בוקר מוזר פקד את משכן הנשיאות. בוקר מוזר.

זה החל כשלחצתי על שלט הטלוויזיה, הדרך הבדוקה ביותר להעיר את נגה סלע כדי שתתעורר ותואיל להתכונן ללכת לגן. ההיא, איך שהיא שומעת את הקולות המוכרים מתוכניות הילדים, קמה כמו נמרה שקלטה בזווית העין אייל צולע.

אלא מה, שהפעם, בניגוד לכל הימים, אתמול הלכנו לישון מוקדם. מה שאומר, שהטלוויזיה נותרה תקועה על הערוץ הראשון, שם ראה הנשיא אתמול (לא בעיון רב, יש לומר, יען כי היה משחק משעמם טיחו) את ניצחונה של הפועל ירושלים על ונטספילס.

בדרך כלל מסיימים את הלילה במשכן הנשיאותי על ספורט 5 פלוס, עם חדשות הספורט או יציע העיתונות. במוצאי שבת הערוץ האחרון שנצפה הוא 10, כמובן, עם ג'ק באוור הפלאי.

ואז קם הנשיא ראשון, מעביר ל-77, הלוא הוא ערוץ הופ לילדים, והקולות שבוקעים מהטלוויזיה כבר מביאים אותה לבד לסלון חצי ישנה. אבל הפעם, כאמור, המכשיר נדלק על הערוץ הראשון.

ומה אני רואה שם. ושם – מה אני רואה?

רצף קליפים מדהים ביופיו של מאדנס, אחת הלהקות האהובות שביותר שהיו כאן על הפלאנטה, ועוד עם תרגום לעברית. אז אוקיי, זו אולי הפעם הראשונה שבאמת שמתי לב למלים של השירים שלהם, שרובן, כצפוי, לא פחות שטותניקיות מההופעה הכללית אבל המלבבת, אבל זה בטח לא העניין.

מאדנס?

שבעה שירים?

בין שבע וחצי לשמונה בבוקר?

עם תרגום לעברית?

קרה משהו שאני לא יודע? האם התרגש על הלהקה הזו בלילה אסון המסוק, חלילה וחס, כמו של מנצ'סטר יונייטד ב-1958?

לא, כנראה שלא. איך שהגיע השעה שמונה בום, טראח, הקליפ נקטע באכזריות ועשו שם סימנים שעוברים לאיזו תוכנית בוקר או משהו, מאלה שאין סיכוי שאשב לראות. ככה, באמצע השיר. יא אפסים, לפחות תקטעו בעדינות, או תתזמנו את הקליפים באופן כזה שלא יגרום לכם להיראות כאילו אתם עדיין חיים ב-1979 או משהו.

אמרתי לעצמי אוקיי, אוקיי. חייבים לברר את העניין הזה, כי אם זה ככה בכל בוקר מי יודע מה פיספסתי עד היום. ומילא מה פספסתי, זה מילא. מי יודע מה עוד אוכל להרוויח מהיום והלאה, אם יסתבר שבכל בוקר הם ממלאים את הרצועה שבין שבע וחצי לשמונה בקליפים מפעם ועוד עם תרגום!

אז הלכתי לעיתון, וזה כבר סיפור אחר. השבוע עשינו מנוי לידיעות אחרונות. למה אני, איש מעריב לשעבר, עושה מנוי על ידיעות אחרונות? הנה למה: בשנה האחרונה קיבלנו מנוי חינם (תודו שזה מעניין אתכם, נו, תודו) על מעריב ממקום העבודה של רעיית הנשיא. שנה בחינם, לא תיקחו? לקחנו. שנה, הלו.

מה מתברר? שזה די נוח דווקא לקבל את העיתון עד הבית, לפתוח את הדלת בבוקר ולהעביר ארבע דקות ושלושים וחמש שניות מול מדור הספורט לפני שהוא נגמר לכם בידיים, ואתם לא בדיוק יודעים מה לעשות איתו (ואז, אחרי עוד שתי שניות, אתם פתאום מאוד מאוד יודעים).

