| |
|
| |
|
| |
| איש הזאב - הלינק של אלעד זאבי
|
בדומה לשאלה המיתולוגית "כיצד נברא העולם?", גם לסיפורים העומדים מאחורי כינויים של שחקנים יש כמה וכמה גרסאות. ואפילו עוד כמה.
הרעיון המקורי היה לא רק להסביר את הסיבות לכינויים, אלא גם לגלות מהיכן צצו ומהו מקורם. בעניין הזה הושגה הצלחה חלקית בלבד, שכן היו לא מעט מקורות שביקשו להישאר בעילום שם, או בתרגום חופשי: אבדו עקבותיהם, כשאפילו הכלי המדהים הזה, האינטרנט, נותר חסר אונים.
ברשימה זו יש המון כינויים מוכרים וגם, כמעט בוודאות, כינויים שעליהם תשמעו בפעם הראשונה כי איזה שמוק בטלוויזיה אמר וזה נשאר דחקה של המעגל הקרוב למושא הכינוי (או משהו בסגנון הזה).
חלק מהכינויים קצרים, חלקם ארוכים, חלקם מוזרים, חלקם טיפשיים וחלקם ממש, אבל ממש טיפשיים. ותהיו מוכנים נפשית: אתם עומדים לפגוש הרבה סבים וסבתות, דודים ודודות, וסתם הורים שנטרפה עליהם דעתם או שנחנקו באמצע האוכל ויצא להם שם הזוי, שנדבק כמו מסטיק לחייו של בנם המסכן.
בנוסף, בגלל שחלק גדול מעבודת המחקר התבצעה בסייבר-ספייס – ושם, כידוע, גם יש לא מעט שטויות – יכול בהחלט להיות שנפלה טעות בפירוש כזה או אחר של כינוי. היה ניסיון כן להסתמך רק על מקורות שנראים אמינים ולהצליב כמה שיותר, אבל אם אתם מכירים מקור רשמי לפיו קיים כינוי אחר, או פירוש שונה לכינוי – אתם מוזמנים לתקן את המעוות על ידי משלוח הערה לתיבת המייל הנשיאותית הקבועה בלינק המכובד 'דבר אלי יפה'.
ישנם גם כינויים שלא נכללו ברשימה: למשל, קיצורי שמות ("פיפ"), ראשי תיבות (KJ) ועוואנטות (CP3 או CB4), או כל מיני "ביג" למיניהם ("ביג זי"). אלה לא כינויים רציניים. זו עצלנות, יו נואו. כרגע מדובר בניסיון לקבץ כל כינוי של כל שחקן שכף רגלו דרכה ל-NBA, אפילו היה הפושטק ביותר. לא פשוט, אבל היי – גם לחיות עם כינוי כמו "Pig" זה לא פיקניק.
א
אייברסון, אלן - The Answer: ברגע שחתם על חוזה אימוץ עם "ריבוק", עם כניסתו ל-NBA, הפך אייברסון בין לילה להיות "התשובה". אף אחד לא באמת מבין עד היום מה לכל הרוחות הייתה השאלה, אבל התשובה היא ברורה: אלן אייברסון.
ארווינג, ג'וליוס – Doctor J: אחד הכינויים עם הכי הרבה גרסאות סותרות המנסות להסביר את מקורו. לפי גרסה אחת, אמא שלו תמיד רצתה שיהיה רופא, והכינוי הזה הוא סוג של פיצוי; לפי גרסה שנייה, ג'וליוס הצעיר כינה חבר ללימודים בשם "פרופסור", שגמל לו בכינוי "דוקטור", מה שתפס חזק אצל החבר'ה; לפי גרסה שלישית, הוא קיבל את הכינוי בעקבות צורת משחקו, שהייתה כמעט מדעית.
אילו, קרייג – Eggs: חברו לקבוצה ביוסטון, ג'ון לוקאס, היה מתערב אתו באימונים על ארוחות בוקר. אילו היה מפסיד ברוב המקרים.
איבקה, סרג' - Iblocka: האוהדים העניקו לקפצון האנושי הזה את השם, שדי מסביר את עצמו.
ארינאס, גילברט – Agent Zero ,Hibachi ,Land-Lord: הכינוי הראשון הוא במקור שם של דמות קומיקס העשויה ללא חת, מה גם שזה מסתדר היטב עם מספר הגופייה של ארינאס. בנוסף ארינאס בחר את הסיפרה 0 כי מאמנו בגיל צעיר הגדיר כך את סיכוייו להגיע ל-NBA. ה-"היבאצ'י" זה בעצם הכינוי שארינאס נתן לזריקה שלו, שכמו מכשיר החימום בעל אותו השם, מתלהטת בקלות וביעילות. עד מהרה הפכה המילה הקליטה גם לכינוי שלו עצמו. גם את הכינוי "בעל הבית" ארינאס העניק לעצמו בבלוג שלו, אחרי שגילה כי הוא משכיר את אחד מהבתים שלו לחברו לקבוצה, ניק יאנג.
איסל, דן – The Horse: קיבל את הכינוי בזכות כושרו, סיבולתו ומוסר עבודתו. סוס עבודה אמיתי היה איסל, שכמעט ולא החמיץ משחקים במהלך הקריירה: הוא בילה 15 עונות ב-ABA וב-NBA, ושיחק בלא פחות מ-1218 משחקים מתוך 1242 אפשריים. שניים נוספים שחולקים עמו את הכינוי הם הארי גאלאטין (ששיחק בליגה לפניו) וטרוי מרפי, שמשוטט ב-NBA בימים אלה ממש.
אינגליש, אלכס – The Blade: למעלה מ-25 אלף נקודות בקריירה מאשרות שמשחקו אכן תמיד היה חד, כפי שמעיד כינויו.
אולאג'ואן, האקים - The Dream: מסוג הכינויים שכולם מכירים אבל אף אחד לא באמת יודע לומר מה המקור שלהם. ההשערה הטובה ביותר היא שבמהלך אימון בתיכון, אולאג'ואן קטף ריבאונד, רץ את כל המגרש, וקינח בדאנק קליל. תנועותיו החתוליות והקלות שבה ביצע אולאג'ואן את המהלך, גרמו למאמן לפלוט בהשתאות "זה נראה כמו חלום". אגב, גם דין ממינג'ר, שחקן הניקס בשנות ה-70, החזיק בכינוי החלומי ("Dean The Dream"), כמו גם האשים ת'אביט ("Hasheem the dream"), שרצה לתת בכבוד לאולאג'ואן ועד כה לא כל כך מצליח.
אנדרסון, ווילי – Chill: ההשערה הרווחת היא שהכינוי הגיע מכיוון שהבחור היה שחקן "קול", ולא נלחץ במצבים קשים.
אלכסנדר, ויקטור – Big Softy: כינוי שניתן לו על שום היותו שחקן שלא כל כך אוהב "ללכלך" את הידיים באלמנטים שוליים במשחק, כגון ריבאונד, הגנה ומגע פיזי באופן כללי. האמת, שדווקא הכינוי הלא רשמי שנתן לו פיני גרשון ("שודד עם טריינינג", בגלל הסכומים המופרזים שדרש מהנהלת מכבי ת"א עבור הארכת חוזהו), הוא הברקה גדולה יותר.
אנדרסון, כריס – Bird-Man: קיבל את הכינוי אחרי שבסיום כל דאנק הוא שילב זרועותיו ונופף בהן משל היה ציפור (זה נראה מטופש בדיוק כמו שזה נשמע). בסוף הבינו שהוא פשוט היה מסומם כל הזמן הזה, והעיפו אותו מהליגה, רק כדי לראות אותו חוזר לקדנציה נוספת.
אלדריג', למרכוס – L-Train: קיבל את הכינוי ממאמנו בטקסס, ריק בארנס, שרצה לתאר את אופי משחקו הנחוש והאינטנסיבי של אלדריג', שכמו רכבת, דוהר וקשה לעצור אותו. גם ליונל סימונס, הפורוורד הסימפטי של סקרמנטו בשנות ה-90, קיבל את הכינוי הזה, כמו גם ליונל הולינס. רכבת נוספת, ואחת הראשונות, היה ארטיס גילמור ("A-Train").
אודם, למאר – Candyman: האיש חולה על מתוקים, ואף טען בעבר כי משחקיו הטובים ביותר הגיעו אחרי שבלס מאכלים עתירי סוכר בארוחת בוקר. גם מייקל אולוואקנדי זכה לכינוי הזה, אבל באופן אירוני, הוא האכיל את הקבוצות בהן שיחק בעיקר במרורים.
ארציבלד, נייט – Tiny: ארצ'יבלד, מטוס סילון לא קטן בשנות ה-70, הוא דור המשך לכינוי אותו ירש מאביו (אותו כינו "ביג-טייני", למרות כל המשמעויות הסותרות הכרוכות בכך).
אוגמון, סטייסי – Plastic Man: קיבל את הכינוי כששיחק במכללת UNLV. הבחור האלסטי הגיע כמעט לכל כדור, תוך שהוא מנצל מוטת ידיים ארוכה וזריזה במיוחד.
ארתור, דרל – Shady: קיבל את הכינוי בתיכון, נגזרת מ"סלים שיידי", הלוא הוא אמינם. מסתבר שלראפר הלבן הייתה השפעה רבה על דרל הצעיר, שהיה דופק נאמברים וטוען באוזניי חבריו שהוא הסלים שיידי האמיתי.
אליסון, פרוויס – Never Nervous Pervis: קיבל את הכינוי כשהיה פרשמן במכללת לאוסוויל מעלם חמודות ששיחק איתו בקבוצה, העונה לשם מילטון וואגנר. וואגנר קרא לו כך כי אליסון תמיד היה שומר על קור רוח, וכמעט אף פעם לא היה מתעצבן או יוצא מכליו. יש לציין כי ב-NBA הוא כבר קיבל כינויים הרבה יותר משעשעים: "Out-Of-Service Pervis", אותו קיבל מדני איינג', ששיחק איתו בסקרמנטו, וזאת בעקבות נטייתו להיפצע בכל שעה עגולה. כינוי מבדח נוסף היה ""Makes Me Nervous Pervis, וזאת בזכות סגנון משחקו, שהפך במהרה מקר רוח לאדיש במיוחד.
אאוטלו, צ'ארלס – Bo: אמא של אאוטלו העניקה לו את הכינוי כשהיה צעיר. עד היום הוא לא בדיוק יודע להסביר למה.
אייבי, רויאל – Cheese: כששיחק באטלנטה, חבריו לקבוצה קראו לו כך על שם הסצנה המפורסמת של ג'ון טרבולטה וסמואל ג'קסון בסרט "ספרות זולה" ("Royal with cheese…").
אנדרסון, קני – Chibbs: אחד הסיפורים ההזויים. כשהיה תינוק, אימו רצתה להחמיא ללחייו הדורשות ליטוף, אבל מכיוון שהייתה באמצע הביס, במקום "Cheeks" (לחיים) יצא לה "Chibbs", שם שרודף את אנדרסון עד היום.
אטקינס, קנת' – Chucky: כינוי שירש מאביו, שקיבל אותו בעצמו כששיחק באיזשהו קולג' נידח.
אלסטון, ראפר – Skipp 2 My Lou: כינוי שקיבל על מגרשי הסטריטבול בניו יורק, עליהם גדל, בעקבות נטייתו הביזארית לדלג תוך כדי כדרור.
אלן, ריי – Jesus Shuttlesworth: שם הדמות אותה גילם בסרטו של ספייק לי מ-1998, "He Got Game".
אוואנס, מוריס – Herschel Walker: כינוי שקיבל מלמאר אודם בזמן ששיחק בלייקרס. אודם החליט שמוצקיותו של אוואנס דומה לזו של שחקן פוטבול, ולכן קרא לו בשמו של שחקן ה-NFL לשעבר ומומחה אומנויות לחימה.
אוואנס, טייריק – Too Easy: כינוי עמו הגיע ל-NBA, ושבא לטעון שהכישרון שלו כל כך גדול שדברים קלים לו מדי. עד עכשיו, הכי קל לו לחרב התקפות (נראה מתי יגיע הזמן למחוק את ההערה הזו). הכינוי הזה הוא גם דרך נוספת להציג את השם טייריק אוואנס בארשי תיבות.
אוגוסטין, די. ג'יי – Nacho Libre: קיבל את השם מחבריו לקבוצה בשארלוט הודות לבידור שהוא עושה מהם בחדר ההלבשה, כמו גם בגלל השפם המטופח שלו. מי שראה את הסרט של ג'ק בלאק, בעל אותו שם, מבין.
אלינגטון, וויין – The Duke: דיק ויטאל העניק לו את הכינוי בימיו במכללה, על שם דיוק אלינגטון, המלחין/פסנתרן.
ארדן, סמיח – Semih Automatic: חברו לקבוצה גלן דייויס החליט לקרוא לו כך אחרי שארדן נתן הופעה מרשימה של נקודה לדקה במשחק קדם העונה הראשון שלו במדי הסלטיקס.
