לפעמים, מה לעשות, בן אדם קצר בזמן. כמו ששמתם לב ודאי זה קורה בעיקר בסופי שבוע, שעה שלוח הזמנים הנשיאותי הופך משפחתי ויותר ויותר, ואגואיסטי פחות ופחות. וזה אומר, בדרך-כלל, פגיעה מסוימת בכמות האייטמים המזהירים והמבריקים בשישי או שבת.

תוסיפו לזה שבימים אלה ממש אני מתחיל שוונג פראי ובלתי עציר של הכנת יומן הכדורסל החדש לקיץ הקרוב, תוסיפו לזה את ענייני ONE, בלייזר והרדיו, וגם מקום עבודה חדש שתיכף נוחת על ראשי, ורק אלוהים הטוב או השד הנורא, לחילופין, יודע מה הולך לקרות עם כדורסלע. ודאי בסופי שבוע.

ברם אולם ואף על פי כן, הרי לא אתן למחמל נפשי, בבת עיני וגם המקום של שחר הרמלין, רן בורוכוב פינת סוקולוב, אלעד זאבי והאנאלפבית להתפרק בו – לקרוס. ודאי לא כל כך מהר. שהרי רק התחלנו, רבאק. מה, כל הסיפור הזה הרי לא השלים אפילו תשעה חודשים. שנרים ידיים?

'שתגעתם?

להיפך, נוכל לו, לאויב המנוול הקרוי שעון ומכיל רק 24 שעות ביממה. נוכל לו ועוד איך. אבל לפעמים, כאמור, בעיקר בסופי שבוע, הזמן קצר ואין מנוס אלא למחזר משהו, איכשהו, באופן כלשהו. אז היות שאני נוהג להציג בפני כולם לאחרונה שאלות-תשובות שמגיעות למייל הנשיאותי (וגם עכשיו כבר ממתינות כמה שאלות נאות כרפאל לאייטם הבא, אלא שזמן בשישבת הזה אין) – חשבתי אולי לעשות משהו דומה.

סיפרתי לכם שהתארחתי בפורום של אתר הלב הצהוב, נכון? אז היו משהו כמו 65 נושאים, שרובם מורכבים מהרבה יותר מאשר רק שאלה אחת. עבור כל אלה שלא ראו, לא ידעו, לא שמעו, לא טרחו, לא הזיז להם את הצורה אז ואולי יזיז להם עכשיו בסופ"ש, הנה חלק גדול ממה שאלו אותי שם ומה שעניתי.

קבלו את זה בכמה חלקים ותנו לי לעבוד קצת על היומן, אחרת לא יהיה לזה סוף ואני אגיע לשבוע הספר בלי מוצר חדש לקיץ 2007, אבוי ושלא נדע.

פה תקבלו את חלק א', שהוא למעשה תקציר שהאתר מציג בעצמו. מעין תמצית של התמצית לבחירת עורך האתר, הלוא הוא האנלאפבית. איש יקר, בסופו של דבר, שלאחרונה למד אפילו להתמודד עם העומס מבלי לקרוס, והצליח לעמוד בזמנים. מה אתם יודעים.

על יותם הלפרין

הכל תוצאה של העומס האדיר שהיה לו, ושל המחיר שהוא משלם עכשיו בגלל 13-14 חודשים בלי מנוחה ועבודה ברמה הגבוהה ביותר בה שיחק עד היום בקריירה שלו. בפרק הזמן הזה הוא הוביל את נבחרת העתודה באליפות העולם וסיים כמלך הסלים (ונכשל איתה), כיכב בלובליאנה בכל המסגרות ועבד חזק מאוד (ונכשל ביורוליג איתה), היה חלש יחסית עם הנבחרת הבוגרת (ונכשל איתה), יצא להתרשמויות ומחנות אימונים ב-nba ולא קיבל שם ג'וב ונכשל גם במיקום בדראפט ביחס לציפיות.

עכשיו, אחר כל כאב הראש הזה, במקום שיהיה לו חודש מנוחה מבלי לראות כדור בכלל, הוא נכנס לסיר לחץ של מכבי בתפקיד של שחקן חמישייה. לדעתי, בסיטואציה הזו, כנראה שזה גדול עליו. אני מאמין שהחזרה של בורשטיין והתוספת של ירטים יורידו ממנו עומס, ואת המיטב שבו, אם וכאשר ואם בכלל, נוכל לראות רק בעונה הבאה אחרי שיזכה במנוחה נורמלית (לא לגמרי, כי יש שוב פעילות של הנבחרת).

