קטע מקיף, ממצה ומאיר עיניים, שעניינו ראיונות ומרואיינים, העמיד כאן בסוף השבוע יו"ר הדירקטוריון. מי שפיספס במקרה ולא הספיק לקרוא, הנה הוא כאן שוב.

אין ספק, כי מי שהתעמק בדברים וקרא בעיון כל מלה ומלה, למד לא מעט על חוקי המשחק העיקריים בפינג-פונג האינסופי בין התקשורת לספורטאים. ברם אולם, אם יורשה לי, קוץ קטנטן אך משמעותי ודוקרני כאחד אני מוצא באליה הנאה שפירסם היו"ר. בין כל סיווגי המרואיינים והמראיינים, בתוך בליל "מי-אומר-או-לא-אומר-מה-ומתי", נשמט סוג אחד חשוב מאין כמוהו: גם כשהם עונים לשאלות, מי ברצון ומי בחוסר חשק, לְמה בעצם הם מתכוונים.

גם מבלי להכיר באופן אישי כל אחת ואחד מכם, אין בלבי כל ספק כי איש מכם אינו נאיבי דיו לחשוב, שכל תשובה או אמירה שמנפקים כדורסלנינו ומאמנינו באשר הם - מייצגת נאמנה, באופן מדויק ומושלם, את אשר הם חושבים.

כמובן שלא, בדיוק על כל המצבים האלה נאמר ונכתב כבר אלפי פעמים "אחד בפה והרבה יותר בלב". ישנן לא מעט סיבות לכך, שממש לא ניכנס אל כולן עכשיו, אולם את העיקריות שבהן אפשר לתמצת לקהל (שתמיד כדאי להישאר איתו ביחסים סבירים ומעלה), רמת השאלות ("אתה מאוכזב מכך שקיבלתם 45 הפרש בבית ומזה שבמשחקים האחרונים אתה על 0 מ-64 מהשדה?"), חוזה (כדאי שיהיה אחד כזה גם בעונה הבאה), נשבר (בדרך כלל מהמאמן הזה שאין לו מושג) והנהלה (עיין ערך 'חוזה'). והמהדרין יקפידו על ראשי התיבות: קרחנ"ה.

אבל לשם מה אנחנו כאן, אם על מנת לעשות לכם סדר בקרחנה? כשירות לציבור ולאומה גם יחד, הנה כמה וכמה תשובות, אמירות והתייחסויות מהשבוע האחרון, ובצדן תרגום בגוף הסרט לצורך ביאור הפרינציפ. מכאן והלאה כבר תוכלו לתרגם לעצמכם בהצלחה. או שלא.

"יכול להיות שאני הבעיה של מכבי" (נבן ספאחיה, אחרי ההפסד לטאו ויטוריה). תרגום: אף אחד כאן לא דומה לכלום, אבל זה ממילא מה שאתם רוצים לשמוע מתחילת העונה, אז הנה – אמרתי. עכשיו אולי יש מצב שתעזבו אותי בשקט לשעתיים וחצי?

"נותרו לנו עדיין חמישה משחקים. זה לא נגמר" (ניקולה וויצ'יץ', כנ"ל). תרגום: אתם יודעים שזה נגמר, אנחנו יודעים שזה נגמר, חבל רק שצריך לסבול עוד חמישה משחקים שלמים עד סוף הסיוט הזה.

"אי אפשר להאשים את המאמן או ההנהלה. רק אנחנו השחקנים אשמים" (דריק שארפ, כנ"ל). אני החתמתי אותו? סבתא שלי בנתה את הקאדר? כולכם יודעים מי אשם אבל מה אכפת לי לצאת אצילי ולידר. להבדיל ממנו - אני אהיה כאן בעונה הבאה.

"היינו צריכים לנצח את המשחק בשביל הקהל" (ליאור אליהו, כנ"ל). בבקשה-בבקשה אל תשרקו לי בוז כמו ליותם ולביינום. בבקשה.

"אני שמח שידענו להתעלות על ההפסד בגמר הגביע, והתחלנו את הסיבוב כמו שצריך" (ארז כץ, אחרי ניצחון בני השרון על הגליל). ססססססססאמ-אמ-אמ-אמק איך הלך הגביע. מה-זה לא התאים לנו המשחק הזה. איזה מזל שבאו לנו הפראיירים של גליל ולא קבוצה שמדי פעם, אנא עארף, שומרת או משהו.

"נראה מה יקרה כשאשחק מול וויצ'יץ'" (ריקארדו מארש, אליצור אשקלון, לקראת משחק הליגה הערב). נו מה יקרה? אני אקבל בראש, כולנו נקבל בראש, אבל היי - לפחות כתבו שוב את השם שלי באינטרנט!

"זה יהיה נהדר לראות אותו שוב על המגרש" (דוויין ווייד על תכניות הקאמבק של סקוטי פיפן). זה בסדר, חבר'ה, פיצוץ אחד משאק ודאנק אחד שלי על הראש שלו והוא חוזר לבית גיל הזהב.

"אפשר עדיין להגיע לפיינל פור" (ספאחיה). למי כאן יש קומבינות באיסתא או בדיזנהויז?

shaharhermelin@gmail.com