פרשת עודד קטש ותעודת ההסמכה לאימון
אני חושב שחוק תעודת ההסמכה צריך לפסוח על ליגות הבוגרים ולהיות תקף לגילאי נוער ומטה. אם אני מבין נכון את מהות החוק, הרי שהמטרה היא שלא כל פרחח חסר הסמכה יהיה מאמן כדורסל ויבזה את העסק או יפגע בשחקנים הצעירים העתידים להתפתח.
בכל מה שקשור לקבוצת בוגרים, בין אם זו מכבי ת"א ובין אם זו קבוצה מליגה ב', הרי שזכותה לעשות המ שהיא רוצה. השפעה על חינוך נכון והקניית יסודות לכדורסל כבר לא רלוונטית במקרים האלה בכל מקרה, וכל מועדון יכול לעשות מה שטוב גם מבחינות אחרות.
למשל, אם מכבי ת"א חושבת שצ'ארלס בארקלי הוא האיש הנכון לאמן את הקבוצה ולהחזיר את הצבע לפנים של האוהדים אחרי ספאחיה המנמומנם שמשלב ידיים, וגם למכור את כל המנויים מראש לעונה הבאה אפילו שהעלו את המחיר ב20%, אני לא רואה בעיה עם זה. גם אם אין בעיה עם בקיבוץ מסוים שיש לו קבוצה בליגה א' ומשחקים שם רק בני 35 ומעלה, מזכיר הקיבוץ שפעם היה נושא כליו של בועז ינאי והוא הכי קרוב להבין בכדורסל ישמש כמאמן, אם זה מוסכם על דעת כולם.
בגילאי ילדים המצב אחר לגמרי.
בעניין קטש, מצא חן בעיניי שהוא ויתר על תפקיד במכבי ת"א השנה (אם אכן הפרסומים נכונים והוצעה לו משרת עוזר המאמן). חשוב יותר שיתאפס על עצמו, שיעמוד במצבים קשים, שיידע מה לעשות תחת לחץ ושיתחשל. שיעבוד קשה גם כמאמן ולא יצנח עלינו כמטאור כמאמן פתאום. אני חושב שהמינוי של גיא גודס מוקדם מדי מבחינת מכבי. הבחור עבד עונה וחצי כמאמן ראשי בליגה. בעיניי זה טיפה מוקדם, מה שלא אומר כמובן שגודס יוכל להפוך עם הזמן למאמן רציני. אני רק לא בטוח שהוא האיש הנכון שהכי מתאים כרגע לייעץ או לסייע או לעזור לספאחיה.
רק על עצמי לספר ידעתי (כי שאלו אותי)
הייתי שחקן והספקתי לשחק קצת בגיל 16 גם עם הבוגרים בליגה הארצית (שהיתה אז ליגה שנייה, לא היתה ליגה לאומית), אבל אתה מדבר על התקופה הפרה-היסטורית. זה היה ממש מזמן.
אישית, לא עבדתי קשה מדי. אצלי הכל בא מכישרון נטו ושום דבר לא הלך לי קשה מדי ברמה של הקבוצה המקומית. ברגע שהגעתי לשלבים מאוחרים, הוזמנתי לנבחרת הקדטים והייתי צריך לעבוד ממש קשה כדי להיצמד לשחקנים הכי טובים בארץ, התברר שאין לי אופי מספיק חזק לזה ואני לא כל כך בנוי לעניין. לא ממש התאים לי.
אחר כך נפצעתי, ניסיתי לחזור, זה לא ממש הלך ופרשתי.
אחי, לעומתי, עשה קריירה סולידית בסופו של עניין בליגת העל. הוא עבד קשה, השקיע את כל הנשמה, גר בפ"ת, שירת בפלמחים ושיחק בגבת. תחשוב על זה: איזה מסלול הוא היה נוסע 5 פעמים בשבוע. יש בינינו חמש שנים הבדל, זה די הרבה. לא זוכר שהתאמנו ביחד , ובטח לא שיחקנו יחד באותן קבוצות גיל.
