הבטחתי אייטם על גוראן ירטין, השחקן החדש של מכבי ת"א, וכשאני מגיע לכתוב עליו האמת היא שאני לא יודע מאיפה להתחיל. למה? כי לא ראיתי אותו משחק מספיק, וקשה לי לדעת מה הוא יכול לתרום יותר ומה פחות.

אני יודע שהוא יכול לשחק בשתי עמדות הגארד, יודע שעברו עליו פציעות שהשביתו אותו לאורך חודשים, יודע גם שהוא שחקן שבא מלמטה, מקבוצה קטנה, עיקש מאוד, מסוג השחקנים שמעריכים את המקום, הזמן, הרגע וההזדמנות. לא יזיק למכבי ת"א עוד שחקן עם אופי כזה, שיוכל לחזק אותה מנטלית. בקטע הזה יש לו נקדת מוצא דומה לדריק שארפ, שהתחיל לשחק כאן במכבי חדרה ובית"ר מגדל העמק ונופל על המשטח עד היום, בגיל 35, לצד הנפות של גביעים יבשתיים.

ברור לי לגמרי שירטין לא מגיע על תקן מושיע, אלא בעיקר כשחקן שאמור לכסות חור מסוים שנוצר מרגע שהתברר שמכבי לוקה בהובלת כדור, בהגנה על מובילי כדור וברוטציה קצרה בעמדות הגארד, שמורגשת ככל שמשחקים צמודים מגיעים לסיומם.

ברור לי גם שאם ירטין היה טאלנט בלתי רגיל, הוא לא היה יוצא לראשונה מגבולות סרביה ומונטנגרו בגיל 27 בלבד. למרות שצריך לסייג – האיש נתקע, בין השאר, בגלל פציעות.

ואולי הוא בכלל חסר מזל. עד שהצליח למצוא קבוצה בחו"ל והלך אל הכסף הגדול ברוסיה, התפרקה לו שם הקבוצה והוא חזר לליגה האדריאטית. שמעתי גם, לא יודע עד כמה זה נכון, שבתחילת דצמבר הוא קיבל הצעה מפאניוניוס אותה מאמן הסרבי לוקה פאביצ'ביץ' שמכיר אותו טוב, אבל ירטין דרש סכום שהיוונים לא היו מוכנים לשלם ונשאר בבודוצ'נוסט.

(הערת יו"ר הדירקטוריון לעצמו: הלו, לתת קרדיט לאתר הרשמי של מכבי ת"א על הצילום צריך, לא? צריך. אז הנה, נתנו. המשך נא)

עד לאותו זמן לא היתה לו שום מחויבות לבודוצ'נוסט, אליה הוא הגיע למעשה כדי לשמור על כושר ולהיות פתוח להצעות שיגיעו מחו"ל. אחרי שנפלה ההצעה מיוון, ובעקבות ההצטיינות שלו במשחקים, בודוצ'נוסט לחצה על חתימת חוזה. לכן, בין השאר, הסיפור בעניינו התעכב במשך מספר ימים, כיוון שמכבי ת"א לא רצתה לשלם ביי-אאוט ורק כשהשחקן הסכים לשלם בעצמו העיסקה יצאה לפועל.

מה עוד אנחנו צריכים לקחת בחשבון? שאף שחקן שהגיע למכבי ת"א באמצע העונה לא הצליח ולא שרד? לא חושב שזה תקף במקרה הזה, בעיקר משום שאם הפרסומים נכונים הוא מגיע לכאן לעונה וחצי, ולא אמור להיות לחוץ להוכיח מיידית את כושרו כאן ועכשיו וברגע זה ממש.

אני מניח שעל תכונותיו העיקריות שמעתם וקראתם. הוא יוכל לעזור בסיטואציות מסוימות, אבל בעיקרון אני חושב, גם היום, למרות שכבר מאוחר מדי, כנראה, שמכבי ת"א היתה צריכה להחליף לפני חודשיים או שלושה גם את וויל ביינום וגם את נואל פיליקס, ולהנחית צמד חדש במקומם.

לא יודע מה מנע מהקבוצה לעשות את זה, אולי חשש להצטייר כמועדון לא מאורגן שתקפה אותו פאניקה, אולי חשש להודות בכישלון בבחירת הזרים, ואולי המאמן חשב שאפשר יהיה בכל זאת להוציא מהם דברים טובים ולא רצה להודות בכישלונו האישי בבחירתם. אולי בכלל שיקולים כלכליים.

