עוד בטרם נדמו הדי ניצחונה המכובד לכשעצמו של הפועל ירושלים על ונטספילס, וכבר מיהרו חלק מאנשיה ומאוהדיה להצהיר בכל מקום אפשרי כי אסור לשכוח שמדובר רק במחצית הראשונה של העימות, וכי הפרש של 15 נקודות הוא "מכובד וצריך להספיק, אבל בה בעת עלול להיות גבולי". אין לי ספק כי מאחורי אמירות מעין אלו מסתתרת אמנם לא מעט ריאליות - במיוחד על רקע אוסף מיידי השלשות העומד לרשות הלטבים, ויכולתם המוכחת לסגור פערים לא קטנים במהירות - אבל גם ניסיון שקוף להתחכם לאויבת המושבעת שלהם ושל כל אחד מאיתנו, הלא היא עין הרע יימח שמה.

אז ראשית, נוט דאט דר איז אנית'ינג רונג וויז איט. גיוסו של מי ממשפחת טפו-טפו-טפו-חמסה-חמסה-מלח-מים ושאר האנטי-מנחוסים הינו מעשה לגיטימי, אך עם זאת בנאלי ביותר ומעט, איך נאמר, ארכאי. מה שנדרש כאן, לטעם המדור, הוא דווקא קו פעולה הפוך לחלוטין: מבט ישיר, מתגרה, תקיף ומלא בוז כאחד בעיניו של הנאחס, עד שישפיל מבטו בכלימה, ויודה קבל עם ועולם כי ידו הזדונית היתה במקרה זה על התחתונה.

איך נעשה זאת? יפה ששאלתם. הבה נציג ברבים את קלונן של נציגותינו באירופה לאורך השנים, אשר בעימותים דומים השיגו במשחק הראשון בביתן, ממש כמו ירושלים, ניצחון בהפרש סביר עד מבטיח, רק כדי להפסיד במשחק הגומלין בהפרש גבוה יותר ולעוף חיש קל מהמשך המשחקים. מול אוסף פשלות שכזה, לא תהיה לנאחס כל ברירה אלא להרים ידיים, ולומר: "חבר'ה, אין ספק שסבלתם מספיק. ראו את עצמכם משוחררים, ואני אחזור להיטפל לרגל של שאקיל ולכל מי שמתקרב לניו יורק ניקס".

ולפני שמישהו מכם יחשוב לומר משהו - נכון, לא נוכל לשכוח ולא נתעלם מ"נס בדאלונה" המיתולוגי, שהשנה ימלאו לו 40, עת הצליחה מכבי ת"א למחוק פיגור בן 32 נקודות מול חובנטוד (101:69), לנצח באותו הפרש בדיוק ביד אליהו הפתוח (51:83) ולהשלים את המלאכה במשחק שלישי ומכריע (51:75). מרשים ביותר ואף מרשים ומדהים, אבל חריג בכל קנה מידה. בהרבה יותר מקרים, כפי שתיווכחו מיד, לא סיימו כוחותינו את העימות הכפול כשידם על העליונה.

בעזרת שלומי פרי ו"ספסל" שלו הגעתי לאתר מופלא ומצוין כאחד, המציג את כל תוצאות גביעי אירופה באשר הם מכל הזמנים (הנה, ממש כאן). עיון יסודי בו, מאפשר לנו לצאת לסיבוב מזוכיסטי קצר בספרי ההיסטוריה של המפעלים האירופיים, ולצורך ענייננו - מבלי להבדיל ביניהם. שהרי, פשלה היא פשלה היא פשלה, בין אם התרחשה בגביע האלופות, במחזיקות, בקוראץ' או במי מהמפעלים העכשוויים יותר. סביר להניח שפה ושם דילגו עינינו על ביזיון כזה או אחר, אולם גם מה שהצלחנו לאסוף מרשים בכל קנה מידה. הנה לפניכם, מהרחוק לקרוב:

1970 - מכבי ת"א, עדיין לא ממש אימפריה מבחינת היבשת, מנסה כוחה מול סטנדרד ליאז' הבלגית. המשחק ביד אליהו מסתיים בניצחון צהוב סביר-מינוס, 62:74, אבל בגומלין הולמים הבלגים, 86:107.

