מאוחר בלילה, כשהתפזר כל הבלאגן (איזה התפזר, הוא רק התחיל, מוני פנאן בטח לא ישן כל הלילה), פתאום נפל לי האסימון.

היי, הלו, להחתים את עוזר המאמן של טאו ויטוריה במקום נבן ספאחיה!

מה, לא ככה?

לא החתמתם את ספאחיה על סמך זה שניצח אתכם עם ריטאס וילנה בהיכל? אהה, החתמתם אותו גם על סמך הניצחון שלו נגדכם בליטא. הבנתי.

טוב, יש עוד סיכוי שעוזר המאמן של טאו, נאצ'ו משהו, סליחה על שאני לא זוכר את שמו, יעביר גם את משחק הגומלין נגד מכבי וינצח שם שוב. הרי עוד לא הוחלט כמה זמן צריך פראסוביץ' לנוח אחרי אירוע הלב שעבר.

לאורך המשחק לא הצלחתי להבין איך המר חוצפן עוזר מאמן הזה מוציא את ראקוצ'ביץ' אחרי 17 נקודות בלי החטאה או משהו, ומייבש אותו הרבה מאוד דקות על הספסל. תמהתי ממושכות ונואשות כהרגלי, ולא הצלחתי להבין זאת.

ואז, באחד האתרים (כי למי יש סבלנות להמתין עד הבוקר לעיתונים), גיליתי פתאום ציטוט צנוע וקטן שלו. הוא אומר, המר חוצפן הזה שקוראים לו נאצ'ו, שהוא בא כדי לשחק לאט ולהכתיב משחק עם קצב נמוך, ואם המשחק היה הולך לקצב של 100 נקודות למכבי לא היה לטאו סיכוי לנצח את המשחק. אז מה קשור ראקוצ'ביץ' לכל זה?

אהה, מאוד פשוט. "הוא אמנם קלע, אבל זה לא היה סגנון המשחק שרציתי".

מכבי, צ'מעו טוב, אני אומר לכם: 120 אלף דולר והוא שלכם, מחיר מציאה. לא זוכר איך קוראים לו, אבל אם הוא כל כך עומד על שלו ומשיג מה שהוא רוצה, הוא יכול לאמן גם פה. כי זה שעובד כרגע, שום דבר לא מצליח לו כרגע, המסכן. ותראו מה זה, עוזר המאמן אפילו לא מופיע בצילום. עד כדי כך הוא נחשב, ידוע ומצליח.

ובעניין אחר. תמהתי ממושכות ונאושות וגם את זה לא הבנתי, מה לפיליקס ולירטין בחמישייה הראשונה במשחק הכי חשוב של הטופ 16 (כמובן, עד למשחק הבא, שהוא תמיד הכי חשוב, ועובדה שהמשחק נגד רומא פתאום הופך לסוג של דו-אור-דיי, והרי ברור לכם לגמרי מי תנצח בו, לא?).

פיליקס יכול לשחק באשקלון, ואני לא בטוח אם רוני בוסאני, שכבר שחרר כמה זרים בנימוק של חוסר התאמה, לא משחרר גם אותו אחרי טרי-אאוט של שבוע וחצי.

גם ביינום מסכן. כבר אמרתי שיש בו משהו נוגה שעושה לי להרגיש לא נעים כלפי הבחור הצעיר הזה, שיצא את אמריקה וחשב שהוא מגיע לכבוש את העולם עם הסגנון ההרפתקני שלו.

שילך לליגה השנייה באיטליה, ישחק שם שנתיים, יעשה ממוצעים של 27.6 נקודות, 4.5 אסיסטים, 5.6 איבודים ואחר כך יגיע אולי לאיזו קאפו ד'אורלנדו. מה לו ולמכבי ת"א או ליורוליג?