לא היה קורה שום דבר אם מכבי היתה לוקחת החלטה אפילו לפני חודש, שבמשחק או שניים בשלב הראשון של היורוליג, ובעוד שני משחקי ליגה או גביע, הקבוצה תופיע בהרכב בלי זרים. גם בלעדיהם יש לה מספיק שחקנים מוכשרים וסגל ארוך, ובדרך כלל השלב הראשון ביורוליג תמיד מספיק ארוך כדי לתקן טעויות אם מתעוררות כאלה. כנראה שחוסר הרצון להפסיד אפילו במשחק שגרתי מעוות את מערכת השיקולים.

בתקופה של שבוע-שבועיים, אם היו הולכים על זה ברצינות, אפשר היה להנחית כאן זרים מחליפים ואז לא היה צורך בהחתמת ירטין, מה גם שטל בורשטיין חזר בינתיים.

בכל אופן, אם אני זוכר נכון את רשימת המועמדים של ספאחיה בקיץ לעמדת הרכז היו שם לא מעט שמות "אדריאטיים", עם ניחוחות חזקים של יורוליג או NBA. פלאניניץ', רוקו אוקיץ', ראקוצ'ביץ'. כנראה שגם אחרים. די ברור לי שספאחיה מרוצה מאוד שיהיה לו עכשיו גארד שדובר את שפתו, ממושמע ועם ניסיון אירופי. ניסיון אירופי הוא האלף-בית של כל קבוצה שרוצה ללכת רחוק בתחרות הזו.

קחו את צסק"א מוסקבה, למשל. ואנטרפול, לנגדון, אנדרסון, פפאלוקאס, הולדן, סמודיש, ון דן שפיגל – כולם הגיעו לגיל הנכון, צברו את הניסיון המתאים, הבשילו, עשו כך וכך שנים ביורוליג ובנבחרות לאומיות. אין יותר בשלים מהם לתואר. כמעט כולם שיחקו באיטליה, דוברי איטלקית ומכירים את המאמן האיטלקי, אטורה מסינה, מצוין. אנדרסון ולנגדון אפילו שיחקו אצלו בקבוצות קודמות.

וכשכולם התאגדו תחת מסינה התותח, הכל פרץ החוצה. תיאום מושלם, נהדר. אין ולא היה שום סיכוי בעולם להגיע לאותה שורה תחתונה, עם ביופורד, ביינום ופיליקס. וגם עם ספאחיה, כנראה. מכבי של היום תפסיד לצסק"א בשמונה מכל עשרה משחקים, בהנחה שמשחקים ברצינות מלאה ולא סתם על פארש.

אני לא יודע עד כמה אתם זוכרים את זדראבקו ראדולוביץ', שהגיע לכאן בזמנו באמצע העונה ובאיחור כמחליף לניקולה לונצ'אר. זו היתה עונת הבכורה של פיני גרשון במכבי ת"א (98/99), שנראתה קצת כמו טלאי על טלאי על טלאי. ראדולוביץ' שיחק יחד עם קטשפר, פה נתן שלשה יפה, שם הוביל כדור, מסר אסיסט, חטף פעם-פעמיים, התפזר על שתי עמדות הגארד. עשה את שלו, פחות או יותר. אבל כמעט בשום מצב הוא לא לגמרי לקח אחריות מלאה על המשחק.

למרות שהסיטואציה שונה היום וירטין, אם יצטיין, יוכל לגנוב לא מעט דקות מהלפרין וביינום, אני חושב ששחקן שמגיע בשלב מאוחר יתקשה להפוך לסוג של בעל בית, ולכן ברמה המיידית נראה ממנו בעיקר סתימות חורים, טיפול במשימות נקודתיות ולצד זה אולי גם קיפאון וחוסר אקטיביות בימים הראשונים שלו כאן, שהם עניין טבעי לגמרי.

אם הוא באמת מציאה או לא, נוכל לראות בעיקר בעונה הבאה, כשיתחיל את מחנה האימונים יחד עם כולם וייצא לדרך בנקודת מוצא משותפת ושווה לכל השאר.

וגם אם לא חידשתי לכם הרבה במיוחד, תודו שלפחות השתדלתי. הלו, 880 מלה לא הולכות ברגל. יש מקומות שאפילו משלמים על זה לא מעט כסף.