אוניל, שאקיל – Diesel ,The Big Aristotle, Superman, Shaq-Attack, Big Cactus, "Big Shamrock, Big green mile: בחור גדול שאקיל, צריך הרבה כינויים. יש עוד, אגב, אבל למי יש כוח לרשום כל פיפס שפולט שאקיל על עצמו? אז ככה: דיזל זה על שם המנוע המאסיבי והחזק ששאקיל הוכיח כי הוא דומה לו, עת כופף, כתש והרס כליל מספר סלים ברחבי הליגה, עליהם ניתלה כשהיה צעיר וכוחו עוד היה במותניו; אריסטו הגדול זה על שם אמרות השפר של האיש, שלפי דעתו הצנועה מקבילות בחוכמתן לתובנות אליהן הגיע הפילוסוף היווני הנודע. סופרמן זה על שם הדמות המפורסמת, אין צורך להכביר; "שאק-אטאק" נשמע טוב ומבוסס על שארק-אטאק
וקשור למיאמי (כולל לקבוצת השארקס מסרטו של אוליבר סטון, שההודעה הנ"ל התנוססה על מרקעיה לאחר כל טאצ'-דאון);
ה"ביג קקטוס" הגיע אחרי המעבר שלו לפיניקס-אריזונה משופעת הקקטוסים, וה"ביג שאמרוק\ביג גרין מייל" אחרי המעבר לבוסטון.
אליוט, שון –Ninja: אוהדי הספרס העניקו לו את הכינוי בעקבות מעשי הגבורה שלו בפלייאוף 1999, שהסתיים באליפות ראשונה למועדון - וזאת חרף העובדה ששיחק עם מחלת כליות קשה באותו זמן.
אדוארדס, תיאודור –Blue: איזו סיבה טיפשית לכינוי. כשהיה עולל פעוט, אדוארדס בלע עצם לא מזוהה, החל להיחנק, ועור פניו עטה גוון כחול. במקום להדחיק את הטראומה, בני משפחתו בחרו להנציח את אוזלת ידם לעד ולעולמי עולמים. לא מובן העסק.
ארטסט, רון –The Straightjacket: הכינוי הפחות נפוץ מ"רון-רון", ושמשלב בין העובדה שהאיש פסיכי על כל הראש לבין יכולתו ההגנתית, מכיוון שהמתקיף נכבל על ידו כמו בתוך כתונת משוגעים.
ארמסטרונג, הילטון – Hungry Hungry Hilton: כינוי שמרמז על תיאבון בריא, גם לאוכל וגם לניצחונות. מי שאחראי על הכינוי הוא ראשאד אנדרסון, השף הלא רשמי של השחקנים במכללת קונטיקט, שאחרי משחק טוב במיוחד של ארמסטרונג אמר "הבחור נראה רעב. יש מצב שאבשל בשבילו הערב".
אלסון, פרנסיסקו – Geico: הכינוי ניתן לו בזמן הקדנציה שלו בדנבר, והדעות חלוקות לגבי מי האשם הישיר בו, המאמן ג'ורג' קארל או מרכוס קמבי, אותו החליף מהספסל. "גייקו", אגב, היא פוליסת ביטוח במחיר מבצע.
אנתוני, ג'ואל – "The Pelican": סנטר מיאמי קיבל את הכינוי הנאה ("השקנאי") מחברו לקבוצה לשעבר, מרכוס בנקס, שהחליט שהוא "כמו ציפור גדולה שמרחפת באזור הצבע וחוסמת זריקות בכל מקום".
אפללו, אארון – Afflalo Creed, Snowflake: עוד כששיחק במכללת UCLA, מישהו חשב שזה יהיה מגניב אם כולם יתחילו לקרוא לאארון אפללו "אפללו קריד", סוג של רימייק לשם "אפולו קריד", אותו מתאגרף שבאחד מסרטי רוקי נהרג על ידי מתאגרף רוסי (אירוע מכונן מסתבר, ששכנע את רוקי לשוב לזירה). את הכינוי השני הוא קיבל במתנה מראשיד וואלאס. "הכינוי הזה ממש לא הגיוני. אני עד היום לא מבין את זה", התלונן אפללו בעבר.
אוקור, ממו – Money Man: השדר של רשת CBS, קרייג בולרג'ק, השריש את הקאץ'-פרייז "Money!" בכל פעם שאוקור דפק עוד שלשה, בדרך כלל במאני-טיים. אוהדי הג'אז אהבו.
אליס, מונטה – The Mississipi Bullet: אליס, שנולד בג'קסון, מיססיפי, קיבל את הכינוי על שום הזריזות והמהירות המפורסמים שלו על המגרש, שמזכירים כדור שנורה מאקדח. כינוי נוסף שקיבל ברוח זו הוא "One Man Fast Break".
אוואנס, רג'י – The Collector: העבודה הקשה והנחישות של אוואנס באזור הצבע, ובעיקר הנכונות שלו לאסוף כל ריבאונד, הרוויחו לו ביושר את הכינוי אותו הגה קווין קלאברו, שדר משחקי הסוניקס, במהלך עונת 2004-05 – העונה בה רשם שיא קריירה בממוצע ריבאונדים (9.3).
אריזה, טרבור – Cobra – מאמן הלייקרס, פיל ג'קסון, העניק לו את הכינוי אחרי פלייאוף מוצלח במהלכו חנק שחקנים בהגנה.
אנדרסון, גרג – Cadilac: נעשה את זה תמציתי: כששיחק במכללת יוסטון, אנדרסון היה נוהג לרכוב על אופניו ברחבי הקמפוס, ולחבר'ה בקבוצה היה חוש הומור סרקסטי במיוחד.
ארמסטרונג, דרל – Black College: שיחק במכללת פייטוויל סטייט, שנוסדה על מנת ליצור הזדמנויות להשכלה גבוהה בקרב האוכלוסיה השחורה בארה"ב. אגב, יש הטוענים כי האיש גם היה ה-"פלאש" האורגינל, עוד לפני דוויין ווייד, וזאת בשל מהירותו וזריזותו בשנות השיא בקריירה.
ב
בארנט, דיק – Fall Back Baby: צ'יק הרן, השדר המיתולוגי של משחקי הלייקרס, הגה את הכינוי בגלל סגנון הזריקה שלו: ג'אמפ ביד שמאל תוך כדי נפילה לאחור.
בסקרוויל, ג'רי – Hound: שיחק מעט מאוד בפילדלפיה בשנות ה-70', וזכה לכינוי מובן מאליו בעקבות שם משפחתו: הומאז' לספר "כלבם של בני בסקרוויל", מעלילותיו של שרלוק הולמס באדיבות ארתור קונן דויל.
בארנס, מרווין – Bad News: כינוי שעבר טוויסט ביחד עם הקריירה של הפורוורד בשנות ה-70. בעיקרון, הוא קיבל את השם במכללת פרובידנס, אז היווה חדשות רעות ליריביו. בהמשך הקריירה, הכינוי כבר מאוד התאים להסתבכויות התדירות שלו מחוץ לפארקט. בימיו האחרונים בליגה כבר כונה "Yestrday's News". גם בארנס נוסף, ג'ים, החזיק בכינוי.
ברקמן, רוג'ר - Instant Defense: היה אחד הגדולים במכללת לואוויל, אבל שיחק רק שישה משחקים ב-NBA במדי שיקגו. קיבל את הכינוי מאל מגווייר, המאמן האגדי של מכללת מארקט, בזכות היכולת ההגנתית שהציג, לה היה חלק משמעותי באליפות בה זכתה לואוויל ב-1980.
בארי, ריק –Greyhound : קיבל את הכינוי מהשדר ביל קינג על שום פיגורתו הרזה, המהירות והחן שהפגין בתנועותיו על המגרש. לאחר מכן ירש את הכינוי וולטר דייויס, עוד כלב ציד עשוי ללא חת וברנש מכובד בפני עצמו.
בל, ראג'ה –Kobe Chopper : בל וקובי בראיינט מעולם לא היו מאוהבים אחד בשני, ואחרי הורדת הזקיף שעשה בל לממבה בפלייאוף 2006 בסדרה בין פיניקס ללייקרס, הגיע גם הכינוי ההולם.
בלקמן, רנלדו – Taz: קיבל את הכינוי מחבריו לקבוצה בניו יורק. הם החליטו שהבחור מתרוצץ על המגרש ומתאבד על כל כדור בצורה שמזכירה את השד הטזמאני המצויר.
ביסלי, מייקל –Skittles : יש לו עוד כמה כינויים, אבל זה שקשור לחיבתו למתוקים הוא הוותיק מכולם. "בין גיל 8 לגיל 15 הייתי מכור, לא היו תופסים אותי בלי חבילה של 'סקיטלס' ביד", הסביר בעבר.
ברניאני, אנדראה – Il Mago: "הקוסם" הוא כינוי שברניאני קיבל עוד כששיחק באיטליה, עת הפעיל קסמיו בבנטון טרוויזו. דאג סמית' מה-"טורונטו סטאר" חשף כינוי אחר שלכאורה מאוד מפרגן, אבל בעצם הוא לא: ברניאני, שבדרך-כלל לא שש כל-כך למסור לחבריו לקבוצה, סיים משחק אחד עם 4 אסיסטים, הישג שהותיר רושם עמוק על העיתונאים עד כדי כך שאחד מהם הציע לקרוא לו "פסטה פיט", על-שמו של פיט מאראביץ' האגדי.
בראדלי, ביל – Dollar Bill: על פי האיש והאגדה, מנחם לס, בראדלי קיבל את הכינוי במהלך משחק סטריטבול בניו-יורק, שם השחיל זריקה אחר זריקה מבחוץ, וגרם להרבה אנשים להפסיד הרבה דולרים בהתערבויות על המשחק. גירסה אחרת טוענת שנחשב לחסכן במיוחד.
בארי, ברנט –Bones : כינוי שקיבל בצעירותו בזכות מבנה הגוף הכחוש שלו. אולי זה מה ששבר בסוף את אשתו, שעל פי השמועות התנחמה בזרועותיו של טוני פארקר.
בארי קארול, ג'ו –Joe Barely Cares : קיבל את כינויו בזכות האדישות וחוסר האכפתיות שהפגין כל אימת שנדרש – תחזיקו את עצמכם - לשחק כדורסל.
בראיינט, ג'ו –Jellybean : אבא של קובי קיבל את הכינוי מחבר בתיכון, וזאת בזכות חיבתו לסוכריות הגומי הצבעוניות, ובזכות העובדה שהוא נהג לרקוד – וכאן נביא ציטוט מדויק – "Like jelly shaking in a bowl".
באטי, דמיטריוס – Tony: העדיף את הקיצור של שמו האמצעי (אנטוניו) מאשר להיסחב כל החיים עם שמו המקורי בעל הניחוח היווני.
בלאמי, וולט – Bells: הקטע של להשמיע סאונד של שעון לא הומצא במיוחד עבור בן וואלאס (עבורו עדיין משמיעים את הביג-בן אחרי כל חסימה שהוא מבצע), אלא החל עוד בעידן של בלאמי, שעבור סל נאה במיוחד שלו היו מצלצלים בפעמון.
בליילוק, דרון –Mookie : כמו אצל אלפונסו "באק" ג'ונסון, גם את שמו האמיתי של בליילוק כמעט ואף אחד לא מכיר. לא ברור מאיפה הגיע המוקי, אבל מה שכן ברור זה שחברי להקת רוק מסוימת רצו בתחילה לקרוא ללהקתם "מוקי בליילוק", בעקבות חיבתם לשחקן. בליילוק שקל את העניין בחיוב, השיב בשלילה, ובסוף הם הסתפקו ב-"פרל ג'אם".
בירד, לארי – Larry Legend, The Hick from French Lick: האם באמת יש טעם להכביר במילים על הכינוי הראשון, תוצרת אוהדי/עיתונאי/אנשי בוסטון? אגדה בחייו הוא לארי בירד, תותח בן תותחים, אדיר בן אדירים. הכינוי השני הגיע לאחר שאמר פעם "לא משנה כמה טוב אהיה בכדורסל, אני עדיין רק בחור פשוט מפרנץ' ליק (אינדיאנה)".
ברבוסה, ליאנדרו – Leandrinho, The Brazilian Blur: הכינוי הראשון הוא סוג של הקבלה לברזילאים הבכירים בענף הביפ. הכינוי השני ניתן לו בזכות תכונתו הבולטת ביותר. הטענה הרווחת היא שברבוסה הוא עד כדי כך מהיר, עד שכל מה שהיריב מספיק לראות כשהוא פותח מבערים זה כתם מטושטש עם כדור ביד (ולפעמים אפילו את זה לא). גם דווין האריס הוא "טשטוש", מאותה סיבה בדיוק.
בול, מנוט – The Dinka Dunker: תופעת הטבע הזו (ז"ל) הגיעה ל-NBA משבט הדינקה שבסודן, ובגלל ששם המקום דומה למילה "דאנק", עשו מזה כינוי. אבל היי, הבן-אדם הרג אריה עם חנית. רק על זה מגיע לו.
בראון, פרד – Down-Town: אחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה של הסוניקס זכה לכינוי בשל צליפותיו החוזרות ונשנות, ששירתו את קבוצתו נאמנה, בדיוק כמוהו (שיחק 13 עונות ב-NBA, כולן במדי סיאטל).