אני מרגיש מאוד לא נוח לכתוב דברים מהסוג הזה. כולם אנשים, כולם אנושיים, לפעמים לא הולך, לפעמים יש באסה כללית מסביב. לפעמים העסק לא מתחבר. הכי גרוע זה לראות את הפרצופים הכבויים, הכואבים, הלא מבינים, ההמומים. ביינום המום כבר כמה חודשים, פחות או יותר. לפעמים עדיף לחתוך וזהו. מה, לא כאב קצת לראות את תמאר סליי נפרד בשדה התעופה עם מבט האיילה התמימה ולא מבינה שלו? היה, תאמינו לי שהיה. שנה וחצי חיכינו שהוא יחבר שלושה משחקים טובים מבלי להיפצע. זה לא ממש קרה, למעט איזה חודש וחצי בסוף העונה שעברה, ששכנע את שמיר שכדאי בכל זאת להשאיר אותו.

אז גם מביינום אפשר היה להיפרד. מזמן-מזמן.

ובאשר לאיש הספחת. לפני כמה ימים שמתי לב ששכחתי אותו מחוץ למילון הסלנג המתהווה של כדורסלע. בקצב הזה, עד שהמילון יעלה ויתפוס פינה משלו בעמוד הראשי של האתר, הספחת אולי לא יהיה פה. איזו טרגדיה, יא אולוהים.

חלום חייו היה לאמן פה, אם לסמוך על עדויותיו שלו-עצמו (ספק אם אפשר, כי לאורך העונה סתר את עצמו כל כך הרבה פעמים). ועכשיו החלום מתרסק לו בפרצוף. תשע שנים עברו בין המאמן הזר הקודם, וינקו ילובאץ, למאמן הזר הזה – איש הספחת. תשע שנים שמכבי ת"א התעקשה שלא להביא מאמן זר, כי ההיסטוריה של מאמנים זרים כאן היא לא איי-איי-איי.

בסוף, אחרי פיני גרשון, בכל זאת הביאו. כי לא האמינו שיש מאמנים ישראלים שיכולים להחליף אותו. חשבנו כולנו, גם אני, שזה צעד טוב על סמך ההצגות של ריטאס וילנה בעונה שעברה. לא בטוח שטעינו, אבל דבר אחד ברור: העסק לא נדבק, לא מתפקד כמו שצריך.

כשפיני גרשון בא למכבי ת"א הוא היה מאמן שהקריירה שלו תקועה ושיאיו מאחוריו. מכבי ת"א הרימה אותו, הלכה על הבלתי אפשרי ועל הלא יאומן. התדהמה היתה גדולה. יכול להיות שאז, בנובמבר 1998, ההנהלה של מכבי ת"א היתה עדיין חדה ועירנית. היום, ולא רק היום, כבר מספר חודשים בעצם, היא רדומה שחבל"ז.

תאמינו לי, אני כבר מתחיל לחשוב שרף-אדלשטיין. הכי קיצוני שיכול להיות. אחד שלא עשה עונה מלאה בשום מקום כבר המון שנים, והפעם האחרונה שדרך במכבי היתה לפני עשור, יחד עם אחד שהוא סוג של מוקצה כמו שגרשון היה פעם, אבל המוח שלו קודח מכדורסל. שיעשו גליצ'ים על הפרקט שני המוטרפים האלה, ויגרמו ליסאיטיס לזנק על הרצפה, לגרים להתעורר לחיים חדשים, לששון לצאת למגרש ולדפוק 2 מ-3 לשלוש ולהפוך משחקים ולארנולד להזיז את התחת השמן שלו בירידה להגנה.

הם, כצמד שלגמרי במקרה פנוי (טוב, נו, לא לגמרי במקרה), יכולים להחזיר את הטירוף למערכת ולהרים אותה מהקרשים, מהרצפה, מהבטון – לא יודע מאיפה. אחרת, אם זה נשאר ככה, עם הספחת במרכז העניינים, יש סיכויים טובים ששמיר לוקח אליפות.

לא שרע לי עם זה ולא שיש לי בעיה עם הפועל ירושלים שנראית מצוין כרגע. להיפך, אני מאוד אוהב את הפנים החדשות שם. חג'ג', פניני, מוריס, שמיר בכלל מוצא חן בעיניי. אפילו למדתי לחבב את מריו אוסטים לאחרונה. אין פה ענייני אהדה או לאן אני נוטה, אני בכלל אוהד 'עלה' אור יהודה מליגה ב', קבוצתו של גיל סלע המיתולוגי, שכרגיל
עובר יותר מדי זמן בין טור אחד לשני אצלו, שיהיה לי בריא. וגם של הפועל נצרת עילית, כל עוד שן זהב משחק שם.