יש בו משהו איטי ומהוסס, כל התנועות שלו איטיות בחצי שנייה ממה שהן אמורות להיות. משום מה, זכרתי אותו טוב יותר לפני שהוא הלך ללובליאנה מאשר מה שראינו אחרי שחזר. אני מאמין שיש לו את זה, אבל קטש הוא לא. ההשוואה בגלל ששניהם גארדים ושניהם באו ממחלקת הנוער ושניהן היו כוכבים לפני שהגיעו לבוגרים.

נראה לי שדווקא העונה הבאה היא שנת המבחן שלו, ולא השנה הזו. השנה הזו עמוסת בעיות בלאו הכי, ויכול להיות הוא נטמע ונגרר אחרי כולם ועם כולם בתוך ההתנהלות ההססנית של מכבי השנה.

על רמת היורוליג

לא, אני דווקא חושב שהיורוליג התחזקה השנה, אבל עדיין הליגה הזו מנופחת מדי, ארוכה מדי, מתנהלת עם שלב ראשון ארוך ומייגע מדי ויש בה קבוצות בינוניות שלא צריכות לשחק במה שנחשב למפעל הכי רציני באירופה.

מבחינת התחזקות - קבוצות כמו אפס פילזן, דינמו מוסקבה, טאו ויטוריה, ברצלונה, צסק"א, בנטון טרוויזו, אולימפיאקוס, פנתינאיקוס וגם מכבי ת"א, לפחות תיאורטית, יכולות להגיע לפיינל פור. תשע קבוצות על ארבע מקומות זו תחרות לא רעה בכלל.

הייתי מצמצם את הליגה ומשנה את השיטה, כדי שיהיו כמה שיותר משחקים ברמה גבוהה. עדיף לראות כאן את צסק"א וטאו פעמיים בעונה, מאשר לשחק נגד לובליאנה, סופוט, או נציגה רביעית מספרד או איטליה. אפשר בקלות לצמצם את הנציגות משם מארבע לשלוש ולא יקרה שום אסון.

על החתמת הזרים במכבי השנה

זו באמת עונה על הפנים בכל מה שקשור לרכש. לדעתי, הכל מתחיל מזה שלמכבי ת"א אין איש מקצוע רציני בעידן שאחרי דייויד בלאט. אפשר לומר שדני גוט הוא סקאוט טוב, שנבן ספאחיה הוא מאמן טוב, ששמעון מזרחי ומוני פנאן הם מנהלים טובים - אבל אין להם תותח עם טביעת עין ברמה גבוהה והתמצאות מקיפה מאוד בשוק השחקנים העולמי, כמו דייויד בלאט, שהוא אחד הגדולים באירופה בתחום הזה.

שנית, אני חושב שהכוונה המקורית של ספאחיה היתה להביא לפחות גארד "אדריאטי" שינהל לו את העניינים, מישהו שהוא מכיר עליו וסומך, עדיף קרואטי. הוא ניסה את פלאניניץ' וכמעט הביא אותו, חשב ודאי על ראקוצ'ביץ', דיבר על רוקו אוקיץ'. המלחמה בקיץ בטח לא עזרה לו.

אני לא מאמין, ומעולם לא האמנתי, בסיטואציה שבה מאמן אירופי צריך לעבוד עם שלושה אמריקאים. לא חושב שיש לזה תקדים מוצלח איפשהו, וגם אם כן אז על כף יד אחת. העובדה שמכבי הביאו עכשיו שחקן אירופי (ירטין), ולפניו חשבו על עוד אירופי (ראניקו), רק מוכיחה שהם קיבלו שכל מאוחר מדי, או שהתנאים להבאת שחקן אירופי הבשילו באיחור.

לא לחינם פיני גרשון הלך על דומרקאנט, סקוני פן, סטפאנוב ומצ'יאוסקאס שנפצע (אלכס אקר הוא יוצא הדופן, ופיני ראה בו מעין גלגול מאוחר יותר של אנתוני פארקר, אחד שיבוא צעיר ורעב ויעשה שינוי גם אין לו ניסיון אירופי). לא לחינם מסינה הרכיב בצסק"א חבורה מנוסה מאוד של שחקנים שעשו הכל וראו הכל ביורוליג.