בארקלי, צ'ארלס –The Prince , Sir, Round Mound Of Reboun: שני הכינויים הראשונים משחקים על האירוניה הטמונה בממלכתיות שבהם, שכה רחוקה מבארקלי. הכינוי השלישי, שניתן לבארקלי בימיו במכללות, משלב את עליונותו של בארקלי בתחום הריבאונד ביחד עם קורטוב הסתלבטות על גזרתו העגלגלה (היי, תמיד נהיה עדינים עם צ'ארלס).
בראיינט, קובי – Black Mamba: אחד הכינויים היחידים ברשימה הזו שמי שהגה אותו הוא מושא הכינוי בעצמו – עובדה לא מפתיעה בהתחשב בכך שמדובר בקובי בראיינט. הוא החליט שכמו שנחש הממבה יכול להכיש בקטלניות, כך גם הוא פוגע ביריב בצורה קטלנית. הצניעות, הווו, הצניעות.
ביילור, אלג'ין – The Man With A Thousand Moves: מי שראה את ביילור משחק טוען כי הוא היה מכונת התקפה של איש אחד, והיה מסוגל לעשות סל בכל מיני צורות שונות ומשונות, תוך שהוא ממציא מהלכים חדשים כמעט בכל משחק. "הרבה מאוד מהמהלכים שאנשים אומרים שהומצאו על-ידי ג'ורדן או דוקטור ג'יי, אני ראיתי מבוצעים קודם לכן על ידי ביילור", טוען צ'יק הרן, השדר המיתולוגי של משחקי הלייקרס.
בראון, קולייר –P.J : הכינוי של קולייר הוא ראשי-תיבות של המאכל האהוב עליו, Peanut-Butter and Jelly.
באס, ברנדון – The Animal: את הפנינה הזו הדביק לבאס אייברי ג'ונסון בזמן שאימן אותו בדאלאס. באס עצמו הסביר שזה בא בספונטניות במהלך אימון שבו הוא טחן חזק בצבע כל מי שניצב מולו, ואף הוסיף בהתרגשות "זה דבר גדול כשקוראים לך ככה כשאתה משחק ב-NBA". האנימל המקורי היה כמובן קני באניסטר, שהסתפק בחמש עונות חלשות ב-NBA לפני שעבר לפזר פרומונים באולם בחולון.
בלייק, סטיב – Los: הופה, כינוי מעולם הספרות, די נדיר ואולי אף חסר תקדים ב-NBA. בלייק זכה לכינוי הזה בגיל צעיר בשל שם משפחתו, שזהה לזה של המשורר והצייר האנגלי וויליאם בלייק, שיצר בכתביו גיבור בשם לוס, סוג של נביא נצחי. הכינוי אמור להעיד על כך שלסטיב יש יצירתיות, מנהיגות ופרודוקטיביות, כמו שיש לדמות הפיקטיבית.
בלאטשי, אנדריי – Bulletproof: ב-25 לספטמבר 2005 שרד בלאטשי – אז רוקי בוושינגטון וויזארדס – אירוע ירי שהתרחש ליד ביתו ובו חטף כדור בחזה. הבחור החלים ושב למגרשים מהר מהמצופה, ועל הדרך גם הרוויח כינוי מדליק כמו "חסין כדורים".
בונר, מאט –The Red Rockett : קיבל את הכינוי שלו מהתקשורת בטורונטו בעונת 2004-05. בונר – ג'ינג'י מלידה – היה משתמש באופן קבוע בתחבורה הציבורית בעיר ובפרט ברכבת הקלה והאדומה שהסלוגן שלה הוא "Ride The Rocket".
ביינום, וויל – Bynumite: ביינום הוא שחקן נפיץ, זה ידוע. בכל רגע הוא עלול לפגוש את איליאסובה ולדפוק לו דאנק מטורף על הראש. אוהדי הפיסטונס אפילו הוציאו חולצת "ביינומייט" מהודרת.
בוגוט, אנדרו – The Boogey Man: כינוי שההגדרה המילונית שלו היא "ישות מאיימת כלשהי, אמיתית או דמיונית", אותו העניקה לבוגוט חברת נייקי במסיבת עיתונאים רשמית ב-2005. בוגוט, שסיפר כי בתור ילד כונה בכלל "בוגוס", לא נראה נלהב מדי מהכינוי החדש שלו, והודה כי כבר התכונן מראש ל"חרא שהוא יאכל על זה מהחברים לקבוצה". טוב שהוא קיבל מנייקי חמישה מיליון דולר שמרככים את המכה.
ברואר, קורי – The Drunken Dribbler: כינוי חמוד שהודבק לברואר על ידי חבריו לקבוצה במכללת פלורידה. ברואר, שצורת כדרורו הפרועה העלתה להם אסוציאציה של שיכור שמנסה לשלוט בכדור, קיבל בהכנעה את הכינוי.
באטלר, קארון – Tough Juice: אדי ג'ורדן, מאמנו לשעבר בוויזארדס, העניק לבאטלר את הכינוי המוזר אחרי הופעה שכללה 20 ריבאונדים במשחק פלייאוף מול קליבלנד. בא לתאר כביכול את העובדה שבאטלר הקשוח משחק ללא פחד.
באטלר, רסואל – Sual-Bop: כינוי חיבה שקיבל בילדות מחבריו לשכונה והלך איתו כל הדרך ל-NBA.
בואי, סאם – The Big Bust: אין מה להגיד, כשנותנים לך כינוי כזה, אתה יודע שעשית משהו לא בסדר. דווקא שחקן סימפטי היה בואי (אם כי פצוע כרוני), שכל חטאו הסתכם בכך שנבחר מקום אחד לפני מייקל ג'ורדן (וזה גם המקור לכינוי).
בילאפס, צ'ונסי – Mr. Big Shot: כינוי שניתן לו בעקבות נטייתו לקחת את הזריקות הקריטיות בדקות הקריטיות.
בייליס, ג'רד - Pay Up: לכאורה, הוא גורם ליריביו לשלם. בפורטלנד זה לא קרה, אולי בהמשך הדרך.
ג
גיל, אדי –The Thrill : לא כל כך ברור באיזה שלב בקריירה המקרטעת שלו הוא היה כזה ריגוש. אולי ב-2007, עת ריגש את אוהדי דינאמו מוסקבה עם 6 נקודות למשחק ביורוליג.
גרין, איי. סי. –The Virgin : למרבה ההפתעה, לראשי התיבות A.C אין שום משמעות. לעומת זאת, לכינוי שלו יש: באחד הראיונות שקיים, גרין טען כי הוא התחיל וסיים את הקריירה שלו כבתול. בנוסף, הקדוש הקים קרן על שמו שמטרתה לעודד התנזרות לפני חתונה בקרב צעירים. פלא שהיה לו כזה מרץ לשחק כל כך הרבה משחקים רצופים.
ג'ונסון, אייברי –The Little General : הכינוי הוענק לו בתקופה ששיחק בסן אנטוניו, והוא בא לבטא את המנהיגות של ג'ונסון קטן המידות על המגרש. לפי השערה נוספת, הכינוי גם קשור בעקיפין לכינוי של דייויד רובינסון ("האדמירל"), מה שנתן לסאן-אנטוניו גם אדמירל וגם גנרל באותו סיפון / שדה-קרב. אגב, גם שרמן דאגלאס, עוד רכז סימפטי משנות ה-90, זכה להתכנות כך אולי כי שלו פשוט מזמין את זה יען כי הוא קרוי על שמות שני גנרלים מפורסמים.
ג'ונסון, אלפונסו –Pink Panther , Buck: הכינוי הראשון ניתן לו כי אמרו שהוא הזכיר בתנועותיו ובמבנה ראשו המחודד את הפנתר הוורוד. הפירוש של הכינוי השני, שרבים מבלבלים עם שמו האמיתי, הוא צורת הזכר של מגוון חיות קופצניות, כגון: צבי, תיש, שפן, ארנבון. גם צ'ארלס וויליאמס – הלא הוא הפאוור פורוורד האימתני שכיכב בניו ג'רזי ובפורטלנד – הוא לא באמת באק, אך היה ידוע כך בציבור.
ג'ונסון, ארווין –Magic : קיבל את הכינוי מכתב ספורט מקומי אחרי הופעה טיפוסית של טריפל-דאבל במשחק תיכונים. אם הכתב הזה היה מקבל שנקל על כל פעם שמישהו השתמש בכינוי שהוא הגה, הוא כבר היה מיליונר.
גיליאם, ארמן –The Hammer : על-פי מקורות לא רשמיים, הוא קיבל את הכינוי בעקבות דמיון חיצוני מסוים לראפר הידוע MC Hammer.
גורדון, בן –Madison Square Gordon , Mr. 4th Quarter : הכינוי הראשון ניתן לו בעקבות התצוגות המופלאות שלו במדיסון סקוור גארדן מול הניקס, בעונותיו הראשונות בליגה; השני ניתן לו בזכות נטייתו לקלוע כמות חריגה של נקודות דווקא ברבע האחרון של משחקים. אגב, גם טראוויס אאוטלו מכונה כך.
ג'ונס, דיימון –World's Greatest shooter : אחרי שטען כי הוא נמנה בין הקלעים הטובים בעולם, כולם חגגו על המלים הללו אחרי כל סל. ובעיקר אחרי כל החטאה.
גלינארי, דנילו – Gallo: כינוי שירש מאבא שלו, ומשמעותו באיטלקית היא "תרנגול". בעבר טען כי "באיטליה, זה נחשב כבוד גדול, כי תרנגול זו חיה שמכבדים אותה". האמריקאים חובבי הנונסנס כבר הספיקו להפוך אותו ל-"ביג קוק".
גראנט, בראיין –The General , Rasta-Monsta: זכה לכינוי הזה בשל העובדה שגדל בעיר ממנה יצא גם גנרל יוליסס גראנט, שהפך לימים לנשיא ה-18 של ארה"ב. יש עוד לא פחות משלושה "גנרל גראנט" ששיחקו בליגה: התאומים הוראס והארווי, וגארי, החבוב הקירח, ששיחק גם ביוון. את הכינוי השני, שמייחד אותו משאר פשוטי הגראנט, קיבל בראיין בזכות הראסטות המפורסמות שלו, אה-לה בוב מארלי, אותן החל לטפח מתישהו בסביבות סוף שנות ה-90.
גרין, ג'וני –Jumpin' Johnny : כינוי שמסביר את עצמו. האיש היה אחד הראשונים ב-NBA שידע - אבל ממש ידע - לקפוץ.
ג'נינגס, ברנדון –Young Money : כינוי שהודבק לו בכיתה י"ב כשהיה בתיכון אוק-היל. כעת הכינוי קיבל טוויסט ל-"Young Buck".
ג'טר, יוג'ין –Pooh : סבתא ג'טר המציאה את הכינוי הזה כשיוג'ין היה קטן אחרי שהחליטה שהוא ופו הדוב הם תאומים שהופרדו בלידתם, אבל היא לא היתה הגאונה היחידה: גם הסבתות של ג'רום ריצ'ארדסון ושל דריק רוז כינו כך את נכדיהן בגלל אותה סיבה בדיוק.
ג'ונס, סאם – The Shooter: כינוי שניתן לו בזכות תנועותיו המושלמות בג'אמפ-שוט.
גרווין, ג'ורג' –Iceman: נטען כי קיבל את הכינוי בעקבות התנהלותו המאופקת והשקולה על המגרש. מכונת סלים אדירה, שבכלל לא הייתה מאופקת בכל מה שקשור לקליעה. שקל לתבוע את דורון שפר על הפרת זכויות יוצרים.
גודריץ', גייל – Stumpy: אחד הקלעים הגדולים בשנות ה-60 וה-70 קיבל את הכינוי מחברו לקבוצה בלייקרס, ג'רי ווסט, שהחליט כי השם מייצג נאמנה את היותו מאותגר אנכית (185 סנטימטרים) וקצת גוצון.
גלאס, ג'ראלד – World Class Glass: קיבל את הכינוי כששיחק במכללת מיססיפי, שם נתן תצוגות ברמה עולמית, כנראה. הגיע ל-NBA, גילה שהוא כבר לא במיססיפי אנימור ונדד לחולון.
גריפית', דארל – Dr. Dunkenstein: קפצון רציני היה גריפית' עת ניתר לו במדי יוטה בשנות ה-80, וככזה גם זכה לכינוי מחמיא במיוחד. בכינוי דומה ("Dr. Dunk"), החזיק דארנל הילמן, האיש והאפרו, ששיחק בליגה בשנות ה-70'.
גיבסון, דניאל –Boobie: גיבסון פרח בפלייאוף 2007, וכך גם שם החיבה הילדותי שהעניקה לו אימו, שהפך שגור בפי כל.
ג'ונסון, ויני – The Microwave : כמו מיקרוגל, שמחמם דברים במהירות ויעילות, כך היה גם ויני ג'ונסון, שהיה עולה חם אוטומטית מהספסל. מי שהגה את הכינוי הוא דני איינג', אחד שידוע באמרות השפר שלו.
גולה, טום – Mr. All-Around: גולה קיבל את הכינוי ממאמנו במכללת לה-סאל, קן לאופלר, שנימק את הכינוי כשאמר "אף פעם לא ראיתי שחקן ששולט כך במשחק בכוחות עצמו". מי שראה את גולה העיד שהוא אכן עשה הכול – כדרר, חטף, שמר, קלע וכן הלאה וכן הלאה.
