באיטליה וספרד, שתיים ממכורותיי הדמיוניות, יתקיימו החל מיום חמישי משחקי הגביע. מדובר בטורניר מסורתי רב שנים שכבר שנים על גבי שנים רץ והפך לחגיגה רצינית מאוד. הסידור, עד כמה שאני זוכר, הולך ככה: ביום חמישי משחקים שני רבעי-גמר, ביום ששי עוד שניים, בשבת את חצאי הגמר וביום ראשון את משחק הגמר.

הכל מתקיים באולם אחד. אין לי מושג לגבי מכירת כרטיסים, אבל אני מניח שאפשר לרכוש כרטיס לכל האירוע, או כרטיסים בנפרד לכל אחד מהשלבים. הקבוצות מגיעות לעיר יום-יומיים לפני האירוע ומשתכנות במלון לתקופת הטורניר. אלה שמודחות כבר ברבע הגמר יכולות כמובן לחזור הביתה, אף אחד לא מחזיק אותן.

כבר שנים על גבי שנים אני טוען ואומר ומציע בכל מקום אפשרי, שצריך לאמץ את השיטה הזו גם כאן. התשובות שאני מקבל זהות תמיד: 1. אין לנו אולם אחר חוץ מיד אליהו שיכול לארח אירוע בסדר גודל כזה. 2. אנחנו, להבדיל מהגויים, לא יכולים לקיים טורניר כזה שנמשך לתוך השבת. יש פה קהל דתי וזה לא יחזיק ולא יעבור.

ושוב ושוב אני אומר שזה קשקוש בלבוש מוחלט, אבל היות שלא זכיתי עדיין לומר את הדברים בכדורסלע, למה שלא אגיד אותם גם כאן?

קודם כל, אני מתנגד נחרצות ועמוקות ואף נואשות, לקיום מעמד חצי הגמר והגמר ביד אליהו (נוקיה, נו, נוקיה), מאחר שהוא משמש כאולם הביתי של מכבי ת"א לאורך כל השנה וכל השנים וכל עשרות השנים האחרונות. מצד שני, אני נאלץ להתפשר עם העניין בלית ברירה כי באמת שאירוע מסדר גודל כזה אי אפשר לערוך במלחה או באשקלון, כך שעד שלא יהיה אולם אחר של 8,000 מקומות לפחות שיתקיים בנוקיה, מה לעשות. זה מה יש.

שנית, אף אחד לא ביקש טורניר שייכנס אל תוך השבת. מה רע, בשם כל הקדושים באשר הם, בטורניר שיתפרש על פני השבוע בימי חול? נאמר, ראשון, שני, שלישי ורביעי, או שני עד חמישי כולל? קחו את השבוע הזה, למשל. יש מגבלה לעשות את זה?

כתוצאה מלחץ של שנים ופמפום הנושא בכל מקום ובכל סביבה (וגם אלי סהר ואחרים שותפים לנושא הזה), האיגוד הולך ומתחיל להזיז את עצמו בעניין. קודם כל יצא גמר הגביע מתחומי יד אליהו לכמה שנים טובות והתקיים במספר מקומות אחרים בארץ, כי משחק אחד עוד אפשר לקיים באולמות קטנים יותר להבדיל מטורניר בהשתתפות שמונה קבוצות ושמונה מחנות אוהדים.

משום מה חזרו בסופו של דבר ליד אליהו שוב, לא שזכור לי למה ולא שזה אני מבין למה, אבל נעזוב את זה רגע. הדבר הבא שעשו באיגוד הוא נאה כרפאל – סוף סוף, אחרי הפצרות רבות, קירבו בין מועדי חצי הגמר והגמר. יום שני, יום חמישי, טיק-טק גמרנו ועשינו דברים צמודים וקרובים וביחד, ואפשר יהיה לזכור מי שיחקה בחצי הגמר ומי עלתה על חשבון מי, וליצור רצף והמשכיות.

השיטה עדיין דפוקה. עדיין משחקים את השלב הראשון והשני בתאריכים שלא קשורים לשום דבר, עדיין משלבים בין הליגה השנייה לליגה הראשונה, כשיש קבוצות עם זר אחד בליגה הלאומית שצריכות לשחק נגד קבוצות מליגת העל שיש להן ארבעה זרים. ועדיין נותנים מפגש כפול, שיכול לעשות חסד בעיקר עם הקבוצה הבכירה, שאם במקרה הפסידה כמו רמת גן למגידו/יקנעם, יש לה עוד צ'אנס אחד לתקן.

ולא מעניין אותי איך משחקים גביע ביוון או ברוסיה. אם מישהו דפוק כמוך, זה לא אומר שכולנו צודקים. להיפך, כולנו טועים. השיטה הנכונה, המאתגרת, המרתקת, מביאת הקהל וההכנסות והעניין היא זו של איטליה וספרד. נקודה. תאריכים קבועים, שיטה קבועה, שמונה הראשונות בליגה עד לתום הסיבוב הראשון הן שהולכות למפעל הזה והשאר לא. זה מוסיף גם המון עניין למחזורי הליגה עצמם, במיוחד לאלה שסמוכים לתום הסיבוב, כשקבוצות מנסות להשתחל לשמינייה או לשפר מיקום בתוכה כדי לקבל יריבה נוחה יותר על הנייר. שנים על גבי שנים שזה ככה. וככה צריך להיות.

פעם עוד שמעתי נימוקים שמדובר בגביע המדינה. כלומר, לא רק של ליגת העל אלא גם של הליגה השנייה. עכשיו, אחרי שהרימו לליגה הלאומית גביע משל עצמה, אפשר להיפרד לשלום מכל הקבוצות שם ולקיים טורניר גביע שיורכב אך ורק מקבוצות ליגת העל.

אחרי מה שקרה אתמול במשרדי האיגוד, מקום שאני מכיר מעשרה חודשי עבודה ואני משתדל שלא לדבר עליהם מתוך נימוס ורספקט למקום עבודה לשעבר, ברור לי עוד יותר שמאוד יתכן (וזו הביקורת הכי צנועה שאני יכול להעביר, תאמינו לי), מאוד-מאוד יתכן, שהגוף הזה פשוט לא יכול ולא מסוגל להרים אירועים מסדר הגודל של טורנירי שמונה הגדולות בארבעה ימים של חגיגה. בצניעות אני אומר את זה, כן? ובזהירות. ובנימוס.

מעשית, האיגוד חי את רוב ימי השנה בהתעסקות בליגות הנשים, הליגה הלאומית, ליגות הנוער והנערות וכל השאר. גם נבחרות, כמובן שנבחרות, אלא מה, אבל זה לא קשור למפעל ותיק ומוכר וידוע כמו גביע המדינה, שכל מה שצריך הוא לתת לו בעיטה קטנה בישבן כדי שיטוס לשמיים.

רבע-חצי-גמר בארבעה ימים זה הפיתרון. עם נשיא שנבצר או בלי נשיא שנבצר, זה הדבר האחרון שמעניין כרגע. על אירוע כזה עובדים שנה שלמה. זה מפעל אמיתי בפני עצמו, ההייט-לייט היחיד בכדורסל הגברים שנותר לאיגוד הכדורסל, אלא אם כן מתקיים פה משחק פעם בכמה שנים במסגרת מחייבת נגד נבחרת ברמה גבוהה.

אתמהה נואשות ולא אבין זאת, ישמור אותי האל הטוב - מה כל כך קשה לביצוע?