1973 - מכבי רמת גן, אז קבוצת צמרת לכל דבר ועניין, מנצחת בבית את סטיאווה בוקרשט 72:83, אולם לא מצליחה להחזיק מעמד ברומניה, 81:67.

1977 - באסה כפולה. גבת/יגור האגדית ניגפת בפני אותה סטיאווה מנג'סת 92:62, אחרי ניצחון ביתי צנוע הרבה יותר (71:83). הפועל ת"א מודחת באופן מרגיז עד מאוד מול אולימפיאקוס - ניצחון 60:79 מול הפסד בנקודה יותר, 75:55.

1983 - שיא השיאים. הפועל ר"ג מדהימה ביד אליהו את קאזרטה האיטלקית של אוסקר שמידט חסר התקדים, ומביסה אותה בלא פחות מ-31 הפרש, 72:103. גמור? ממש. 66:108 לאיטלקים בגומלין והרמת גנים חוזרים ארצה עם זנבם עמוק בין רגליהם.

1986 - הפועל חולון, גם היא כאן. 62:74 בבית מול אנטיב הצרפתית, אבל רק 79:60 בחוץ והביתה. תרתי משמע.

1987- מכבי חיפה לא שומרת על 14 פור מול וילרבאן (89:103) ומנוצחת בארבע יותר (93:75).

1991 - מכבי ראשל"צ מפשלת עם אותה מקדמה ביתית בדיוק (75:89), ואף מסיימת עם אותו אוברדראפט בדיוק (73:55).

1994 - שוב תצוגת נפל כפולה. גליל עליון משיגה ניצחון ביתי מצוין על קסראס הספרדית, 83:102, רק כדי לחטוף בראש פי שניים ויותר (89:47). הפועל תל אביב, על פנתרה הוורוד ומיקי ברקוביץ', מנצחים באוסישקין את פאוק סלוניקי 70:82, וחווה בגומלין את טראומת החטאת ארבע זריקות עונשין רצופות מצדו של רואי שידלצקי בשניות האחרונות, שעולה בהפסד כואב במיוחד, 82:66 (ומונעת הופעה היסטורית בשלבים הגבוהים של גביע אירופה לאלופות).

פשששש. אוסף מכובד ביותר, יש לציין, אבל רגע - לאן נעלמה עפולה/יזרעאל המיתולוגית? הרי זכור לי בבהירות ובמפורש כי אחת הטראומות הגדולות בהיסטוריה האירופית שלנו רשומה על שמה של נציגת העמק: איפה שהוא בתחילת שנות ה-80' הוגרלה עפולה מול אריס סלוניקי הגדולה, של ניקי גאליס העוד-יותר-גדול. במשחק הראשון באולם גורן-יזרעאל הציגו ינאי, מרזל וחבריהם את משחק חייהם, והביסו את היוונים ב...כמה זה היה? 25? 26? משהו כזה. בגומלין, מול אלפי יוונים מוטרפים, ושופטים שלא נתנו לעבור את החצי והוציאו את כל כוכבי עפולה בחמש עבירות, נגמר נקודה יותר לאריס. אבל למה זה לא מופיע באתר הזה, לעזאזל? כל הקבוצות הישראליות כאן- מהפועל גבעתיים ועד הפועל אילת. עפולה? כלום.

אוקיי, לא להילחץ. בואו נישאר באתר ונבדוק את ההיסטוריה של אריס שנה אחרי שנה. כאן לא, כאן גם לא, או! בעונת 83-82, ככתוב שחור על גבי מסך, הפסידו הגאליסים במשחק הראשון בישראל 113:87, וניצחו בגומלין 66:93 את...מי? הפועל ירושלים??? הבנו חבר'ה. מבחינתכם, עשיתם טעות קטנה של 150 ק"מ. מבחינתנו, הנחתתם את מכת המוות האחרונה על הנאחס. עכשיו, אנחנו רגועים לגמרי. תודה לכם.

shaharhermelin@gmail.com