שוטה הנבואה הרים לי טלפון אתמול מאוחר בלילה. "שמע, אני חוזר בי מהתפטרותי, קודם כל, אני מתגעגע וכבר התרגלתי לתפקיד ולהימורים בכיף. שנית, אתה הרי ידעת שאני אחזור ולא נעים לי לאכזב אותך. שלישית, טאו ויטוריה שבגללה פרשתי, היא זו שגם מחזירה אותי", אמר.

"נמק, הסבר פרט והדגם", השבתי, משל הייתי המורה לביולוגיה בכתה ט' 1 (או מה שזה היה, אני כבר לא ממש זוכר), המענה אותי בפרטים ובדקדקנותה המופלגת.

"שמע, הרי מה היה כל הסיפור? הרחתי ריח של הפתעה בצרפת במשחק בין פו-אורטז לבין טאו, נכון. זה קרה אחרי שהספרדים ניצחו בארץ את מכבי ת"א, חזרו הביתה, שיחקו נגד ולנסיה, ניצחו בדרדל'ה כזה של שש הפרש ואז יצאו לצרפת. הסקתי שהם טיפה עייפים ואולי ינצחו קשה כזה, משהו באזור 2-3 הפרש, או אולי אפילו יופתעו בידי פו-אורטז. בפועל, טאו קרעה להם את הצורה וכבר במחצית היה 23 הפרש ואז, באותו רגע ממש, קיבלתי את ההחלטה להתפטר. בסוף זה נגמר 10, אבל ברור שזה משקר ובכל מקרה את ההימור של פו-אורטז + 6 הפסדתי וגרמתי למפח נפש אדיר בעם ובקרב המהמרים", נימק, הסביר, פירט והדגים.

"והרי כבר היה לך סיפור כזה עם טאו בשלב מוקדם יותר העונה, לא?", נזכרתי בדבר.

"ודאי, הלכתי על הפסד שלהם באיסטנבול נגד אפס פילזן לאחר רצף משחקים שאמור היה לגרום שחיקה, ושוב הקדמתי במשחק אחד. את פילזן הם ניצחו, אבל במשחק שלאחר מכן הם הפסידו בליגה לאיזו חרטאבונה מקומית", נשמע לפתע קולו של השוטה רענן יותר, כשחש כי אני מגיב באופן חיובי למעשיו.

"רגע, אז מה מחזיר אותך הפעם אחרי הפרישה, שהרי בכל זאת טאו ניקנקו את הצורה לפו-אורטז", הקשיתי.

"מה, לא עקבת", השתומם השוטה, "חזרו המנוולים האלה הביתה והפסידו לגרנאדה הבינונית ומטה במשחק חוץ 85-81, אותו משחק בו נפצע איגור ראקוצ'ביץ', ובו קלע אלילך קרטיס בורצ'רד או איך שקוראים לו, 11 נקודות בלבד, אבל זהר עם 18 ריבאונדים ו-4 חסימות".

"וואלה, נכון, טאו הפסידו, אתה צודק, לא ייחסתי לכך חשיבות מיוחדת", עניתי כבדרך אגב והשוטה הזדעק: "לא ייחסת לכך שוב חשיבות? הרי זה אומר שכאז כן היום, פשוט טעיתי במשחק אחד. פשוט הקדמתי בכמה ימים. קראתי נכון את המפה ואלמלא פו-אורטז כאלה אפסים-מנוולים, היו ודאי מנצחים את טאו כבר בשבוע שעבר ומונעים ממני את כל המבוכה והמהומה הזו. שתבין, ההפסד בגרנאדה רק חיזק את האמון שלי בעצמי. אני שוטה הנבואה המקורי, ואני צריך לחזור למקום שכל כך אוהב אותי ושאני שוחה בו כמו דג בים של הימורים. פשוט הקדמתי ביומיים, אתה מבין? כן, בספרד גם זה קורה: בחמישי הם שיחקו בצרפת, בשבת כבר היו בגרנאדה. אין דחיות כמו אצלנו ואין נעליים. פלא שהפסידו?", שאל-תמה.

"אז מתי אתה חוזר?", שאלתי כדי לקצר עניין, "המשחקים משוחקים, הלינק שלך ממתין לך, הארץ כמרקחה".

"חזרתי", השיב השוטה וקולו רענן במיוחד. "חזרתי ואני שוב לשירותכם. ותן לי כבר להפתיע אותך בהימור שלא מעולמנו אלא דווקא מהענף ההוא, שאסור לדבר עליו. מקשיב?", שאל.

"מקשיב", עניתי גם אם לא בששון ובדיצה, שלא לדבר על רינה וגילה שאף הן לא נראו בשטח.

"ליברפול? בגומלין של גביע האלופות? מפסידים בבית לברצלונה. לא יודע כמה, לא יודע מי עולה, אבל מפסידים".

"נאה כרפאל", עניתי, "עכשיו אני מבקש שתעבוד על לינק יפה ומלא בהימורי כדורסל שיעמוד לרשות העם ולשימושו כבר בעוד יום-יומיים", הנחיתי את האיש.

"אוקיי, שלומות ונצורות גם לך", השיב.

השוטה חזר. הרגשתי זאת בקולו. הכינו את הכיסים. תיכף הוא כאן.