גורטאט, מרצ'ין – The Polish Hammer: האיש מפולין? מדי פעם הוא דופק דאנקים וחוסם זריקה מזדמנת? אם כן, הוא פטיש פולני. אין כאן בכלל ספק.
גאטלינג, כריס – The Energizer: הבחור תמיד עלה לפרקט עמוס אנרגיות והתלהבות, אבל מסתבר שזה פשוט לא הספיק כדי להשאיר אותו באותו מקום להרבה זמן: חצי ליגה שיחקה איתו פולו עד שנשבר לו הזובון והוא עבר לשחק ברוסיה.
ג'ונסון, לארי – Grandmama: כשהיה בשיא אונו המקצועי, גילם ג'ונסון סבתא זקנה שקורעת את כולם בכדורסל בסדרת פרסומות נעליים לחברת "קונברס". היה חזק, לא נכחיש זאת.
ג'ורדן, מייקל –Air , God: מוזר לראות פתאום את השם מייקל ג'ורדן תקוע באמצע רשימה כאחד האדם. ה-"אייר" נכנס חזק לז'רגון של חברת "נייק", שמוציאה עד היום מגוון נעלי "אייר ג'ורדן". הכינוי השני ניתן לו בדיעבד על ידי לארי בירד, שאמר אחרי המשחק המדהים של ג'ורדן מול הסלטיקס בפלייאוף "היום ראינו את אלוהים מחופש לשחקן כדורסל".
ג'קסון, סטיבן – Action-Jackson: כינוי שהוענק לו בעקבות הצרות הרבות אליהן נכנס בעבר (כגון מעורבותו הערה בקטטת הפיסטונס-פייסרס מ-2004, או תקרית הירי מחוץ למועדון חשפנות ב-2006. דברים שבשגרה). הכינוי הזה הולך חזק עם ג'קסונים, שכן גם מארק וגם פיל נשאו אותו בגאון עוד לפני סטיבן הקדוש.
גאסול, פאו – The Meal Ticket, Power Gasol: את הכינוי הראשון גאסול קיבל מחברו לקבוצה לשעבר מייק מילר, שקרא לו כך בראיון אחרי משחק. מילר רצה לבטא את התלות הגדולה של הגריזליס בגאסול המדובלל ותוך כדי כך, להביא בקטנה הומאז'ון לכינוי של קווין גארנט ("The Big Ticket"). את הכינוי השני כבר קיבל בלייקרס, כשהפך מגאסולינה רכרוכית לגבר אמיתי.
ג'יימס, לברון – King: כמעט כולם המליכו את לברון ג'יימס לכוכב החדש בשמי ה-NBA ברגע שנכנס לליגה, וגם מי שלא, שינן על עיוור את המנטרה בעזרתה האדיבה של "נייקי", שפימפמה את הכינוי בלי הפסקה. אחרי שעזב את קליוולנד כבר זכה למטר של כינויים נוספים, מחמיאים הרבה פחות (למשל, Queen).
גארנט, קווין –The Kid ,The Big Ticket: גארנט קפץ על השלב של מכללה, והחל לשחק ב-NBA ישר אחרי התיכון – מה שמסביר את "The Kid" ואת ה-"Big Ticket" (לקח את הכרטיס הגדול ל-NBA כשהיה בתיכון). פעם היה ילד, פעם.
ג'נינגס, קית' – Mister: לא ברור הכינוי הזה. 1.70 מטר של זריזות טהורה היה ג'נינגס, ששעשע את אוהדי הווריורס במשך 3 עונות לפני שנסע להטיל אימתו על הליגה הצרפתית.
ג'ונס, רון – popeye: כשאמא ג'ונס חזרה הביתה מבית החולים עם רונלד הקטן בזרועותיה ושאלה את שאר ילדיה איך לקרוא לרך הנולד, אתם כבר יכולים לנחש איזו תכנית טלוויזיה שודרה ברקע. וחתן השמחה אמר על כך: "היה יכול להיות הרבה יותר גרוע".
גרהאם, ג'ואי – The Hulk: בזמן ששיחק במכללת אוקלהומה סטייט, חבריו לקבוצה טענו שלמרות שהוא רק 2.01 מ', הוא שלט ברחבות כאילו הוא 2.15 מ'. כלומר, כשהוא על הפרקט, הוא משחק גדול יותר מכפי שהוא באמת. כמו ברוס באנר, שכשהיה מתעצבן היה הופך למפלצת ירוקה עצומת מימדים.
ג'וואי, ניית'ן – Aussie Shaq: כינוי שהוענק לו עקב מימדי גופו הנאים, שמזכירים בזעיר אנפין את שאקיל. לפרוטוקול יירשם שהוא לא ממש מחבב את הכינוי הזה, ואמר זאת לא פעם.
ג'יימס, ג'רום – Big Snacks: אחד השחקנים הנלעגים ביותר בהיסטוריה של ה-NBA וכך גם כינויו, שניתן לו על ידי אוהדים ואנשי מדיה בניו יורק, שנהנו לצחוק על חשבונו של הסנטר השמן עם חוזה המיליונים.
גארבחוסה, חורחה – The Porn Player: כינוי עסיסי במיוחד לספרדי המדובלל שהגיע עימו ל-NBA מאירופה, מסתבר, על שום יכולתו לעשות כל כך הרבה דברים בצורה כה טובה עד שזה פשוט מגונה. הנימוק נשמע טוב יותר באנגלית.
גארסיה, פרנסיסקו - The Latin Assassin: ככול הנראה מי שעלה על הכינוי (ואם לא עלה אז השריש אותו לחלוטין) הוא ג'רי ריינולדס, בעבר מאמן וג'נרל-מנג'ר בסקרמנטו וכיום השדר של משחקי הקבוצה, שהחליט שגארסיה הוא רוצח לטיני (מהרפובליקה הדומיניקנית). כספי הישמר.
ג'ינובילי, מאנו – El Contusion: "הנחבל". ברנט בארי, חברו בסאן-אנטוניו, הדביק לו את הכינוי הזה על שום נטייתו התכופה לחטוף מכות ולהיפצע כמעט בכל איבר אפשרי בגוף במשך השנים.
גודן, דרו – The Big Drizzle: קצת אחרי שהגיע לליגה גודן ביקש מהתקשורת להתחיל לכנות אותו בשם הזה. לא ברור מה הקשר בין גודן לבין טיפות גשם קטנות – המשמעות המילונית של Drizzle – אבל גודן תמיד נחשב לעוף מוזר ביותר, שעד היום, אגב, טוען בתוקף שהוא – ולא פול פירס – קיבל ראשון את הכינוי "The Truth". אנשים שפחות מחבבים את גודן קוראים לו פשוט "Not Very Gooden".
ג'קסון, פיל – Zen Master: המאמן שחילק לשחקניו ספרים על הרוגע הפנימי ועשה איתם מדיטציות במקום אימון קיבל את הכינוי בעקבות העובדה שחלק גדול מפילוסופיית האימון שלו מבוססת על תורת הזן, וליתר דיוק על הספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע", אותו הוא מחשיב כאחד הדברים שהכי השפיעו עליו.
ג'ונסון, אמיר – Paper Thin: עוד פנינה מבית היוצר של ראשיד וואלאס, שטען בעבר כי ג'ונסון רזה כמו דף נייר בפרופיל. אגב, גם על טיישון פרינס הוא חושב אותו דבר.
ג'קסון, לוק – Cool Hand Luke: כינוי שהתלבש על ג'קסון, שהחזיק בידית לא רעה. ההשראה לכינוי נלקחה מסרט של פול ניומן מ-1967 בעל אותו שם ממש שבו מגלם ניומן דמות של ברנש בשם... לוק ג'קסון.
ג'ונס, פרד – Indiana Jones: לאיש קוראים ג'ונס והוא שיחק כמה עונות באינדיאנה. אין יותר מדי מה להתעמק פה.
גלמאק, ג'ורג' –The blind bomber: הצלף העיוור שיחק באינדיאנפוליס בעידן שלפני הגוגלס. טוענים שראייתו הייתה כה גרועה, עד שהסתמך על הסימונים הטקטיים כדי לדעת באיזה חוזק לזרוק את הכדור.
ג'ורדן, אדי – Thief of Baghdad: עוד כינוי מבית היוצר של צ'יק הרן, שדר משחקי הלייקרס, שנהג לקרוא כך לג'ורדן – שחקן הלייקרס בשנות ה-80' - על שום חטיפותיו המרובות. הרן השתמש בווריאציה דומה של הכינוי ("Thief"") גם עבור סידייל ת'ריט.
גראנט, טראוויס – Machine Gun: הצלף מקנטאקי סטייט ידע לייצר נקודות בצרורות במכללות. ב-NBA של שנות ה-70 (לייקרס, יוטה) קצת פחות.
ג'ונסון, קווין – Green Shades: שחקן העבר של פיניקס וראש עיריית סקרמנטו בהווה, שמאז ומתמיד נודע בכינוי הסולידי והנאה KJ, ביקש בבלוג שלו מתושבי העיר לקרוא לו על שם משקפי שמש ירוקים בצבע ירוק. "זו התדמית שאני רוצה להשליך על העיר", הסביר הפוליטיקאי המשופשף, שדוגל בטכנולוגיה ירוקה.
ד
די גרגוריו, ארני –Earnie No D : רוקי השנה ב-1974, שעדיין מחזיק שיא אסיסטים במשחק אחד לרוקי (25, אותו הוא חולק עם נייט מקמילן), אהב לשחק רק בצד אחד של המגרש.
דאנליבי, מייק (סניור) –Chicken Man
כששיחק ביוסטון, רשת עוף מקומית חילקה תקרובת לאוהדים בכל פעם שהרוקטס הגיעו ל-135 נקודות. זה קרה חמש פעמים באותה עונה, ובכל פעם היה זה דאנליבי שקלע את הנקודה ה-135.
דורסי, ריצ'ארד –Joey : לא ברור למה החליטה אמו שרלין על השם ריצ'ארד אם החליטה לכנות אותו ג'ואי ולהדביק עם זה את שאר העולם.
דייויס, בארון –Lord Baron , Prophet, B-Diddy: הכינוי הראשון ניתן לו על-ידי אוהדי גולדן סטייט, שצעקו מדי פעם "Hail Lord Baron", משל היו פשוטי העם בימי הביניים. הכינוי השני ניתן לו על ידי גילברט ארינאס (בעקיפין): בבלוג שלו, טען ארינאס כי חודשיים לפני תחילת פלייאוף 2007, דייויס אמר לו שאם הווריורס יפגשו את דאלאס בסיבוב הראשון, הם יעיפו אותם – מה שאכן קרה במציאות. הכינוי השלישי פשוט מגניב.
דייויס, מל –Killer : האיש היה בנוי היטב, וחבריו לקבוצה בניו יורק באמצע שנות ה-70' רצו שהוא יידע שהם יודעים את זה.
דאוקינס, דריל –Chocolate Thunder , Baby Gorilla: מעולם לא היה שחקן חביב יותר על זגגי ארצות הברית. האיש ניפץ לוחות סלים ברחבי הליגה זה אחר זה, ולא בכדי הרוויח את כינוייו המקוריים – אותם, אגב, הגה לבד במטרה "לעשות לעצמו שם בליגה". הראשון נקרא על שם דאנק שהמציא (והיו לו עוד הרבה אחרים).
דאנקן, טים - The Big Fundamental: כינוי שבא להמחיש את צורת משחקו של דאנקן, שאמנם לא מלאה ביותר מדי היילייטס, אבל בהחלט שופעת יסודות משחק בסיסיים ויעילים.
דרקסלר, קלייד –Clyde The Glide : כינוי שמסביר את עצמו לכל מי שראה את דרקסלר מרחף בימיו הטובים.
דניאלס, לויד –Swee'pea : אז למה קיבל האיש כינוי הזהה לשמו של בנו המאומץ של פופאי? ובכן, האגדה מספרת שמישהו חד-עין ואבחנה גם יחד הבחין כי דניאלס דומה שתי טיפות מים לדמות המצוירת, ובחר להנציח את הדמיון ביניהם.
דייוויס, ריקי – Get Buckets, Black hole: האיש אהב לקלוע, ובמשך השנים שהעביר בליגה עשה רושם שזו מטרתו היחידה בחיים. הכינוי השני הוא נגזרת בלתי נמנעת של הראשון. אגב, גם מרכוס ת'ורנטון זכה לשם "Buckets".
דייויס, גלן –Big Baby : האיש קיבל את הכינוי עוד בימי הקט-סל העליזים. בגלל שהיה כל כך מגודל ורחב מימדים יחסית לבני גילו הוא נאלץ לשחק עם שנתון גדול יותר. אז גם הגיע אלמנט ההתבכיינות על שריקות במשחקו, מה שהדביק לו מיידית את הכינוי "תינוק מגודל".
דיאו, בוריס –3D : קיבל את הכינוי כששיחק בפיניקס, על שום ריבוי המימדים במשחקו. גם הצלף בן שלשה, דניס סקוט, החזיק בכינוי הזה, אבל זה בגלל שהוא קלע ממש טוב משלוש ושמו הפרטי התחיל באות D. וכן, זה ההיפך מרב מימדי.