אני מתאר לעצמי שגם ההברזה המאוחרת של באסטון די דפקה את כל העסק וספאחיה נשאר עם הלשון בחוץ. אם ירטין יהיה 4 מ-4? אני לא יודע, באמת לא יכול לומר. מקרי העבר מוכיחים בכל אופן ששחקנים שהצטרפו באמצע העונה לא ממש תרמו או נתנו תועלת ותפוקה יוצאות דופן.

על שיטת הגביע

לדעתי, גביע צריך להיות בשיטת נוק-אאוט. משחק יחיד בלי גומלין. הקבוצה מליגה נחותה תמיד תזכה לאירוח. זה אלף-בית של שיטת גביע ולא ברור לי למה קבוצה כמו מגידו/יקנעם, שהצליחה לנצח עם זר אחד קבוצה מליגת העל (רמת גן) עם ארבעה זרים, צריכה עוד לצאת למשחק חוץ ולהפסיד אותו ולפספס עליה וסיפור נהדר.

אם ר"ג הפסידה עם ארבעה זרים מול זר אחד (עיוות בפני עצמו), בטח שלא מגיע לה פרס בדמות משחק נוסף שבו תוכל לכפר על הפאשלה שלה.

בשנים האחרונות עושים ניסיונות לשנות את השיטה, מקרבים מאוד את מועדי חצי הגמר והגמר. אלה רעיונות טובים שמחזקים את הקשר בין הקהל לגביע המדינה, אבל אם כבר - אז שילכו עד הסוף ויעשו גם את רבע הגמר באותו שבוע.

זה לא חייב ליפול על ששי-שבת (אז תמיד אומרים שאי-אפשר לקיים את המשחקים בגלל השבת), אפשר בהחלט לשחק ראשון, שלישי וחמישי. הבעיה האמיתית היא, שכדי להכיל מספיק צופים בטורניר מהסוג הזה רק נוקיה מתאים מבחינת הקיבולת. אם היה כאן עוד אולם של 8,000 צופים אפשר היה להריץ את השיטה הזו כבר היום.

בעיני זה לא הוגן שחצאי הגמר והגמר מתקיימים בנוקיה, זה יתרון למכבי ת"א כמובן. הבעיה היא, שוב, שאין פה אולמות גדולים חוץ ממנו. אולם של 3,000 מקומות בקושי כמו מלחה או רוממה לא מספיק כדי לעשות בו חגיגה של ממש.

על ספאחיה ואימון בכלל

הו הא, שאלה קשה. ועוד מבלי לדעת איך יתאקלם כאן ירטין. בכל אופן, חמישייה היא לא דבר כל כך קדוש ואפשר להחליף אותה תוך שניות, זה הרי לא כדורגל. אני נאלץ, והדגש על נאלץ, לפתוח עם ביינום (כי אני רוצה להרוויח את שארפ על הספסל), הלפרין/ירטין, בורשטיין, אליהו ו-וויצ'יץ'. כן, יסאיטיס בחוץ. שיבוא מהספסל.

מבחינת שיטת משחק, אני חושב שלפחות כאן בכלים הנוכחיים מכבי משחקת בשיטה שמתאימה לה. אחת הבעיות הכי גדולות בקטע הזה היא, שוויצ'יץ' והגבוה השני לא מספיקים לצאת לשחקנים גבוהים שקולעים מבחוץ, ולכן מכבי חוטפת הרבה שלשות משחקני פנים. התקפית יש למכבי כמה סקוררים מדהימים מבחינת תפוקה לדקה, לפחות על הנייר, כמו אליהו, ארנולד וששון, וגם ביינום יכול להיות כזה, רק שזה יעלה לקבוצה בעוד שלושה איבודים מעבר לארבעה שכבר יש לו בממוצע.

הייתי רוצה לאמן קבוצה שבנויה על רכז חזק מנטלית ודומיננטי, שחקן כמו אריאל מקדונלד, שחקן כמו דלייני ראד שהופיע פעם בוילרבאן (אם אתם מכירים). חייב להיות בעל בית על המגרש. כמובן שגם מכבי של 2003/4, קבוצה שיכולה לעשות סל בכל רגע היא חלום, ולא משנה אם שאראס כן שומר או לא שומר. מה שהכי חסר היום למכבי הם שחקנים במקום ביינום ופיליקס. הנוכחות שלהם דופקת את כל הקבוצה לדעתי.