הבעיה שהם ירצו חוזה ליותר מעונה אחת, ואני לגמרי לא בטוח שנכון לתת להם, או שמכבי ירצו לתת להם. אם הם באמת מאמינים בעצמם, נראה אותם באים עד לתום העונה, כמו שניר לוין הגיע להפועל ת"א בענף ההוא שחס ושלום מלהזכיר את שמו כאן. אם אתם מאמינים בעצמכם, בואו ותוכיחו מה אתם שווים. תהיו טובים, מצוינים, מעולים? נבוא אתכם חשבון בסוף העונה לטובה, או שלא. הכל פתוח. אבל רגע, נסחפתי. עוד לא הציעו להם להגיע. ובטח גם לא יציעו. אולי אחרי ההפסד לרומא בשבוע הבא דווקא כן.

מה עוד?

ירטין ובורשטיין. לא מזמן, כשבורשטיין חזר, חשבתי שהוא יכול לשמש כרכז. למעש,ה חשבתי לא פעם לאורך השנים שהוא משחק שהוא רכז מבוזבז. אתמול הבנתי שלא. זה לא זה. הוא אמנם גבוה ורואה משחק מצוין בדרך כלל, אבל הכדרור שלו מאוד לא בטוח וכששומרים עליו גארדים זריזים כמו פריג'וני, או גארדים/פורוורדים מלחיצים הגנתית כמו פרד האוס, הוא מאבד את הראש ונלחץ.

העניין הוא, עד כמה שזה לא ייאמן, שאין אלטרנטיבות נורמליות. הכדרור של ביינום כל כך לא בטוח, כל כך משקשק ורועד, שפשוט פחד לתת לו את הכדור ביד להוביל התקפה. לא סתם הקהל ביד אליהו, הלוא הוא נוקיה-ההיכל, התחנן מאיש הספחת שיוריד אותו לספסל. אני לא יושב ביציעי האוהדים של מכבי, אבל אני יכול לשמוע את הביצים המשקשקות שלהם עד כאן, בכל פעם שביינום עולה להתקפה עם הידיעה שאין לך מושג מה יקרה בעוד שנייה, ושבדרך כלל זה נגמר רע.

ירטין? הבטתי אתמול בתנועות הגוף שלו. בואנ'ה, האיש הולך כמו מישהו שממש עומד לי על קצה הלשון, ואני לא מצליח להיזכר. חשבתי וחשבתי והנה זה בא: יש לו את ההליכה של מוטי דניאל, עם הידיים והגוף וכל זה. לדעתי הוא בכלל צריך לשחק 2 וחצי, בטח לא אחד. הייתי שם אותו על שחקנים בעמדות 2-3 ולא על רכזים. הלחץ שלו די עקר והעבירות שלו לא חכמות במיוחד. הוא גם נורא מהסס בקטע של הזריקה מבחוץ. בקיצור, כצפוי, עושה רושם שממנו לא תבוא הישועה.

ראניקו היה עדיף. הוא קלעי יותר טוב וגם יותר מנוסה ברמות היורוליג. גם לא האריאל מקדונלד שצריך, אבל אחד שיודע להחזיק בכדור ולא נלחץ כשהכדור אצלו וצריך לקבל החלטות. בעונה שבה שום דבר לא הולך (חוץ מההחתמה של ליאור אליהו), אולי לא צריך להתפלא שלובליאנה שחררה את מיליץ', את ארסלן, את קוזמינסקאס או מה-קוראים לו, ודווקא לראניקו לא נתנה ללכת למכבי ת"א. זו חוכמה קטנה מאוד לומר בדיעבד, אני די בטוח שעם ראניקו מכבי לא מפסידה את המשחק הזה נגד טאו.

יאללה, סידרתי לכם 1,250 מלה שיהיה לכם מה לקרוא בבוקר. אמנם רק באייטם חדש אחד ולא בשניים-שלושה כמו שאתם רגילים למצוא כאן, אבל תתחשבו קצת בעייפות, מה יש?