דלמברט, סמואל –The Haitian Sensation: דלמברט, יליד האיטי שבכלל משחק בנבחרת קנדה (עבר לקנדה בגיל 14), קיבל את הכינוי בעונת 2003-04, אז עשה קפיצה מטאורית במדי פילדלפיה כששיפר את ממוצעיו בכל הקטגוריות במאות אחוזים.
דנג, לואל –The Man From Sudan: נכון, הוא איש והוא נולד בסודן. יצירתי ביותר. נקסט.
דוראנט, קווין – Durantula: כינו שנבחר במקור על ידי הקוראים של מגזין SLAM, והשתרש היטב. מייצג נאמנה את הזרועות הארוכות והרזות של האיש, כמו גם את העובדה שרבים מפחדים ממנו. "אני אוהב את זה, אפילו מאוד", אמר דוראנט כששמע על כך לראשונה.
ה
הווארד, ג'וואן – Nooky: לפני שהיה חבר בפאב-פייב ושחקן NBA שפשוט מסרב לפרוש, הוא זכה לכינוי של בחורה – די מתאים, אם חושבים לרגע על שמו הפרטי. סבתא הווארד קראה לו כך כשהיה ילד.
הולצמן, וויליאם – Red: בדיוק כמו אצל ארנולד אורבך האגדי, הכינוי – שמתייחס לצבע שיערו לפני שהשיבה זרקה עצמה עליו – השתלט על שמו הפרטי, עוד בימיו כשחקן ברוצ'סטר רויאלס.
הווארד, ג'וש – The Show: הווארד עצמו לא יודע מי עלה על הכינוי הזה, אבל אימץ אותו, מכיוון שלטענתו הוא מחצין הרבה רגשות במהלך משחקים.
האנטר, סטיבן – The Postman: כינוי דומה להפליא לזה של קארל מאלון, אבל כאן נגמר הדמיון בין השניים. באתר הרשמי שלו (היתה כזו חיה, מתברר) נכתב כי הוא קיבל את הכינוי בזכות השליטה שלו באזור הפוסט בהגנה (בעיקר בחסימות) והמהלכים המצוינים שלו באותו אזור בצד ההתקפי.
הווארד, דווייט – Superman, Manchild: האיש בהחלט בנוי כמו סופרמן וגם מעופף כמוהו. מי שרצה גושפנקא סופית לכך שהאוורד עצמו אימץ חזק את הכינוי קיבל אותה בתחרות ההטבעות של אולסטאר 2008, אז עלה האוורד לדאנק המנצח כשהוא עטוי גלימה אדומה וחולצה תואמת עם האות S. הכינוי השני ניתן לו בשלב מוקדם בקריירה, ובא לתאר את העובדה שאמנם הוא רק סיים תיכון, אבל כבר יש לו גוף של עמלק.
הרמן, וולטר – Fabio: הארגנטינאי בעל השיער הבלונדיני הארוך והגולש ותווי הפנים המסוקסים הזכיר להרבה אוהדים ב-NBA את הדוגמן הידוע פאביו, שכול קשר בינו לבין כדורסל מקרי בהחלט.
הארדווי, טים – Tim Bug: מספרים שבגיל שישה חודשים, אמא הארדווי שמה לו בעריסה מכונית צעצוע, ואבא הארדווי שם לו כדורסל קטן. טימי בחר בכדורסל. כשהיה צעיר, זכה לכינוי מחבריו על שום זריזותו על המגרש. הקטע עם הלול? סתם אנקדוטה משעשעת.
האריס, קורפרייל – Manny: השם הפרטי המוזר שלו הוא צירוף הזוי של בת דודה שלו (קורין), דוד שלו (פרי) וקרובי משפחה נוספים ששמם מסתיים בהבהרה "אל". אבא שלו העניק לו כינוי קצר וקליט יותר, על שם דמות מהסרט "פני צלקת".
האנסברו, טיילר – Psycho-T: כינוי שהוא הרוויח ביושר בימיו בצפון קרוליינה, בזכות מוסר העבודה המוגזם שלו והאינטנסיביות שלו במהלך משחקים ואימונים.
הויברג, פרד – The Mayor: הויברג, שגדל באייווה וגם למד באוניברסיטה המקומית (אייווה-סטייט), קיבל את הכינוי בזכות העובדה שהוא פשוט הכיר את כל האנשים במקום, וכמו ראש עיר, כולם ניגשו אליו ובירכוהו לשלום עת הידס מחויך בחוצות העיר.
האמפריס, כריס – Hump: בניגוד לכינויים שהם למעשה קיצור של שם השחקן (סטוק, פיפ), לכינוי של האמפריס יש משמעות נוספת, גברבר מבוקש שכמותו. בנות המין השני תמיד נמשכו עליו, והוא, מצדו, החזיר להן אהבה. חוץ מזה, שמדובר בכינוי הולם למי שיוצא עם שרלילה כמו קים קרדשיאן.
הוקינס, קוני - The Hawk: הוקינס היה נוהג להתעופף בשמיים, בדומה לנץ, מה גם שהכינוי הזה גם הסתדר היטב עם שם משפחתו.
הילאריו, מייבינר – Nene: הברזילאי של הנאגטס קיבל את הכינוי בילדותו. השחקן היחידי ב-NBA המוכר לציבור רק בשם אחד, אותו אימץ, אגב, באופן חוקי בתעודת הזהות.
האנטר, לינדזי – Pitt-Bull: כינוי משותף לו ולמייק ג'יימס עת כיכבו כשני הגארדים המחליפים של הפיסטונס בעונת האליפות ב-2003-04, וזאת בזכות האינטנסיביות והאגרסיביות בהגנה שנתנו כשעלו מן הספסל. ההוגה: אחד, ראשיד וואלאס.
האריס, לושיוס – Sweet Lou: אומרים שהוא מותק של בחור, אבל עזבו את הכינוי שלו, למי אכפת: גבירותיי ורבותיי, הבן-אדם נחשב למומחה בעל שם עולמי במשחק האגדי שולה מוקשים, שנמצא ב-ווינדוס של כל אחד ואחד מכם! תנו לו בכפיים!
היינסון, טומי – Ack-Ack: חבריו לקבוצה בסלטיקס העניקו לו את הכינוי, שמדמה את הקול שמשמיע רובה אוטומטי. מספרים שהאיש לא פגש זריקה שלא אהב וירה בלי חשבון. לזכותו ייאמר שגם קלע לא מעט.
הארינגטון, אל – Baby Al: ישנן שתי גרסאות למקור הכינוי, וכל אחד מוזמן לאמץ את הנראית לו. הגרסה הראשונה טוענת כי הבייבי מקורו בעובדה שהבחור קפץ ל-NBA היישר מהתיכונים, והיה ינוקא כשהגיע לליגה. לפי הגרסה השנייה, להרינגטון יש פני בייבי-פייס קלאסיות, חד ובעיקר חלק.
הרדאוויי, אנפרני – Penny: רוב האנשים אימצו את הגרסה לפיה סבתא של פני, שגידלה אותו, הייתה זו שנתנה לו את הכינוי. אבל בניגוד להנחה הטבעית, שזה פשוט קיצור של אנפרני, מקורות לא רשמיים טוענים כי סבתא שלו נהגה בכלל לכנות אותו Pretty (יפה, חתיך), אבל בגלל המבטא הכבד שלה זה נשמע כמו פני. אנפרני הצעיר החליט לתת לחבריו לחשוב שזה אכן פני מאשר לסבול מההקנטות, שהיו וודאי נזרקות לעברו לו רק היו חבריו מגלים את האמת. ישנן גם לשונות רעות שטענו כי בעונותיו האחרונות, בגלל כל הפציעות, משחקו כבר היה שווה פחות מ-Penny (אגורה), ולכן התחילו לכנות אותו Peso (מטבע זול שנמצא בשימוש בדרום-אמריקה).
האבליצ'ק, ג'ון – Hondo: האיש השישי של הסלטיקס בשנות ה-60-70 קיבל את כינויו בעקבות מערבון בעל שם זהה מ-1953, בכיכובו של ג'ון ויין המיתולוגי.
האמונדס, טום – The Terminator: קיבל את הכינוי המפחיד הזה בעת ששיחק במכללת ג'ורג'יה-טק. ב-NBA, איך נאמר זאת בעדינות, לא השמיד יותר מדי.
הארפר, רון – Ohio Flyer: כינוי שהעניקה לו נייקי כשהגיע ל-NBA אחרי קריירת קולג'ים עטירת דאנקים במדי מיאמי (אוהיו).
היינריך, קירק – Captain Kirk: לא צריך הרבה מעוף כדי לכנות שחקן כדורסל העונה לשם קירק בשם קפטן קירק, מפקדה המיתולוגי של חללית ה-אנטרפרייז בסדרה Star-Trek המיתולוגית לא פחות.
היל, גרנט – G-Money: בצ'אט עם אוהדי אורלנדו הודה היל כי כך מכנים אותו החברים שלו לקבוצה אבל באותה הזדמנות גם הצהיר כי הוא מעדיף שיקראו לו פשוט גרנט. אגב, גם ג'ראלד גרין מחזיק בכינוי הזה.
הורפורד, אל – The Latin Stallion: קיבל את הכינוי בזמן ששיחק במכללת פלורידה משלושת חבריו לקבוצה אז שחולקים איתו את אותה הליגה כיום – יואקים נואה, קורי ברואר ות'אורן גרין. מסתבר שהורפורד היה פר הרבעה לא קטן עת הציג לראווה את גופו השרירי ברחבי הקמפוס והתחיל עם בחורות נון-סטופ. אלו, כמובן, נפלו שדודות לרגליו, מה שהעניק לו את הכינוי. הורפורד, שנולד ברפובליקה הדומיניקאנית, קיבל עם הזמן גרסה טיפה שונה של הכינוי: The Dominican Stallion.
האסלם, יודוניס – Udominator: כוחו וגודלו העצומים קנו לו את הכינוי הדומיננטי הזה עוד כשהיה עלם צעיר בחטיבת הביניים דופונט בג'קסונוויל.
הייווד, ברנדן – Baby Huey, Brenda: בחור מסכן, הייווד, אין ספק. כשהיה בתיכון קיבל את הכינוי הלא-הכי-נעים בייבי יואי, על-שם אותה דמות מצוירת של עולל ברווזי מגודל. כשהחליט לשים קץ לכינוי הזה לקראת המעבר ל-NBA, הוא קיבל אחד עוד יותר גרוע: ברנדה, כינוי שהגיע מאוהדי הקבוצות היריבות של מכללת צפון-קרוליינה בה שיחק. כשאוהדי וושינגטון היו חמים עליו בזמן ששיחק שם גם הם היו מכנים אותו כך.
האגן, קליף – Lil' Abner: שדר הרדיו של משחקי סיינט לואיס הוקס, באדי בלטנר, כינה את האגן כי הזכיר לו את דמות הקומיקס הסאטירי שהייתה מופיעה בעיתון בשנות ה-50'-60'.
הורי, רוברט - Big Shot Rob: כינוי שבא לבטא את נטייתו של הורי להכניס את הזריקה החשובה ביותר ברגע הכי קריטי במשחק. עשה זאת כל כך הרבה פעמים בעבר במדי יוסטון, הלייקרס וסאן אנטוניו. הורי מחבב במיוחד את הפלייאוף בכלל ואת סדרות הגמר בפרט. קצת לכלך עם הלכלוכים נגד סטיב נאש ודייויד ווסט בפלייאופיו האחרונים, וזכה גם לכינוי Cheap Shot Rob.
המילטון, ריצ'ארד – Rip, Mian Ju Ren: בניגוד לדעה הרווחת באוכלוסיות מסוימות, הכינוי ריפ לא קשור בכלל לביצועיו על המגרש. הכינוי עבר בירושה מהמילטון סיניור, שהעביר את הכינוי שלו לבנו הצעיר ריצ'ארד. משמעותו של הכינוי השני, אותו קיבל מאוהדיו הסיניים (יש לו כאלה, מסתבר), הוא האיש עם המסכה, עימה נוהג המילטון לשחק מאז ששבר את אפו לפני מספר עונות.
האוס, אדי – Edward Shooter Hands: האיש שאחראי על הכינוי הזה הוא ראג'ה בל, שבעונת 2005-06 היה
מפסיד במשחק חיובים בתום כל אימון מול הקלע המחונן אדוארד האוס. בל קיבל את ההשראה לכינוי מהסרט המספריים של אדוארד ( Edward Scissors Hands).
ו
ווייט, רנדי – Mailman 2, Bird: הכינוי הראשון ניתן לווייט במכללת לואיזיאנה-טק בזכות דמיון מסוים בין סגנון משחקו לסגנונו של הדוור המקורי, קרל מאלון, ששיחק באותה מכללה כמה שנים לפניו. את הכינוי השני הוא הרוויח עוד בתיכון, וזאת בזכות העובדה - (ותתכוננו כעת לשמיטת לסתות קולקטיבית) – שהוא היה רזה באופן יוצא-דופן ואכל כמו ציפור. בארץ הדביקה לו נשיאות סיפרה בסלע את הכינוי "הבולדוג".