מניסיוני אני יכול לומר שמוטיבציה היא החתיכה החסרה מבחינת כל המוכשרים. לא מספיק להיות רק מוכשר. אתה חייב לדעת שאתה רוצה להיות כדורסלן, לסמן מטרות ולהגיע לשם גם אם אתה עייף, חולה, עצבני, מצוברח או סובל מהסחות הדעת בתחומים שונים.
בתקופתי כנער גם לא היתה לנו בפ"ת קבוצת בוגרים בליגה הבכירה שתשמש לנו מודל לחיקוי. היינו די מנותקים, התקשורת לא היתה כל כך חזקה ודומיננטית כמו היום. מי בכלל ידע מה זה כדורסל כאפשרות למקצוע אמיתי שמפרנס אותך?
היום הזמנים שונים לגמרי. אני יודע שאם הייתי יכול להחזיר הכל אחורה, ולדעת את מה שאני יודע היום (וכמובן אם לא הייתי נפצע בצורה קשה בברך), הייתי הולך על זה באופן הרבה יותר ממוקד ורציני ולא ממהר להרים ידיים.
ענייני נוער
יש בעייה מעצם קיום שתי מסגרות מקבילות בגילאי בתי הספר. הליגה לנוער וליגת בתי הספר. באותה עונה שבה היו שני מפעלים אירופים בכירים, למשל, סופרו-ליג ויורוליג, עיקר העניין בארץ היה סביב הסופרו-ליג באופן טבעי, כי בו שיחקו מכבי ת"א והנציגה הישראלית הנוספת אז, מכבי רעננה. רק מעט הצליחו לעקוב אחר היורוליג, או היו מעוניינים בך.
אז קודם כל צריך שתהיה מסגרת אחת מקצוענית ודומיננטית.
נכון ש-ONE וספסל מסקרים את הליגה לנוער, אבל האתרים האלה מסקרים עוד 700 דברים אחרים בערך, וזה כמו טיפה בים. אולי אני לא מספיק מעורה, אבל אני לא יודע על קיומו של אתר אינטרנט שעוסק אך ורק בכדורסל נוער שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה שיהפוך למקור הכי רציני והכי מעודכן והכי אמין לענייני הליגה הזו. אולי כדאי שמישהו יעשה משהו, מבלי לפגוע בעבודת הקודש ששלומי פרי והשותפים שלו עושים בספסל בהתנדבות מלאה.
להתאחדות בתי הספר יש כוח וכסף, אזאצלם דברים נראים טוב יותר בזכות שידורים חיים, אתר אינטרנט פעיל, תחרויות בכל מיני ענפים לבנים ולבנות. האיגוד מזניח את הנוער מהרבה בחינות, זה נכון. וזה חבל.
על מדורי הספורט בעיתונים אל תיבנה. חבל על הזמן. כל עוד המשחקים שם מתנהלים כרגיל הם יקבלו את העשר שורות שלהם. אם ידליקו איזו אבוקה במגרש ושחקן יתן אגרוף לשחקן מהקבוצה השנייה, סמוך על העיתון שליגת הנוער תקבל כותרת. עצוב.
שוטבין, עד כמה שהספקתי לראות, יכול להיות שחקן מצוין, אבל היום גם אם אתה שחקן טוב בנוער עדיין לא הגעת אוטומטית להיות שחקן בכיר במכבי ת"א. התחרות מאוד קשה. התרשמתי מאוד מהיכולת האתלטית שלו, מהידיים הארוכות, מיכולת החסימה, הריבאונד. שם טוב נכון לעכשיו. אין לי מושג לאן הוא יתגלגל, אבל הכיוון הוא לשקח קדם מחוץ למכבי ת"א ברמת גן או ראשל"צ ודמותיהן ורק אחר כך לראות אם הוא מתאים לרמה יותר גבוהה.
