שבת בבוקר, 6.40, לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שהתעוררתי בשעה כזו, ביום כזה. משהו הציק לי לאורך כל הלילה. יקיצות לא רצויות נרשמו גם ב-3.20 וב-5.25. משהו בנשימה היה כבד, אולי פשוט פגה העייפות אחרי שטענתי את המצבר במהלך ששי כמו שצריך.

ב-6.40 כבר הייתי חייב לבדוק מה קורה. ירדתי מהמיטה, ניגשתי לחלון. בחוץ אנגליה. ערפל ברמות. לא רואים כלום בטווח של עשרה מטר קדימה. בחוץ כבר מכוניות נוסעות. לאן נוסעים כל הדבילים האלה בשעה כזו ובערפל כזה?

ופתאום זה היכה בי. נוסעים היום לגן החיות התנ"כי בירושלים. כל הטיעונים אל מול רעיית הנשיא, לפיהם נמר וגמל ותנין יש לנו גם כאן, בספארי, ממש לא רחוק, לא עזרו. נוסעים כי הגיעה שבת-טיול. אחת לחודש לוקחים את עצמנו ונוסעים מחוץ לעיר. זו הפשרה האחרונה נוכח עצלותו הטבעית של הנשיא, ולמען לא ייהפכו ילדינו הזכים לבטטות טלוויזיה מוחלטות. והפעם – ירושלים. אין, רעיית הנשיא (ההוא יש לו גילה, פה יש גילת) לא מוכנה לוותר על חלקה בדיל.

ועדיין, היה ברור לי שלא זה העניין, לא בגלל זה התעוררתי שלוש פעמים בשעות מבאסות. בדקתי קצת באינטרנט. קדאפי מת? אחמדינג'אד התאבד? טבח המונים, חלילה, בטורקמניסטן? הדולר צנח ל-3.80?

ואז גיליתי. סרינה וויליאמס קרעה למאריה שראפובה את הצורה ב-1-6, 2-6 שאיש לא יכול היה לדמיין בגמר אליפות אוסטרליה. הלא-מדורגת השלישית בהיסטוריה שזכתה בטורניר. זו שהחלה אותו מהמקום ה-81 בדירוג העולמי מביסה קשות ואנושות את שראפובה, שהלכה ממש טוב וחזק בטורניר.

איזה שוס.

תחיית האנדרדוג וקאמבק מדהים ופנטסטי לסרינה, שבדרך עברה גם את שחר-שלנו בשלוש מערכות הרבה יותר קשות מאשר משחק הגמר עצמו.

הערפל בחוץ לא התפוגג, רק נעשה טיפ-טיפה פחות צפוף ומרוכז. עכשיו כבר אפשר היה לראות ל-15 מטר קדימה, אולי 20.

הלחץ, החשש, הפאניקה, המתח. האם המשחק העצום הזה של סרינה והדומיננטיות המוחלטת שלה בגמר אומרים משהו, רומזים משהו, לגבי מחר, גמר הגברים? שהרי גונזו הצ'יליאני נמצא בשיא הקריירה שלו בטורניר הזה, וניצח גם ברבע וגם בחצי הגמר את היריבים שלו (נדאל והאס, בטח לא שחקנים פראיירים) בשלוש מערכות וכמעט בלי התנגדות.

האם הערפל יוצא הדופן הזה הוא קדימון לעלטה כלל עולמית שתשתלט עלינו מחר, כשרוז'ה-שלנו יודח במפתיע מתואר אלוף אוסטרליה הפתוחה? האם הנורא מכל עומד להתרחש מחר? נקמט מצחנו וגבותינו תדיר עד לאירוע עצמו, נקווה שלא, אך לא נוכל להכחיש זאת. משהו לא טוב עומד באוויר.
סוג של ערפל קרב.

הרבה זמן לא חששנו ממשחק גמר כמו הפעם. היקיצות המבאסות יעידו.

יאללה, צריך להעביר את הזמן איכשהו ולהירגע קצת מהמתח. נצא עכשיו לראות פילים וקופים בתנ"כי, אולי זה בכל זאת לא רעיון רע.