ווקר, קני – Skywalker: אלוף ההטבעות ב-1989 קיבל את כינויו בזכות ריחופיו המרשימים ובזכות חיבתם של האמריקאים לסרטי מלחמת הכוכבים.
וובסטר, מרטל – The Definition: חבר של וובסטר נתן לו את הכינוי כפרפראזה מתאמצת על המילון הידוע, מילון וובסטר.
וורת'י, ג'יימס - Big Game James: כינוי שניתן לוורת'י על ידי השדר המיתולוגי של משחקי הלייקרס, צ'יק הרן. בא לבטא את הנטייה של וורת'י לתת משחקים גדולים במאני-טיים.
וויליאמס, ג'ייסון – White-Chocolate: ג'יי-וויל קיבל את הכינוי בזכות צורת משחקו השחורה, הכוללת להטוטים, כדרורים מסוגננים ומסירות מטורפות, שגורמות לג'ון סטוקטון להתעורר ספוג זיעה בלילות. מי שראה לא ישכח לעולם את האסיסט שלו עם המרפק, אותו החטיא ראף לה-פרנץ בשלומיאליות.
וויליאמס, ארל – Earl The Twirl: מי שמכיר וזוכר את וויליאמס בוודאי יהיה מופתע שהאיש לא קיבל כינוי שעוסק בכוחו הפיזי או במזגו הסוער, אלא דווקא בתנועה סיבובית שסיגל לעצמו על מגרש הכדורסל.
וושינגטון, דוויין – Pearl: גדל עם הכינוי הזה, שניתן לו בגיל שמונה כשעשה עוואנטות במגרשים בברוקלין ושאב השוואות מחוייכות לארל דה פרל מונרו.
וואלאס, ג'ראלד – Crash: האיש מעופף לגבהים בלי לעשות חשבון, מה שגורם לכך שקורות לו תאונות רבות יחסית והוא נפצע לעתים קרובות.
וויליאמס, ג'רום – Junk Yard Dog: כינוי שהבליט את תכונותיו של וויליאמס ב-NBA – שחקן משלים שעושה את העבודה השחורה ובעיקר לוקח מה שנותנים לו, משל היה כלב אשפתות. קצת אכזרי, זה נכון, אבל כזה הוא ריק מאהורן, שהגה את הכינוי. לעומת זאת, אפשר גם לקחת את הכינוי הזה לכיוון החיובי: ג'ארד דאדלי, שקיבל את הכינוי הזה כמה שנים טובות אחרי וויליאמס בזמן ששיחק בבוסטון קולג', זכה בו בזכות הקשיחות שלו וחוש הריח המפותח שלו לריבאונד.
ווסט, ג'רי – The Logo, Mr. Clatch, Zeke From Cabin Creek: האיש שמפאר את הלוגו של ה-NBA עשה לו מנהג של קבע בזמנו להכריע את המשחק בדקות הקלאץ' המכריעות עם מגוון רחב של סלי ניצחון. כמו לא מעט לייקרים אחרים, גם ווסט קיבל את כינויו (השני) מצ'יק הרן, השדר המיתולוגי של משחקי הקבוצה. את הכינוי האחרון העניק לו חברו לקבוצה, אלג'ין ביילור, מאחר שווסט גדל בווירג'יניה ליד עיר שנקראת קבין קריק. זיק? זה נשמע לו הכי היליבילי שיש, וזה התאים.
ווייד, דוויין – Flash, D-Wade: שאקיל אוניל הגה את פלאש, וכשהאיש הגדול מדביק לך כינוי, תהיה סמוך ובטוח שהוא ילך איתך לכל החיים. למתעניינים, ההגדרה המילונית של פלאש היא הבזק, והכוונה של שאקיל היתה להקביל את ווייד לגיבור-העל בעל השם הזהה, שכמו ווייד לעג באופן קבוע לחוקי הפיזיקה.
ווילקינס, דומיניק – The Human Highlight Film: אחד הכינויים הכי טובים אי פעם. קיבל אותו בזכות העובדה שכמעט כל מהלך או דאנק שלו נכנסו לתקציר המשחק מרוב שהיו מלהיבים. מי שהגה את הכינוי הוא הווארד גארפינקל, שארגן בזמנו את מחנה הכדורסל המפורסם פייב-סטאר, בו נכח ווילקינס כשחקן תיכונים.
וויליאמס, וולט – The Wizard: פוינט גארד גבוה שעשה גדולות ונצורות במכללת מרילנד (שם קיבל את הכינוי), אבל אז הטיל על עצמו כישוף שהפך אותו לשחקן רגיל ואפור ב-NBA. וולט הוא נצר לוויליאמס אחר שהחזיק בכינוי לפניו, הלוא הוא קני, הזכור היטב לעם היושב בציון.
ואנדוויי, ארנסט – Kiki: ארנסט נולד בגרמניה, שם הוצב אביו בשליחות צבאית. כשהיה ילד, חבריו המקומיים העניקו לו את השם קיקי, סלנג גרמני לשיער מקורזל.
וויליאמס, ג'ון - Hot-Rod: השמועה אומרת שכשהיה תינוק, הוא היה מחליק לאחור על הרצפה ועושה קולות של מנוע (הוט-רוד זה סוג של רכיב במנוע). נו, שויין.
וויליאמס, ג'ון – Hot plate: כינוי שקיבל גם בזכות היקפו המכובד וגם כדי להבדילו מהג'ון וויליאמס השני, מאחר ששניהם שיחקו בליגה באותה תקופה.
וויליאמס, גאס – Honeycomb: הפורוורד הנהדר של בולטימור בשנות ה-60-70 קיבל את הכינוי הפיוטי יערת הדבש ממאמנו במכללת איידהו, ג'ו קיפריאנו, שאמר לכל מי שרק רצה לשמוע שמשחקו של ג'ונסון מתוק כמו דבש (Sweet Play הוא קרא לזה).
וואלאס, בן – The Beast, Big Ben: כמו מגדל השעון הגדול והמפורסם שעומד לו בגאון בלונדון, כך גם עומד לו בגאון בן וואלאס הגדול מתחת לסלים. שני הכינויים באים בעצם לפאר את גודלו, כוחו ועוצמתו של הבחור, שיכול בכיף לקחת את טונג'י אוואג'ובי השרירי ולקמט אותו בהנאה עד בלי די.
ווב, אנתוני – Spud: סבתא ווב נהגה לכנות את ספאד העולל בשם המוזר ספוטניק (סוג של לוויין רוסי לפי ההגדרה המילונית. לא ברור אם לזה התכוונה). ספאד זה הקיצור לכך.
וובסטר, מרווין – The Human Eraser: קיבל את הכינוי בזמן ששיחק במכללת מורגן סטייט, בה רשם שמונה חסימות בממוצע בעונתו האחרונה. מחק פה ושם גם ב-NBA של שנות ה-80, בניו יורק, דנבר וסיאטל.
וויאצ'יץ', סשה – The Machine, 11 O'clock player: האגדה מספרת שבאימון קליעות פתוח לקהל שערכו הלייקרס, האיש זכה לכמות מעריצות נכבדה, שעודדו אותו עם כל קליעה – והוא קלע הרבה באותו יום. חבריו לקבוצה קראו לו Sex Machine, אבל עיתונאי שהיה במקום סידר גרסה מעודנת של הכינוי. את הכינוי השני הוא קיבל מפיל ג'קסון, שטען כי באימוני הבוקר, האיש מחטיא לעתים נדירות.
ווייפר, וון – The Dutch Cookie: כינוי שמבוסס על הסברה שהקליעה של הבחור מתוקה כמו עוגייה. נו, שיהיה.
ורז'או, אנדרסון – Wild Thing: אוהדי קליבלנד החליטו על הכינוי הזה, שמבטא את סגנון משחקו הנחוש והאנרגטי ואת השיער הפרוע שמזכיר את סייד-שואו בוב מהסימפסונס. כמובן שגם יש פסקול נילווה, הלא הוא השיר המפורסם, שהגיח לאוויר העולם 17 שנה לפני ורז'או.
ווסט, דלונטה – Uncle Redz: הגארד הג'ינג'י המסובב על כל הראש כתב בבלוג שפרסם בעונת הרוקי שלו שאחיינו בן השלוש קורא לו כך. תוך זמן קצר, כולם קראו לו כך.
וולטון, ביל – Mountain Man: השדר של משחקי הבלייזרס קרא לו כך אחרי שקיבל השראה מ-The Waltons, סדרת טלוויזיה פופולארית בשנות ה-70 שעסקה במשפחה שגרה בעיר בשם וולטון מאונטיין. גם העובדה שוולטון נראה כמו איש הרים מאוד התאימה.
ואן-אקסל, ניק – Nick The Quick,,: Nick Van-Excellent גם לשני כינוייו של ואן-אקסל אחראי צ'יק הרן, שחיבב מאוד את הגארד המהיר והמדליק של הלייקרס בתקופת ה-פוסט-שואוטיים שלהם (שנת 1993 וצפונה).
ואסקז, ג'ראוויס – Loco: כינוי שהעניקו לו חבריו כשהיה צעיר, כי היה חם על לנצח כל משחק, והתנהג כמו משוגע לעתים כדי להשיג זאת.
וויליאמסון, קורליס - Big Nasty: שם-חיבה (?) שהדביק לו בן-דודו עוד כשהיה נער. האם הוא באמת כזה גועלי? לא ברור העסק. מי שמכיר אישית מוזמן למסור פרטים בנושא.
וויליאמס, מו – Peanut: כינוי שהודבק לו בילדותו. האיש גדל עם תסביך בוטנים רציני ואפילו עשה קעקוע של מר בוטן המפורסם.
וויליאמס, דרון – Slick: רוד הנדלי, ששידר את משחקי הג'אז, פגש אותו בהזדמנות בחדר ההלבשה בדיוק כשוויליאמס עטה על עצמו חליפה יוקרתית. הוא נראה כל כך מגונדר וחלקלק, שאמרתי לו 'מה המצב, סליק?', סיפר הנדלי לאחר מכן, פתאום זה נשמע לי ממש מתאים, והתחלתי להשתמש בזה בשידורים. אגב, גם דונלד ווטס, גארד ששיחק בליגה בשנות ה-70', החזיק בכינוי הזה.
ווילקס, ג'מאל – Silk: בזמן ששיחק במכללת UCLA, היה סטודנט אחד שהיה מגיע באופן קבוע לכל האימונים. כנראה שבאחד האימונים הוא ראה משהו שממש אהב, כי לאחר מכן כשראה את ווילקס בקמפוס צעק לעברו המשחק שלך חלק כמו משי. החברים לקבוצה שמעו, הדליפו לשדר המשחקים, והשאר היסטוריה.
וילנואבה, צ'רלי – Big Smooth: הבחור הגדול סובל ממחלת עור בשם אלופסיה, שגורמת לאובדן שיער מוחלט בכל הגוף.
ווקר, אנטואן – Employee #8: עוד בימים שהיה אולסטאר במדי בוסטון עשה ווקר פרסומת לאדידס, בה הציג את עצמו כעובד מספר 8 (מספר חולצתו הקבוע). הכינוי דבק, אבל מאז העובד הזה נזרק ממעביד למעביד כשכל אחד מהם פחות מרוצה מהשני מהתוצרת שלו.
וויליאמס, שלדן – The Landlord: כינוי שקיבל כשכיכב במכללת דיוק, ושאמור לשבח את יכולותיו של וויליאמס הבנוי לתלפיות שמתפקד בתור בעל הבית של אזור הצבע. בפועל, הכינוי הזה קיבל טוויסט פחות נעים ב-NBA, אז התחילו הפרשנים לעקוץ אותו על היכולת הדלה שהפגין. הכינוי הזה בעצם מתאים לו, כי שוכרים מקבוצות אחרות באים ומסתובבים כרצונם באזור הצבע שלו. "אני בכלל לא בטוח שהוא אפילו גובה מהם תשלום", סיכם זאת הנרי אבוט מ-ESPN.
וואלאס, ראשיד – Roscoe, Anchor Of Comedy: את הכינוי רוסקו הוא קיבל עוד בתקופת הפורטלנד ג'יילבלייזרס שלו. אייזיה ריידר, פסיכי לא קטן בפני עצמו, נכנס יום אחד לחדר ההלבשה והחליט שלראשיד מתאים השם רוסקו. ראשיד חיבב, אימץ וזה נדבק. הכינוי השני הוא כינוי שראשיד נתן לעצמו, כי לעניות דעתו הצנועה הוא לא פחות מקורע מצחוק מחוץ לפארקט.
ווסט, דייויד – The 17-Foot Assassin: כריס פול הגה את הכינוי שבא לתת כבוד ליד הרכה של ווסט, שקולע מטווחים לא שגרתיים עבור הביג-מן הממוצע.
ז
זידק, ירז'י – George: זידק, צ'כי מבטן ולידה, נקרא במקור ירז'י זידק ג'וניור, על-שם אביו, שחקן כדורסל מפורסם בצ'כיה. איפשהו בדרך בארה"ב, כנראה בזמן ששיחק במכללת UCLA, החליטו החבר'ה לאנגלת את שמו לג'ורג'. לא משנה כמה שהתחנן בפני אנשים שייקראו לו בשמו המקורי, הקטע של הג'ורג' הלך והשתרש וכבר אי-אפשר היה לעצור את זה. כשחזר לשחק באירופה, הוא חזר להיות ירז'י, לשמחתו הרבה.