בקיצור נגמר מעריב, אמרה רעיית הנשיא: אני למעריב לא נותנת שקל שחוק. ואללה, ככה אמרה. אם כבר עושים מנוי, אז רק לידיעות, אמרה (יען כי קוראת היא את עיתון ששי בקפידה רבה, וזה ידיעות, מה לעשות, מימים ימימה, משנים שנימה).

אמרנו אוקיי, מה גם שאיתי סלע הפלאי החל לקום בבוקר ולחפש תוצאות NBA בעיתון, אם כי עדיין קשה לו להבין למה בעיתון כתוב שפילדלפיה ניצחה את בוסטון, בעוד באינטרנט פילדלפיה הספיקה כבר להפסיד בינתיים לאטלנטה ולפעמים גם לניו ג'רזי, אם מדובר בעיתון יום ראשון שכולל את תוצאות ששי-שבת.

נו, בקיצור, רצתי (טוב, לא צריך להגזים) לידיעות שכבר היה מונח על השולחן. רציתי להכין קפה, כי קפה עם עיתון, אבל אז התברר שנגמר החלב. פיייי קיבינימט.

ואני מדפדף לי ברוגז, ממש לא בנחת, אל החלק שבו מוצגות תוכניות הטלוויזיה, מוצא את הטור של הערוץ הראשון ו, נו, מה?

פייייי קיבינימט (נראה לי כמו מושג נחמד לאללה, שווה להכניס אותו למילון המושגים של כדורסלע, לא?). מסתבר שמופיעות שם רק התוכניות משעה שמונה בבוקר והלאה. יעני, שבע וחצי לא קיים, הקליפים של מאדנס מעניינים ת'תחת מבחינת ערוץ 1 ועכשיו אי גם מבין למה קטעו אותם בכזו אכזריות וחוסר מקצועיות. שהרי אם לא מעניין, אפשר לחתוך באופן לא אחראי.

אבל אם זה לא מעניין, למה מילאתם בזה חצי שעה שלמה?

Unbelievable

אז הגעתי כבר למדור הספורט, שיהיה. ופתאום נזכרתי שאתמול היה יום מיוחד ובגלל שהלכתי לישון מוקדם, לא הספקתי לראות את כל התוצאות ביול"ב. לפני שכיביתי את המחשב אלבה ברלין המנוולת הובילה 21-28 במדריד על ריאל. מה, יכול להיות שהיתה שם הפתעה?

מחפש בעיתון. אין. אין כלום.

אין גם תוצאות אחרות משמינית גמר היול"ב קאפ חוץ מזו של ירושלים ושל אפיק נסים ושטרסבורג.

מה זה, אי-אפשר לקבל את צמדי הקבוצות ברבע הגמר, מי נגד מי?

בכל זאת, העיתון קיים איזה חמישים-שישים שנה או משהו, לא? הם אמורים לדעת מה מי מו, לא?

לא, כנראה שלא. אז לא היתה לי ברירה ונחתתי בסוף ב-ulebcup.com

ושאפתי את התוצאות כמו מכור. האינטרנט שולט. אבל זה עדיין לא אומר שעיתון יכול להרשות לשים עלינו קצוץ באלף-בית של כל העניין. שירות לקורא. אינפורמציה.

אין, אין, לפעמים זה נראה כאילו העיתונים שלנו תקועים ב-1979. זה מציק, מעיק ומרגיז גם היום (וגם כשהייתי שם, בפנים), אבל זה מה יש. כל הדיבורים על התקדמות, השתכללות, מעודכנות, מעורבות, עידן מודרני, טכניקה, טקטיקה, פרקטיקה, אמיייאט – הכל חרטאבונה. העיקר שיש שליח בולאדיקווקז, כדי שבסוף אפשר יהיה להמציא ציטוטים מפי בכיר בקבוצה, או שחקן שמלכלך על שחקנים אחרים.

ועל כך, בפרק הבא של מדור הקיטורים המתהווה והולך.