משה בן שטרית שלח מייל שנחת לתיבה הנשיאותית לפני מספר ימים, ורק כעת התפנה הנשיא לשבת ולשרבט תשובה. הנה דבריו:
שלום לך כבוד הנשיא,
בתור אוהד שרוף של מכבי (תנחש איזו), אני מתחיל לפקפק בכל הצורך של עניין הליגה/גביע המקומיים במחוזותינו (המכביסטיים). הרי זה לא כיף בתור אוהד שרוף, שרק לך מה יש להפסיד. אפילו לא מעניין. הרי יש סיפור וקמצוץ עניין במשחקי מכבי רק כאשר היא מפסידה/לא מביסה ב-20 הפרש ומעלה. כדי לחזק את טענתי, האם הליגה המקומית היא לא זו בה לפני שנתיים הלפרין היה הקלע הישראלי הבולט?
שנים על גבי שנים על גבי שנים מכבי מגיעה למשחקי הליגה סתם כך. הרי ברור לכולם מי תנצח, גם אם זה נגד הפועל ירושלים, הפועל ת"א בעבר הבינוני, הפועל ר"ג ז"ל ואפילו אליצור נתניה עם ווילי סימס וקרל נברסון האגדיים, ונדמה לי (אף שאינני אביב לביא - מה הקטע הזה שלך באתר, ד"א?) שגם וויליאמס הארל.
בשביל מה אני צריך להגיע למגרש או לראות בטלוויזיה משחקים? כדי שפעם ביובל, כשמכבי מפסידה איזה משחק חשוב או לא חשוב כל העולם יוכל לכתוב על זה?
אני מעדיף בהחלט לראות ליגה תחרותית, כמו היורוליג, שתשוחק פעמיים-שלוש בשבוע, משהו כמו ה-NBA האירופי עם קבוצות על. נדמה לי (גם אם אינני אביב לביא), שמישהו כבר הציע זאת בזה האתר. בתור אוהד מכבי אני רוצה להוסיף את הסכמתי (כאילו מישהו בכלל מתייחס אליה).
יתקיים כאן המצב המבוקש של זה מקבל (בעיקר בירנבוים שיוכל אולי לזכות באליפות לא פיקטיבית ולקבל צלחת אליפות לא פתטית ולא מפלסטיק, וגם קליין הדני והנודניק שלא מפסיק לנסות לקחת ממכבי את מה ששייך לה בטאבו) - ולזה לא חסר.
משה בן שטרית
שלום לך נתין נאמן, הקורא כל מלה בכדורסלע, יש להניח ואף להניח יש, ודבקה בו משהו מחדוות הכתיבה ודיצת הביטויים הרבים שאופייניים לכאן ורק לכאן. מסכים איתך שצריכה להיות ליגה אירופית סטייל NBA ואני הוא, כן אני, שכתבתי על כך בעבר, אבל עזובת'ך משטויות כרגע. אין ספק, וספק אין, שהצתת בי ניצוץ שבוא וננצל אותו לפני שהוא ייכבה.
קבל את מילון הביטויים השלם של כדורסלע, בעקבות ועל סמך כתיבתך המושפעת (קליין הדני? רבאק, יש גבול, לא כל דבר יושב טוב, אתה יודע). אז שב ותתרווח לאחור, רק שים לב לפני כן שיש משענת, אחרת יקרו לך דברים לא טובים. מוכן? מזומן? צא לדרך.
נאה כרפאל – אני מניח שאחרי כל כך הרבה זמן כבר ברור לכולם שזה קשור לרפאל נאה מידיעות אחרונות, השאלה היא רק אחת. בעצם, שתי שאלות: איך זה קשור, ובמה בדיוק?
האמת שמדובר במונח שאינו ברור ואינו נהיר כלל ועיקר. הכוונה שלו היא להציג, כביכול, משהו שמאוד נראה לי, שמוצא חן בעיני, משהו שנראה טוב. תהרגו אותי אם אתם מוצאים קשר ספציפי לרפאל נאה מידיעות אחרונות. מלך היופי הוא לא, גם כתיבתו וסגנונו אינם זוכי פרס פוליצר. אז מה, סתם בגלל שיש לו נאה בשם? כנראה שכן. אין לי הסבר. זה תמוה, זה מוזר, אבל אין לי הסבר.
משהו שהוא סטייל הפוך על הפוך? הופה. אוהו. יתכן. כנראה שזה הסיפור. ועדיין, אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.