ז'ינליאן, יי – Chairman Yi: לכאורה כינוי מכובד, נכון? אז זהו, שלא ממש. האמת היא שמדובר בכינוי לעגני במיוחד שהאחראי לו הוא ביל סימונס, פרשן הכדורסל הצבעוני של ESPN. הכול החל כשהסיני הארוך החליט לפני דראפט 2007 (בו נבחר בסופו של דבר במקום השישי), כי הוא לא מוכן להתאמן מול שחקנים אחרים. כתוצאה מכך, בחלק מהמבחנים הוא שיחק כשמולו עומד כסא שדימה שומר. "שמעתי שהכסא דווקא נתן עליו הגנה טובה", לעג לו בזמנו דני איינג', הג'נרל-מנג'ר של הסלטיקס, והמריץ את סימונס להמציא את הכינוי.
ט
טרפין, מל – ,Golden Arches The Mealman : הסנטר האימתני מקנטאקי היה אמור לטרוף את ה-NBA כשנכנס לליגה ב-1984, אבל הוא העדיף לטרוף כל דבר אחר. כינוייו – הקשתות המוזהבות המפורסמות של מקדונלדס ומשחק מילים משמין עם הכינוי של קארל מאלון, ממחישים זאת. הוא נפלט לאירופה כעבור חמש עונות, וב-2010, כשהוא בן 50, שם קץ לחייו.
טינסלי, ג'מאל –The Abuser: טינסלי הזריז הרוויח ביושר את כינויו עוד בימיו על מגרשי הסטריטבול בניו-יורק, עת פירפר יריבים והתעלל בהם קשות ב-"ראקר פארק" האגדי, תוך שהוא ממציא כל מיני מהלכים שונים, משונים ובעיקר מלהיבים עם החפץ הכתום.
טוני, אנדרו – The Boston Strangler: בניגוד לכינוי בעל השם הזהה שמיוחס לרוצח הסדרתי, שפעל במסצ'וסטס בתחילת שנות ה-60, התרגום של הכינוי במקרה של טוני – אחד השחקנים החביבים על סר ש. הרמלין - הוא לא "החונק מבוסטון", אלא "החונק של בוסטון". פרשני הספורט בבוסטון נתנו לו את הכינוי בעקבות היכולת שלו להשתלט על משחקים נגד הסלטיקס, שניהלה יריבות עקובה מדם מול פילדלפיה בתחילת שנות ה-80.
טריילור, רוברט – Tractor: בואו רק נגיד שהוא לא קיבל את הכינוי הזה בזכות כישורי החקלאות שלו. בחור רחב-מידות הוא טריילור, שחרש, זרע ובעיקר קצר רחבות לא מעובדות גם בליגה הפורטו-ריקנית. חבר בביצת סוסוני היאור של כדורסלע-האתר, שלאחר מותו הועבר אל חלקת 'לזכרם'.
טרנר, אוון – The Villain: מארק טיטוס, חברו של טרנר באוהיו סטייט ובלוגר מדופלם, כינה אותו כך וביקש להפיץ את העניין. הוא די הצליח. הרעיון היה להדגיש את האגרסיביות ואת יצר התחרותיות של טרנר.
י
יאסיקביצ'וס, שארונאס – Cabbage-Juice: כינוי ששאראס עצמו לא כל-כך מחבב, אבל זה לא מונע מאף-אחד ליהנות מההלצה של דון נלסון על חשבונו, אותה שלף קצת אחרי שהביא אותו לגולדן-סטייט. נלסון החליט שקשה לומר "יאסיקביצ'וס", והרבה יותר קל לומר "מיץ כרוב", שמצטלצל דומה. מה שנכון - נכון.
יוז, לארי – Smooth: כינוי שניתן לו על-ידי מאמנו בתיכון, בזכות תנועותיו החלקות על הפארקט.
יאנג, מייקל – The Silent Assassin: שיחק בתור הזהב של אוניברסיטת יוסטון יחד עם דרקסלר ואולג'וואן, שמשכו את רוב תשומת הלב, בעוד שהוא צבר את נקודותיו בשקט וביעילות – ומכאן הכינוי. בדומה לטרייג'אן לנגדון, גם אצל יאנג מופיעה המילה "Assassin" בכינוי. כנראה זה משהו שהאמריקאים שומרים לקלעים מדופלמים כמו השניים הללו.
יאנג, ניק – Bean Burrito: האיש טוען שזה כינוי שעובר מדור לדור, וכי רק הגדולים ביותר זוכים לכינוי "בוריטו". שיהיה.
ל
לואיס, רשארד – Young Fella: הילד קפץ מהתיכונים היישר ל-NBA, וחוץ מזה, הסתכלתם פעם על הפרצוף שלו? כאילו תחת של תינוק התיישב לו שם.
לניר, בוב – The Dobber: קיבל כינוי שמשלב בין השם "בוב" לכינוי "The Big Dipper" – הומאז'ון לכינוי של ווילט צ'מברליין.
ליימביר, ביל - The Prince of Darkness: רשע ומרושע היה ליימביר בזמנו. אחד השחקנים המלוכלכים בתולדות המשחק, ובתמורה זכה ביושר באחד הכינויים הגדולים בתולדות המשחק.
לושקטוף, ג'ים – Jungle Jim: התנהג כמו חיה פראית באזור הצבע של בוסטון בשנות ה-50 וה-60. עשה את העבודה השחורה – ריבאונד ובעיקר הגנה – ואיפשר לכוכבים ראסל וקוזי להאריך את רצף האליפויות בראש שקט.
לאב, בוב –Butterbean: אהב שעועית כשהיה ילד. סה טו.
ליווינגסטון, קליף - Good News: הדעה הרווחת ברחבי הליגה הייתה שליווינגסטון הוא אחלה-בחלה של בחור, תמיד עם חיוך על הפנים ומפזר משב-רוח רענן של אופטימיות בכל אשר הוא הולך. ממש כמו חדשות טובות עם רגליים.
לנגדון, טראג'ן - The alaskan assasin: לנגדון קיבל את הכינוי עוד בימיו במכללת דיוק, בזכות כישורי הקליעה הקטלניים שלו ובזכות העובדה שנולד – תופים, בבקשה – באלסקה!
מ
מריון, שון – The Matrix: זכויות היוצרים שייכות לקני סמית', שחקן עבר ופרשן הווה. הכינוי בא לתאר את משחקו האווירי של מריון, שלועג לחוקי המשיכה, בדומה לסצנות המפורסמות מתוך הטרילוגיה שוברת הקופות בעלת השם הזהה.
מיינר, הארולד – Baby Jordan: קיבל את הכינוי עוד כשהיה בתיכון, אז התחיל להיות מוכר וידוע בזכות הדאנקים המרהיבים שלו והקרחת, שהיו בעלי דמיון מסוים לאלו של אתם-יודעים-מי. מיינר זכה פעמיים בתחרות ההטבעות ב-NBA – ללא ספק פסגת הקריירה שלו.
מון, ג'מאריו – Apolo 33: הקפיץ האנושי הזה קיבל את כינויו בעונת הרוקי שלו בטורונטו בזכות יכולת הניתור שלו, שלכאורה יכולה להביא אותו עד לשם המשפחה שלו. 33 צורף לעסק כי זה מספר הגופייה שלו. הכינוי הוא בחירה של אוהדי טורונטו, שהעדיפו אותו על-פני אופציות אחרות כגון "Moonshin", "Moonwalk", ו-"Alabama Slammer-Bamma Slammer".
מקסיל, ג'ייסון – The Baby Eater: מקסיל, בחור חזק להפליא שבנוי לעילא, קיבל את הכינוי הדי מזוויע הזה מאנשים שהתיימרו להיות חבריו כשהיה בתיכון. ראשיד וואלאס, לעומת זאת, לא חושב שהכינוי הזה הולם אותו, והחליט לכנות אותו בשם "Darkness".
מגווייר, דיק – Tricky Dick: החזיק בכינוי לפני ריצ'ארד ניקסון, עת שיחק בניו יורק ובדטרויט בשנות ה-50'. רק שבעוד ניקסון קיבל את הכינוי בגלל סיבות נלוזות יותר, מגווייר זכה לו בגלל שהיה אחד המוסרים המתוחכמים בליגה.
מקהייל, קווין – Herman Munster, Spaghetti Legs: הכינוי הראשון הוענק לו על ידי חברו למכללת מינסוטה, מייקל תומפסון, שהחליט כי מקהייל דומה לדמות תואמת פרנקנשטיין שהופיעה בסדרה "The Munsters". השני ניתן לו על ידי לארי בירד, באימון הראשון שלהם ביחד במדי בוסטון, על שום רגליו הארוכות והדקיקות.
מיליצ'יץ', דארקו - The Human Victory Cigar: "סיגר הניצחון האנושי" הוא כינוי מהזן הלעגני במיוחד, שניתן למיליצ'יץ' בעקבות העובדה שבדטרויט נתנו לו לשחק רק כשהניצחון כבר היה מובטח למעשה.
מינג, יאו – The Great Wall Of China, Dinasty: הכינוי הראשון הוא די ברור – הבחור עמלק והוא מסין. הכינוי השני ניתן לו בעונתו הראשונה על-ידי סטיב פרנסיס, שטען כי או-טו-טו מתחילה שושלת מינג החדשה ביוסטון.
מרפי, קלווין – Pocket Rocket: גארד זריז, קטן (1.75 מטר) ואפוף אנרגיות היה מרפי, ששיחק כל הקריירה ביוסטון רוקטס.
מאשבורן, ג'מאל – Monster Mash: כינוי שניתן לו בימיו העליזים במכללת קנטאקי, עת קרע רשתות על ימין ועל שמאל. מקור הכינוי הוא בשיר בעל שם זהה של בובי פיקט. ככל הנראה, מדובר באחד השירים ההזויים ביותר שנכתבו אי-פעם. מדבר על ניסויים, מפלצות וריקודים. גם דרקולה בעסק, מן הסתם.
מוטומבו, דיקמבה – Mount Moutombo: כל אחד מוזמן לבחור את הוילון המתאים לו כאן: מאחורי וילון מספר 1 נמצא ההסבר לפיו הבחור פשוט בנוי כמו הר, ולך תתחיל לטפס (לקלוע) עליו. מאחורי וילון מספר 2 מסתתר פירוש מקורי, לפיו מוטומבו קיבל את הכינוי כששיחק בדנבר – שבסביבותיה יש הרים לרוב. מאחורי וילון מספר 3 נמצא רעיון מרענן, לפיו מדי פעם מוטומבו מתפרץ, כמו הר געש, וחוסם מספר פעמים בהתקפה אחת.
מלקווי, ביל – :The Owl Without a Vowl הגארד ששיחק שנה אחת בפילדלפיה בשנות ה-50 זכה לכינוי שמשלב בין המכללה שלו (Temple Owls) לשם משפחתו, שנכתב ללא אות אהו"י (Mlkvy).
מאדסן, מארק – Mad dog: עוד כינוי מזן הכלבים. Mad זה התחלה של Madsen, וזה הספיק כדי להדביק לבחור כינוי שמתאר היטב את מטרותיו כשהוא עולה מהספסל מפוצץ באנרגיות: לשמור, לקפוץ ואם אפשר גם לשרוט. בדיוק כמו כלב היפר-אקטיבי.
מארבורי, סטפון – Starbury: כינוי שהוענק עוד בילדותו, אז הקפיץ כדורים במגרשי המשחקים של קוני-איילנד (שם נולד וגדל). מסתבר שהחבר'ה בשכונה ידעו כבר אז שמארבורי הקטן יהיה כוכב גדול.
מונקריף, סידני – Sid The Squid: לא נכביר במילים על מונקריף, אבל רק נאמר בשביל מי שלא מכיר, שכמשתמע מכינויו (הדיונון), הוא היה שחקן הגנה אדיר. עד כדי-כך אדיר, שב-NBA החלו לחלק בהשראתו את תואר "שחקן ההגנה המצטיין של השנה". הוא זכה בתואר בשנתיים הראשונות בו הוא חולק (1982-84).
מארביץ', פיט – Pistol-Pete: כינוי שניתן לו על ידי השכנים בעיירה בה גדל, וזאת בעקבות צורת זריקתו שהייתה דומה לשליפת אקדח, בגלל ששחרר את הכדור מאזור הירך. לא ברור מה הם רצו מהילד, הוא היה רק בן 5. כולם זורקים ככה בגיל 5.
מובלי, קאטינו - The Cat: ישנן שתי גרסאות המנסות לתרץ על שום מה ולמה קיבל את כינויו: לפי גרסה אחת, הוא אהב את הספר "The cat in the hat" של דוקטור סוס כשהיה קטן; לפי גרסה שנייה, הכינוי ניתן לו בעקבות סגנון משחקו החתולי. חוץ מזה, "קאט" מתיישב היטב עם קאטינו, מה שאף פעם לא מזיק לכינוי.
