איזה בוסר הארצג הזה, הא? אבל איזה שחקן.

ישבתי אתמול לראות את הפועל ירושלים נגד ז'לזניק. 19.00, שעה מאוד לא נוחה, במיוחד כשרעיית הנשיא לא בבית. "אני מאחרת, יש לי זה וזה ולא הספקתי", היא התקשרה לעדכן בשש ועשרים בערך.

"אבל יש לי משחק לראות וגם לכתוב עליו", התחננתי. "שנגה ואיתי יהיו רחוצים ואחרי ארוחת ערב, אני סומכת עליך, אל תעשה לי את זה עכשיו", אמרה בקול שקט ובוטח. בא לי להרוג אותה, אבל אתם יודעים איך זה – על נשיאים שחשודים באונס כבר שמעתי. על נשיא שאשכרה רצח את אשתו, על זה טרם.

ואללה. לראות משחק בין הפועל ירושלים לז'לזניק כשבאמצע הוא רוצה ארוחת ערב והיא רוצה ארוחת ערב, והיא צריכה להתקלח והוא צריך להתקלח והטלפון באמצע והעיניים הטרוטות מהבוקר (עובד עכשיו על יומן חדש חוץ מהעניינים השוטפים). פפפפפפפפפפ.

אבל בסוף ראיתי איכשהו. וזוראן ארצג הזה, תגידו, הוא כבר מתגלח?

מצא חן בעיני למרות האייר בול לשלוש מהפינה, ולמרות ששלוש או ארבע פעמים הוא יכול היה לעשות סל ועבירה, וגמר רק עם זריקות עונשין, ולמרות אחוזי הקליעה הלא טובים. אולי סתם חוסר ריכוז, אולי יום לא מוצלח, אולי גם הצלחה ירושלמית בהגנה עליו. הכל נכון. אבל לארצג יש את זה ושחקן, אמרו חז"לינו, לא נמדד במשחק אחד, גם לא בשניים.

זאת אומרת, יש עוד כמה מאוד נחמדים שם. לאבוביץ' בסדר גמור, תיאודוסיץ', צווטקוביץ' נראה כמו חתיכת קלעי שחבל על הזמן וגם ראשיץ' יכול לתת ימים יפים בהחלט כשהכל מתיישב ומסתדר לו, אבל ארצג זה הסיפור. אני חושב שהוא הולך להיות בדרגה לפחות מעל כל האחרים.

כבר היינו בסיפורי צ'ברקאפה שנעלם לתוך קריירה אנונימית ב-NBA (מישהו שמע עליו, איפה הוא משחק בכלל), וגם מאשקרביץ' התלהבתי כשהוא שיחק בז'לזניק וממש התאכזבתי ממנו העונה ברומא. הם בכלל לא דומים, האשקרביץ' ההוא והאשקרביץ' הזה.

כך או אחרת, אחרת או כך, אני מאוד רוצה לראות את ארצג מצליח. יש לו המון כדורסל ונתונים נהדרים. ואיזה כיף זה לראות 2.10 שזורק לשלוש ואף אחד לא מציק או מעיק או נותן לו להרגיש לא נוח, ושאין דיון אינסופי סביבו אם שחקנים בגובה הזה כן צריכים לשחק בחוץ או לא צריכים, ואם הוא רכרוכי או לא, כמו שיש סביב עמית תמיר בכל פעם שהוא חוזר לכאן ויוצא לנו לראות אותו שבועיים-שלושה רצופים.

בעצם, אולי יש דיונים כאלה בבלגרד, אבל לא שמעתי עליהם. ולפי הקרדיט שהוא מקבל בנושא הזריקה מבחוץ והיכולת לשחק גם מאחורי הקשת, לא נראה לי שלמישהו יש בעיה עם זה.

בקיצור, הייתי רוצה לראות קבוצות כאלה גם אצלנו. רק של ישראלים. מה יש, זה כל כך גרוע? נכון שאין מה להשוות, אבל הלוואי שאפשר היה לקבץ כמה שחקנים טובים בקבוצה אחת, ולשחק בלי אף זר. סתם בתיאוריה, מבלי להיכנס לזה שכולם רודפי בצע בסופו של דבר והולכים אחרי הכסף, אוקיי?

נגיד, יניב גרין. כבר שלוש שנים שורף ת'תחת על הספסל של מכבי. יש להם את פיליקס בשביל זה, מה הם צריכים גם אותו? הייתי לוקח אותו לקבוצה החדשה הזו. יוני ניר, איפה הוא בכלל? בבני השרון? הוא משחק? הוא חי? לא חבל עליו? יאללה, הנה עוד אחד. שמוליק ברנר כזה, נניח, שישחק אצלנו, מה יש לו לעשות בעירוני רמת גן? עזובת'ך, היית כבר בכל הסרטים וכולם נגמרו אותו דבר. בוא אלינו, לקבוצה של הישראלים.

ואם אני עובר קבוצה-קבוצה, בטוח שיש עוד כמה חבר'ה שאיבדו כיוון עם השנים, ולא תורמים שום דבר מיוחד בשנים האחרונות. הייתי מחזיר את אלון שטיין, למשל, ולפחות את אחד הקזרנובסקים, מי שיותר טוב מבין שניהם כרגע. מה יש לחפש שם בחרטאבונה שלהם? שיבואו לקבוצה ישראלית, רק ישראלית. כולם משחקים בכל משחק, ועוד על פי תוכנית מדוקדקת: אף אחד לא יורד מ-12 דקות לערב, אף אחד לא עובר 26 דקות. מה אתם אומרים?

ובכל זאת, הייתי בודק בציציות. אולי ארצג יהודי או משהו והוא יכול לחזק אותנו?