יסלחו לי, או שלא, כל אנשי בני השרון, קבוצה אותה אני אגב ממש-ממש מסמפט, אבל מאוד שימח אותי לראות את הפועל ירושלים מנצחת וזוכה בגביע. לא כל כך בשביל הקבוצה וכל אלפי הסובבים אותה, כמו בשביל איש אחד - מאיר טפירו. "אין מגיע בספורט" אומרת הקלישאה השחוקה והאידיוטית? היתה מתה. לטפירו מגיע הגביע הזה, ועוד איך מגיע.

הסיבות ידועות לכולם: גם כדורסלן נפלא, גם מגדולי הקלאצ'יסטים לדורותיהם, גם אחד האנשים הכי אמיתיים בספורט הזה, וגם, ואולי בעיקר - פשוט לא יתכן מצב בו מישהו מהקליבר הטפירואי לא יזכה בשום תואר בארץ. לא כולל כמובן את החוכמה הקטנה מאוד במחוזותינו - לעשות זאת במדי מכבי ת"א.

לא שלא היו לו הזדמנויות עד היום, אבל בכל הפעמים שזה עמד על הפרק הפליאו קבוצותיו לקבל בראש, והוא עצמו די נמוג במעמדים הגדולים בהיכל. הפעם, כשנפלה בידיו ובידי חבריו ההזדמנות הנדירה להגיע לקו הגמר בלי לראות מולם את וויצ'יץ', שארפ, בורשטיין וכל שאר הצהובים - הם לא פספסו, נתנו הצגה גדולה והביאו גביע שלישי למלחה.

הוא לא היה ענק בגמר, וגם לא נזקק להיות. לצד אוסטין וחג'ג' שהיו נהדרים, הוא היה טוב כמו רוב חבריו, וזה הספיק לגמרי. אז מזל טוב לדן שמיר, דני קליין וכל שאר האדומים, אבל ברכות מיוחדות לך, מאיר. כולנו ראינו את ההתרגשות והחיוך הגדול כשהנפת את הגביע, כי באמת שמגיע לך.

מנגד, ובה בעת, היה לי קצת, ואפילו הרבה עצוב בשביל אפי בירנבוים, שגם הוא אחד שעקרונית מגיע לו גביע. לא רק איש מקצוע מעולה, שהעמיד, כהרגלו, קבוצה לתפארת ואף הצליח לעשות חתיכת בית ספר לספאחיה ומכבי בחצי הגמר, אלא גם, אם כבר הזכרנו אנשים אמיתיים, אולי מספר אחת בקטגוריה הזו בספורט הישראלי, ודאי וודאי בכדורסל. איזה צ'אנס אדיר היה לו, בסך הכל בפעם השנייה בקריירה המפוארת שלו ואחרי תריסר שנים שחונות, להמשיך את המומנטום מחצי הגמר ולזכות בתואר, והאיש ושחקניו, איך אוהבים לומר במחוזותינו, פשוט לא סיפקו את הסחורה.

בעונות כתיקונן היתה צריכה כעת לבוא השורה "מי יודע מתי תהיה לאפי ולבני השרון כולה הזדמנות כל כך ריאלית נוספת לקחת תואר", אבל האמת היא שכמו שנראית כרגע מכבי, זה יכול לקרות כבר בעוד חודשים בודדים.

לא מאוחר כי יסודר

ובאותו הקשר ממש: בעקבות תוצאות משחקי חצי גמר הגביע, נשמעו לא מעט קולות המהללים את החלטת המנהלת להתעקש גם העונה שהליגה תוכרע בפיינל-פור. הקו הכללי היה משהו בסגנון "רואים? כמה יפה ומרגש ופתוח הוא מצב בו הכל יכול לקרות במשחק אחד?". אז ככה, לא רק שזה שולל את הפריבילגיה הבסיסית של קבוצות שעמלו קשה כל העונה לזכות ביתרון ביתיות בפליי-אוף, כפי שכמובן נכתב, נאמר ונטחן מאות פעמים על ידי רוב אנשי וחובבי הענף בארץ, אלא שהמצב שנוצר השנה, אשר בא לידי ביטוי גם בהדחה מהגביע, מזמין דווקא את ההפך.

קחו את מצבה של מכבי הסופר-לחוצה והפגיעה-יחסית - שגם אוהדיה השרופים ביותר מתקשים להאמין שתגיע השנה לפיינל-פור של היורוליג, מה שיותיר אותה השנה עם תואר פוטנציאלי אחד ויחיד - נסו להקרין אותו על לפחות שתי סדרות פליי-אוף בארץ, נאמר מול בני השרון וירושלים, ותראו איזה פוטנציאל אדיר יש למשחקים כאלה. לא שזה מעניין מישהו במנהלת, אבל אם במקרה כן, אולי עוד אפשר לסדר משהו. זו הרי לא תהיה הפעם הראשונה שהם ישנו משהו עקרוני באמצע העונה.

שאפו

וחזרה לרגע לגמר הגביע: הצבא האדום נתן, כצפוי, הצגת תכלית מדהימה (חוץ מהשיר המחליא לשמעון מזרחי, כי באמת די כבר), אבל גם אוהדי בני השרון, שבתחילת השבוע נקראו להפגין נוכחות ולתת תשובה הולמת, לא ביישו את הפירמה. על התוצאה הסופית ביציעי ההיכל יש רק שלוש מלים לומר לשני המחנות - שיחקתם אותה, שאפו.

shaharhermelin@gmail.com