טל בורשטיין כרכז
בטח שהייתי הולך על זה, הוא יכול להוביל כדור כרכז וכבר עשה את זה בעבר. בכלל, יכול להיות שהוא היה צריך לשחק כרכז כל הקריירה שלו. הוא שחקן חכם מאוד. לדעתי זה אחד הפספוסים הגדולים בקריירה שלו. אגב, גם אח שלי היה צריך להיות רכז ומאמנים פספסו אותו כששיחקו איתו כ-2 או 3 לפעמים, כי העדיפו שהוא ישמור על הסמול פורוורדים והגארדים הזרים של הקבוצה היריבה.
היתה לו ראיית משחק מצוינת, חדירה טובה לסל ואם היו עובדים איתו מוקדם על שליטה בטוחה בכדור גם מול שחקנים נמוכים וזריזים (ואותו דבר בדיוק לגבי בורשטיין), אני חושב שכולם היו נהנים מרכז מצוין.
שרון דרוקר מתאים למכבי?
גדלתי עם שרון בקבוצה, שיחקנו יחד ולמדנו יחד בבית ספר, ככה שאני קצת פסול מלדבר עליו. אבל אני אגיד בכל זאת מה שאני חושב, בלי להתחשב בקשר אישי או משהו: אני חושב שדרוקר היה צריך לשמש העונה עוזר מאמן של ספאחיה, וזה מבלי לפגוע בגיא גודס שאותו אני מעריך מאוד כספורטאי וכאדם.
זאת אומרת, העדיפות הראשונה היתה לתת לספאחיה לבחור את מי שהוא רוצה מבין כולם כולל כולם, ומבלי שההנהלה תכפה עליו ישראלי, אבל מכבי קצת מרובעים מדי בשביל זה ולא היו רוצים לתת יותר מדי כוח למאמן זר ואולי מכאן, בין השאר, מתחילות הבעיות של מאמן זר לעבוד במכבי ת"א לאורך כל השנים.
עדיפות שנייה - דרוקר. אבל דרוקר הוא לא תוצר המערכת של מכבי, הוא לא איש שלהם, הוא מזוהה, אם כבר, כחבר מאוד טוב של גרשון שעזב והלך. לא לחינם פנו לקטש וגודס, אנשים שגדלו בתוך המערכת. אני הייתי מחכה עם הפנייה הזו אליהם לעוד שנתיים-שלוש מהיום ומביא את דרוקר, מאמן ראשי שהצליח באירופה ובארץ והולך איתו לצד ספאחיה. אני גם מבין שיש ביניהם מערכת יחסים טובה והיכרות מוקדמת.
אם דרוקר היה משחק אותה, הוא היה יכול להפוך למועמד מוביל למאמן ראשי אחרי ספאחיה. כרגע זה לא המצב. טעות של מכבי לדעתי.
האם הרמה תעלה אם המאמנים הישראלים מאירופה יחזרו לכאן?
אין ספק שכן, רק שאין מקום לכולם פה ביחד. אלה מאמנים שכבר עשו את ההצלחות שלהם כאן והליגה נעשתה קטנה עליהם, למעט ירושלים ומכבי ת"א. אין כסף בארץ, השכר נמוך ואחד כמו אריק שיבק מרוויח 50 אחוז יותר, אולי אפילו פי שניים, וגם חוויה לכל החיים, מאשר אם היה מאמן בבני השרון נניח, מה שהוא כבר עשה לפני עשר שנים (רק שאז קראו לזה מכבי רעננה).
קצורין ישב פה ולא היתה לו עבודה, כי הוא עבר בכל המקומות ולא יהיה מוכן לעבוד ב-35 אלף דולר או 40, אם הוא יכול לאמן בכמה עשרות אחוזים יותר במקום חדש ובאווירה חדשה שבו אין עליו שום סטיגמה או כתם. מה שבטוח, כל החבר'ה האלה התקדמו בזכות עצמם, אבל כמו בכל תחום של ייצוג אנשים - הסוכנים שלהם ודרכי הפעולה והקשרים שלהם, לא פחות חשובים ממה שהמאמנים האלה עשו בעצמם לאורך הקריירה.
עד כמה האוהד הממוצע מכיר את הכדורסל האירופי?