אתמהה נואשות וממושכות ולא אבין זאת – טוב, נו, לא נואשות ולא ממושכות. סתם דרך לומר שאין לי יותר מה לומר על זה, או שאין לי כוח לרדת לעומקו של עניין, לעובייה של קורה, או שפשוט גם אם אחקור עוד חצי שעה בעניין ספק אם תצא פה איזושהי תובנה מלבד כאב ראש. כך או אחרת, אחרת או כך, נראה לי שכדאי לעבור למונח הבא.
כך או אחרת, אחרת או כך – סוג של טמטומיזציה בפרהסיה, ואולי לא כל כך, בעצם. יש כאן, בעצם, כפל לשון מהסוג הפחות שמיש, בואו נגיד. יש כאלה שאומרים: אתה בחור טוב, אתה. או, למשל, שואלים: זה רציני זה? אז בא לי קצת לשנות ולבנות סוג אחר של דיבור כפול. זה כל הסיפור, אני מניח. ואני מניח שזה כל הסיפור. פשששש, חוכמולוג.
פששששש – אבן יסוד בבניין כדורסלע. היכולת והלגיטימציה לכתוב כל מלה ולבטא בכתב כל הברה שלא מקובל להשתמש בהן במקומות ציבוריים אחרים, עושה את האתר הזה למה שהוא (כלומר, למה בדיוק? אתמהה נואשות וממושכות ולא אבין זאת). ובכל אופן, ממש כיף לכתוב פששששש. זה מאוד חופשי ומשחרר ועושה הבדל מאשר לכתוב עבור כל מקום אחר. איזה כיף זה, יא אולוהים.
יא אולוהים – הביטוי הזה היה קיים הרבה לפני ופשוט תפסתי עליו טרמפ ומרחתי אותו בכל הזדמנות איפה שרק אפשר. המקור שייך כמובן לזוהייר בהלול, ומי שסיפר לי סיפורים שלמים סביב הביטוי הזה, ואיך השתרש בזמנו בנבחרת ישראל בתקופת מולי קצורין, היה מאמן הכושר יורם מנחם שהרס אותי מצחוק. מאז, בכל פעם שיוצא לי לראות את הברנש הזה, ולא יצא לי הרבה זמן למען האמת, אני מברך אותו מיד בברכת יא אולוהים, והוא מחזיר לי באותה ברכה ממש, לפעמים אפילו מקדם אותי בה עוד לפני שהספקתי לשלוף אותה לפניו. בחור חביב מאוד, יורם מנחם. לא נכחיש זאת.
לא נכחיש זאת – בגדול, ביטוי שהיה פופלארי מאוד במדורי רכילות כאלה ואחרים, והפך מאוד מאוד אופנתי לפני כמה שנים. אני מניח ששיאו כבר הרחק מאחוריו, כי בפעמים האחרונות שקראתי מדורי רכילות (ואללה, הנשיא משחית זמנו גם שם לפעמים, ומי לא בעצם?), לא נתקלתי בו יותר. כמה מצער. החלטתי לשלוף אותו מהבוידעם ולעשות בו שימוש מחודש ולהפיח בו רוח חיים. אני בהחלט מוצא בו עניין והוא נעים לי מעצם הקלדתו, על אף שהוא כבר פאסה קומפוזה.
פאסה קומפוזה – טוב, זה קל. מעולם לא שמעתי על הביטוי הזה עד לרגע שהשתמשה בו חנה לסלאו באחת הדמויות שהיא משחקת באיזו הצגה או משהו. פשוט פאסה קומפוזה. מין עבר זמנו בטל קורבנו, אני מניח, אם כי אף פעם לא חקרתי לעומקו של עניין, או בדקתי בעובייה של קורה, מה פירוש המלה קומפוזה ומאיפה זה בא.
אידיש? רומנית? הונגרית? ספרדית? אין לי מושג, אם כי אשתו של רן בורוכוב פינת סוקולוב (מסכנה, גם בה דבק הצומת הזה, מה היא אשמה שהתחתנה איתו?), מעדכנת כי מדובר בביטוי צרפתי שמשמעותו 'העבר מורכב'. כאן, אצלנו, הקומפוזה הפך לקומפאסה. זה מצלצל יותר נחמד. איזה מזל שאשה גאה ולוחמת צדק זו נעמדה על רגליה האחוריות למעננו. אני בטוח שלא היינו מקבלים תשובה נחרצת ונכונה לו היינו פונים, למשל, אל רבי פנחס הגרשוני.