מבחינת אימון, אחרי שסיימתי צבא אימנתי קצת ילדים במכבי פ"ת, קבוצת האם שלי. היה כיף גדול והצלחנו לא רע בכלל, אבל הלכתי לקריירה של עיתונות. היום, כשצריך ללמוד שנתיים ולהשיג הסמכה ותעודה, כבר לא ממש בא לי להתאמץ בשביל זה. נוח לי במקום שבו אני נמצא. בכל מקרה, לאמן יכול להיות כיף גדול (ואני מניח שגם סיוט גדול). כנראה שעברתי את השלב. אם כן ואם בכלל, אז רק ילדים בשביל הכיף.

על יסאיטיס

סימאס בחור שקט, אחראי, לא פוצה פה, עושה את העבודה רוב הזמן, מסיים יפה מתפרצות, קולע נהדר לשלוש, בתקופה האחרונה התחיל לעבוד קשה גם בריבאונד הגנה.

אני רוצה לראות ממנו יותר דברים: הוא יכול לחסום זריקות של שומרים נמוכים ממנו, כמו שדורון שפר היה עושה בזמנו. יש לו את הגובה הנדרש לזה, הוא צריך פשוט אינסטינקטים יותר חדים. הוא יכול לנסות לחדור לסל ולהוציא יותר עבירות. צריך להיות קצת יותר פיזי אם וכאשר יצא לו לשמרו על שחקנים בעמדה 4.

אני חושב שהוא צריך לעבוד על גמישות וזריזות, למרות שהוא בהחלט מהיר ביחס לגובה שלו, אבל יש הבדלים בין זריזות למהירות. זריזות תעזור לו לחטוף יותר כדורים, הוא יכול להיות קטלני במתפרצת ובמשחק מעבר.

למרות כל המלים הטובות, ויש לו בהחלט עונה טובה, הוא מקבל טיפה יותר מדי קרדיט. הייתי חותך לו בשקט 3-4 דקות ומעביר אותן לשרון ששון או בורשטיין או מעבר למשחק עם שלושה גארדים, עכשיו כשגוראן ירטין כאן.

אם לא ספאחיה וחייבים ישראלי אז

ספאחיה מתאים לדעתי, וגם מאמנים זרים מתאימים, בתנאי שהם לוקחים החלטות נכונות. ספאחיה טעה העונה ברכש. זה לא אומר שהוא לא מתאים. זה אומר שהוא צריך ללמוד לקחים וליישם אותם בעונה הבאה.

אני חושב שהיו צריכים לאפשר לו להביא לו עוזר מאמן לבחירתו, קרואטי, סלובני - מה שהוא רוצה. חוכמה קטנה מאוד לתקוע לו את גודס וגוט ולהגיד לו הנה העוזרים שלך, תסתדר איתם. ומה קורה אם אין כימיה? ומה קורה אם אין אותו ראש ולא מבינים אחד את השני או לא מסדתרים או אפילו לא מצליחים להתחבר זה עם זה?

גרשון הלך ליוון ולקח איתו את אלעד חסין ואבי קובלסקי. לספאחיה הציבו עובדות בשטח.

למה? אולי כי ההנהלה רוצה עוזר מאמן משלה, קרוב, אחד שיגיד לה לכל אורך העונה מה קורה גם מבחינה מקצועית ומחדרי חדרים ויחזיק אותה עמוק בתמונה. צעד מאוד לא מקצועי של ההנהלה. ככה לא עובדים.

אם לא גרשון ובלאט וחייבים ישראלי, הייתי הולך על......... שים לב טוב-טוב:

דן שמיר. לא עכשיו, לא כרגע, אבל אם ספאחיה יהיה כאן לשנה נוספת וגם אחרי זה אי אפשר יהיה להביא את פיני או בלאט, הייתי הולך על שמיר (בתנאי שהוא מוכיח את עצמו בירושלים). הוא היה חלק מהמערכת שלוש שנים נדמה לי, מכיר את האנשים, יש לו כדורסל והניסיון כמאמן ראשי בהפועל ירושלים יחשל אותו מאוד לדעתי.

התחזית לפני המשחק נגד פנתינאייקוס

התחזית שלי היא שמכבי תנצח. לא שאני מומחה בתחזיות, כן?

אי אפשר להמעיט מערך של קבוצה שלא הפסידה באף משחק בית שלה. מצד שני, העובדה שפנתינאיקוס כבר הפסידה שני משחקים ברציפות תגרום לזה שהיא תתאמץ יותר מאשר נגד פרטיזן בשבוע שעבר, למשל, כך שצפוי, אני מניח, משחק צמוד.