אני חושב שהאוהד הממוצע לא ממש מכיר את הכדורסל האירופי מעבר ליורוליג (אם הוא אוהד מכבי) או את היול"ב קאפ (אם הוא אוהד ירושלים), וגם זה בעיקר לגבי קבוצות מתוך הבתים של הקבוצות הישראליות.
מה יודעים פה על גרנאדה? על אודינה? על טולון? מעט מאוד. זה כנראה תחום לפריקים, שאני אחד מהם. והיות שכבר התחלתי, לא נעים לי כלפי עצמי להפסיק.....
אפילו מאמני כדורסל מכאן לא מצליחים להסתדר כראוי, לפעמים, כשהם נערכים למשחק מול יריבות ליטאיות או יוגוסלביות, למשל, כי כולם נראים אותו דבר ולכולם יש שמות דומים.
לגבי חידת בעל המאה בכדורסלע - לחידות הקשות מאוד-מאוד עונים אולי אחד או שניים. החידה שצירפת אותה, שהיא החידה הנוכחית באתר, תתפלא לדעת שיש כבר 19 פתרונות שהגיעו מיום שלישי בבוקר ועד חמישי בלילה, שמונה מהם נכונים.
שמע, זה לא כל כך קשה. צריך פשוט לעקוב אחר כדורסל אירופי, לראות הרבה משחקים בטלוויזיה וגם זיכרון טוב לא יזיק. הבחור ששומר על האפמן מזכיר במשהו את צ'ורצ'יץ', ובאמת הגיעו שניים-שלושה פתרונות שטענו שמדובר בצ'ורה-צ'ורה האיום, אבל זה לא הוא.
יש לפעמים חידות שאני מגזים בהן במכוון, כדי לבדוק באמת איפה הגבול שממנו והלאה לאנשים קשה מדי. החידה הזו מוגדרת אצלי כבינונית. זה שחקן בינלאומי, אירופי, שהופיע הרבה מאוד פעמים בנבחרת של ארצו. הנה, קיבלת רמז. לא שזה יעזור לך יותר מדי, אתה נראה לי סופר-דופר מגשש באפלה.
אין מנהיג
נסה להיזכר כמה פעמים פארקר לקח על עצמו את הכדור האחרון, אבל בצורה שקופה לגמרי, עם תרגיל הפינוי הקלאסי, כשכולם יודעים מה הולך לקרות סטייל NBA.
ברור שאין אחד כזה במכבי של היום. וגם אם ביינום יכול אולי להיות כזה, אז בדרך כלל קורים אחד משניים: או שספאחיה לא נותן לו את הקרדיט לזה, או שאם כבר כן - ביינום הולך לסל על שניים או שלושה, ולפעמים עוד לפני שהוא מגיע להתעופפות באוויר הוא מחליק על הרצפה.
לא, באמת.
לא ראיתי בחיים שלי שחקן שהיה על הרצפה כל כך הרבה, ולא כתוצאה מניסיונות להציל כדור אבוד. זה פשוט מדהים. הלב שלי נכמר כשאני רואה אותו מאבד עוד כדור.... מסכנצ'יק הילד הזה, בחיי.
יש פחות שחקנים איטליגנטיים על המגרש העונה. בעונה של וויצ'יץ'-פארקר-שאראס האיי קיו על המגרש היו בערך 13324354675 (לא שאני יודע להגיד כמה זה). ארנולד, ביינום, פיליקס, הלפרין המהוסס....... זה לא זה.
ויכול להיות, ואת זה אני לא יודע, שמשהו לא עובד בין המאמן לשחקנים בכימיה היומיומית השוטפת. הוא לא חיית משחק כמו פיני. אפשר לא לאהוב את פיני על דברים שאמר או עשה, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא חי כדי לטרוף כשהמשחקים מגיעים למאני טיים. ספאחיה? הוא עומד ומשלב ידיים כמו ילובאץ כשעל השעון 40 שניות לסיום, שתיים הפרש ליריבה וכדור שלהם.
ויש עוד כל מיני סיבות, רק שמתחיל להיות לילה ואני פה כבר יום שלם. לא תרחם קצת?
www.maccabifans.co.il