רבי פנחס הגרשוני – סתם ככה, כדי שיהיה נחמד. פיני גרשון עבד הרבה מאוד שנים במכבי ת"א ועשה איתה הצלחות רבות, מה שגרם לכולנו להקליד את המלים פיני גרשון מבוקר ועד לילה. חשבתי שיהיה נחמד לקשר בין אמונותיו באל הטוב השוכן במרומים והשבחים שחלק לו אחרי כל ניצחון חשוב, לבין שמו. וכך נולד הרב המכובד, השומר שבת ומאמין כי אין עוד מלבדו. כלומר, מלבד ההוא שלמעלה. כמעט כמו רב אמיתי, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא.
נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא – שמתי לב שלאורך כל הקריירה העיתונאית שלו אביב לביא, אחד המנומקים שבפרשנים, מקפיד על רוח שונה לגמרי מרוב אנשי המקצוע והכותבים. אצלו, גם אם הוא מנסה להיות מאוד ביקורתי, שום דבר לא מאוד נחרץ ומכסח, הכל בטוב טעם ובזהירות מנומסת גם אם תקיפה. תמיד נדמה לו.
למשל: נדמה לי, שפיני גרשון ייטיב לעשות אם יחמם את סיר המרק עוד כמה דקות, אחרת ייתכן שהמרק יהיה תפל. נדמה לי, שעדיין לא ראינו את המיטב מעודד קטש המאמן, להבדיל מעודד קטש השחקן, שנדמה לי שהיה אחד בדורו. כן, כזהו אביב לביא. כמעט אמרתי לביא-שלנו, אבל בואו לא נגזים.
רוז'ה-שלנו, פילזן-שלנו, טרוויזו-שלנו ודומותיהן – אחחח, אחד הכיפים הגדולים. בכל מקום בו עבדתי וכתבתי (למעט טורי סיפרה בסלע שם עמד העולם מלכת וכל החוקים למיניהם קפאו ונדמו), אף פעם לא היה מקובל לחלוק חוויות, רגשות ובעיקר אהדות. בארץ באמת שאין לי שום קבוצה אהודה, תיפח נפשי אם אני משקר. אבל באירופה, תמיד אהבתי את פילזן ואת טרוויזו ואת בולוניה. וכמובן גם שאת רוז'ה פדרר. אז היות שכדורסלע הוא בעיקר מקום לפורקן מכל מיני סוגים בסופו של יום, החלטתי שכאן לא חייבים להסתיר שום דבר. להיפך, לחשוף, לגלות, לנפנף בפרהסיה ובגאווה רבה. מכאן נולד רוז'ה-שלנו המופתי. היידה, היידה, היידה רוז'ה-שלנו!
היידה, היידה, היידה! – קריאת קרב ועידוד שהדביקה רבים, מסתבר. המיילים שאני מקבל מלאים בכאלה וגם חלק מהכותבים באתר הזה בעצמם אימצו בכוונה או אפילו מבלי משים, כמו שאומרים, את הקריאה הנהדרת הזו. ומשום מה, בכל פעם שיוצא לי לכתוב אותה, אני רואה בדימיוני עגלון המצליף בסוסו בעדינות או בקשיחות (זה משתנה, תלוי איזה טיפוס אתם), ומשתמש במלים: דיו, הויסה, היידה. איכשהו, זה מתקשר לי. העגלון, הסוס, הדיו, ההויסה, ההיידה וכל זה. מלים בבולגרית כולן או משהו? אתמהה נואשות וממושכות ולא אבין זאת. אז בינתיים, שיהיה לכם בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.
בוקר צח, צהריים זכים, ערב נינוח במיוחד – ברכה החותמת בדרך כלל את קטעי השאלות-תשובות, או את ההודעות לאומה המשתוקקת, המגיעות ממשכן בית הנשיא. ואם כבר נינוח, זכרו והקפידו לבצע את המוטו המושלם לחיים סבירים: נוחות, נוחיות ונינוחות. הקפידו על הכללים האלה, והם יקפידו שיהיה לכם טוב בכל מקום אליו תגיעו, גם אם המדובר באתונה העיר.
אתונה העיר – זה יכול להיות גם נוקיה ההיכל, טרוויזו העיר, פלאלמלאגוטי ההיכל. סוג של הדגשה והבהרה, לכל אותם אהבלים שבמקרה לא יודעים מה זה אתונה, או שוכחים שנוקיה יכול להיות גם אולם כדורסל ולא רק מכשירים סלולאריים. וזהו, עושה רושם שתמו רוב הביטויים השימושיים כאן בכדורסלע ובזאת סיימנו. ואף סיימנו בזאת.