח שגנבו לו את המכונית וגור לא אמר לו מלה כל הסופשבוע.