מקדניאל, קסוויאר – X-Man: לא היה כזה גיבור-על גדול, אבל אין מה לעשות: הכינוי פשוט התלבש כמו שצריך על השם שלו. הוא לא היה צריך לעבוד קשה מדי בשביל זה.
מאלון, קארל –The Mailman: ההנחה הרווחת בקרב רוב בתי האב היא שמאלון כונה כך בזכות העובדה שהוא סיפק את הסחורה בכל משחק באופן קבוע, ללא חופשות, כמו דוור שעושה את עבודתו בכל יום ובכל מזג-אוויר. על-פי גרסה לא-רשמית, הוא קיבל את הכינוי מכתב ספורט שכיסה את לואיזיאנה-טק (המכללה של מאלון), ושנהג בתנאי מזג-אוויר קשים בכדי לצפות בו בפעולה. כמובן שמאלון לא אכזב, וסיפק את הסחורה גם באותו משחק.
מילר, רג'י – Miller Time: סוג של כינוי. קשה למצוא שחקן אחר, אולי למעט ג'ורדן, שהיה כל כך ברור אצלו שהוא זה שלוקח את הזריקה המכריעה במשחק. מילר קיבל את הכינוי אחרי ההופעות הבלתי-נשכחות שלו מול הניקס בפלייאוף באמצע שנות ה-90 (תזכורת: 8 נקודות ב-16.4 שניות). כל כך הרבה סלי ניצחון ובאזר-ביטרז האיש הזה קלע, עד שנוצר כורח מציאות להמציא זמן מוגדר במשחק על שמו.
מורי, רונלד - Flip: כשהיה צעיר היה מתעמל, ונהג לבצע סלטות ביום ובליל.
מגטי, קורי – Maximus, Bad porn: חבריו לקבוצה נתנו לו את הכינוי הראשון, משום שסגנון משחקו הזכיר להם גלדיאטור (מקסימוס היה שמו של ראסל קרו בסרט "גלדיאטור). האוהדים של גולדן סטייט העניקו לו את הכינוי השני, ואפילו נתנו אחלה נימוק שחייבים להשאיר באנגלית: sure, there's penetration and scoring, but are you really happy with what you are seeing?.
מקסוול, ורנון – Mad Max: אחד הפרשנים במשחקי הרוקטס המציא את הכינוי, שמתאר בצבעוניות את נטייתו של מקסוול לקחת זריקות מטורפות, רחוקות ככל הניתן מקו השלוש, במידת האפשר. בלי או עם קשר, הבחור גם היה פסיכי על כל הראש מחוץ למגרש. משוגע אמיתי עם קבלות. חוץ מזה, גם היה סרט בעל אותו השם, עם מל גיבסון.
מייסון, רוג'ר – Crabman: מועדון המעריצים שלו בפייסבוק (וואט דה פאק?) החליט שהאיש דומה שתי טיפות לדארנל "Crabman", דמות מהסדרה "קוראים לי ארל".
מקסוול, סדריק – Cornbread: מלווין ווטקינס, חברו של מקסוול במכללה, העניק לו את השם לאחר שהשניים הלכו לראות את הסרט "קורנברד, ארל ואני" שיצא ב-1975. ווטקינס החליט שמקסוול דומה לדמות הראשית, שחקן כדורסל ש... אוקיי, בלי ספוילרים.
מקאדו, בוב – McAdon't: בוב מקאדו ידע לייצר נקודות, והרבה. אבל יש גם הרבה דברים שהוא לא הסכים לעשות: הגנה, ריבאונד וכו'. מישהו בחר להנציח דווקא את העניין הזה.
מארלי, דן – Thunder-Dan: לא מעט אנשים זוכרים את מארלי כחיה הגנתית ובעיקר כמפציץ שלשות, אבל בעונות הראשונות שלו בליגה הבחור היה דופק דאנקים רועמים בכל צעד ושעל שלישי שלו על המגרש, וזהו מקור הכינוי.
מאלון, מוזס – Mumble, Chairman of the boards: מאלון, כך טוענים, לא באמת ידע לדבר. הוא ידע למלמל ולהמהם – ולראייה אפשר להביא את ה"פו, פו אנד פו" שהבטיח לפני הפלייאוף בעונת האליפות של הסיקסרס. זה היה שמו בקרב שחקני הליגה. ולגבי ה"צ'רמן" - משחק מלים משעשע על בסיס יו"ר הוועד המנהל, תוךהתייחסות לשליטתו הבלתי מעורערת של האיש מתחת לסלים.
מילר, אנתוני – Pig: לא ברור מיהו הרשע שהחליט לקרוא לו כך, אבל כנראה שמי שמאמץ כינוי כזה במקום לצאת נגדו חוצץ ולשלול אותו מכל וכל (הבחור אכן מעדיף להיקרא כך), מגיע לו שיכנו אותו חזיר. וכן, הוא מאוד מזכיר אחד. אין שום טעם להכחיש.
מונרו, ארל – Black Jesus, Thomas Edison, Earl The Pearl: את הכינוי הראשון קיבל במגרשי המשחקים בניו יורק; השני הוענק לו על ידי חבריו לקבוצה בתיכון, שטענו כי הוא תמיד ממציא מהלכים חדשים; ועדיין, הכינוי השלישי והפנינתי הוא המפורסם ביותר.
מייקאן, ג'ורג' – Mr. Basketball: שם ראוי לסופרסטאר הראשון בהיסטוריה של המשחק.
נ'
נוצ'יוני, אנדרס – Chapu: אומרים שקיבל את הכינוי בילדותו בעקבות תוכנית ילדים מקסיקנית שאהב, בעלת אותו שם.
נוביצקי, דירק – The Germinator: שילוב של המילה 'גרמני' עם שמה של הדמות הידועה אותה גילם ארנולד שוורצנגר. אמריקניזציה במיטבה, שעלולה היתה להידרדר לסוג של בדיחה שחורה בעייתית לולא היה מדובר בבחור כארז אמיתי. בפלייאוף 2011 הצדיק באופן מוחלט את הכינוי.
נאנס, לארי – The Human Spaceship: כמו חללית, גם נאנס הגדול שייט לו בקרוז-קונטרול ברחבי האטמוספירה. האם תיקשר שם עם מייג'ור טום? לא ברור, אבל מה שכן ברור זה שהוא הרחפן הגבוה ביותר בהיסטוריה, שגם הוסיף לרזומה את תואר מלך ההטבעות בתחרות הדאנק הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA (1984, תוך שהוא גובר על תותחים כגון ד"ר. ג'יי, קלייד דרקסלר ודומיניק ווילקינס.
נוריס, מרטין – Moochie: האגדה מספרת שסבו של הרכז הזריז נתן לו את הכינוי בעקבות השיר "Minnie The Moocher" של זמר הג'אז קאב קלוואי, אותו חיבב עד מאוד. וואט דה פאק.
נאש, סטיב – Hair Canada: היו לו עוד כמה כינויים מזדמנים, אבל זה החזיק הכי הרבה זמן. ניתן לו בעקבות הקארה המוזר שטיפח בדאלאס ואחר כך בפיניקס. אהה, והוא קנדי.
ס'
ספריוול, לטרל – The Bay-Area Strangler: "ספרי" קיבל את כינויו העסיסי יותר ב-1997, עת חנק בהנאה צרופה את מאמנו בגולדן סטייט באותה תקופה, פי. ג'יי קרליסימו. לא בא לו טוב, יו נואו.
סטודמאייר, אמרה –STAT: ראשי-תיבות של המילים "Standing Tall And Talented". יש לו את זה גם בקעקוע למי שזקוק להוכחות.
סטודמאייר, דיימון – Mighty-Mouse: נקרא על שמו של גיבור העל העכברי והמצויר שכיכב בטלוויזיה בשנות ה-70-80. מאחר שתמונתו של העכבר ההרואי היתה מקועקעת על כתפו כשנכנס לליגה, הפרשנים הצמידו לו את הכינוי במהלך עונת הרוקי המצוינת שלו, שאחריה צפו לו גדולות ונצורות. בסוף עבר להם. אחרי תקרית המריחואנה שהיתה לו, הכינוי קיבל טוויסט מלבב והפך ל-"מריחואנה-מאוס".
סקוט, דניס – D3: מומחה שלשות ידוע היה דניס, ועל כן קיבל כינוי שציוות בין האות הראשונה של שמו הפרטי לבין ייחודו כשחקן.
סמית', קני – The Jet: כינוי שניתן לו בזכות מהירותו והתעופפויותיו, שהיו יוצאות דופן יחסית לגובהו הלא רם (1.91 מטר).
האיש ופיו הגדול אפילו הספיקו להשתתף בתחרות ההטבעות ב-1990, בה סיים שני רק לדומיניק ווילקינס האגדי.
סמית', ג'וש – J-Smoove: "אדידס" עיצבה נעלי כדורסל בהשראתו של המעופף והחליטה לקרוא למוצר שלה בשם הזה, שהפך במהרה לכינויו.
סוויפט, רוברט – Freddy: לא מעט אוהדים ברחבי הליגה החליטו שכל מה שהאיש צריך כדי לשחק בהמשכון הבא של סדרת סרטי האימה המפורסמת "סיוט ברחוב אלם" בתפקיד הרוצח המבעית פרדי קרוגר, הוא סוודר פסים שחור-אדום.
סטיבנסון, דשון – The Locksmith: המנעולן, לא פחות. הג'נרל-מנג'ר של הוויזארדס, ארני גארנפלד, העניק לסטיבנסון את הכינוי אחרי הופעה הגנתית משכנעת במיוחד מול סיאטל במהלכה "נעל" לחלוטין את הרוקי (ומלך הסלים העתידי) קווין דוראנט.
סטוקטון, ג'ון – "Pasty Gangster": בתרגום לעברית זה יוצא "הגנגסטר הדביק", כינוי לא הכי מחמיא שהדביק לסטוקטון שדר הרדיו והטלוויזיה ג'ים רום. הכוונה של הכינוי היא להדגיש את צורת משחקו חסרת הרחמים והמלוכלכת של סטוקטון, שהיה מטפח לעצמו מנהג מגונה להגניב מרפקים ליריב מתחת לראדאר של השופטים. ועדיין, הכינוי הנפוץ יותר של מלך האסיסטים והחטיפות בכל הזמנים היה "סטוק" התמים.
סטאקי, רודני – Young 50: קיבל את הכינוי מראשיד וואלאס, שלקח על עצמו להיות שאקיל אוניל של אזור דטרויט אי אז בימים והתחיל לחלק כינויים לשחקנים שמסביבו. וואלאס קרא לו כך בזכות הדמיון המפליא בינו לבין הראפר "50 Cent".
סאלי, ג'ון – Spider: קיבל את הכינוי בזכות משחקו בהגנה, עת חסם זריקות להנאתו משל היו לו 8 זרועות לפחות. ילד רע היה סאלי, ככל הנראה כתוצאה מלחץ חברתי. רק תסתכלו עם איזה חבורת פוחזים הוא הסתובב בדטרויט: אגוואייר, רודמן, מאהורן, ליימביר.
סמיתס, ריק – The Dunkin Dutchman: הסנטר של אינדיאנה בשנות ה-90' היה ארוך והולנדי. זה הספיק למישהו כדי לייצר פרץ של חוסר מקוריות.
ע
עבדול-ג'באר, קארים –The Captain: מנהיגותו השקטה במהלך שנותיו הרבות בלייקרס באה לידי ביטוי בכינוי הזה, שהעניקו לו חבריו לקבוצה. מג'יק ג'ונסון כתב פעם שכשהלייקרס היו צריכים סל, הם היו הולכים רק לקפטן, "עליו ניתן היה לסמוך שיביא אותנו לחוף מבטחים עם ההוק-שוט הקטלני שלו".
פ
פרי, אליוט – Socks: שלא במפתיע, הגארד המחליף קיבל את הכינוי בזכות הגרביים שלו, אותן מתח באופן מסורתי לגובה מקסימאלי, עד הברך.
פלויד, אריק – Sleepy: עיני ההאש-פאפי שלו, החצי-עצומות באופן תמידי, הן אלה שסידרו לפלויד את הכינוי המרדים.
פייטון, גארי – The Glove: כינוי שניתן לו בזכות יכולתו בהגנה, שלכאורה עטפה את יריבו כמו כפפה. הגרסה העיקרית טוענת כי מקור הכינוי הוא בן דודו של פייטון, שהתקשר אליו במהלך גמר המערב מול פיניקס ב-1993, ואמר לו שהוא עוטף את קווין ג'ונסון כמו כפפת בייסבול שמחזיקה כדור.
פולקס, ג'ו – Jumping Joe: קיבל את הכינוי בעקבות יכולותיו האתלטיות, שהיו יוצאות דופן יחסית לתקופה בה שיחק. היה אחד הראשונים שהשתמשו בג'אמפ-שוט.
פרזיבילה, ג'ואל – Ghostface: הכינוי ניתן לו על ידי כתב הספורט לאנג וויטאקר, שפשוט המציא מילה ל"מכוער במיוחד".
פרייז'ר, וולט – Clyde: הגארד הנפלא של הניקס בשנות ה-70' קיבל את הכינוי עקב נטייתו לחבוש כובעים אקסצנטריים מחוץ לפרקט, ממש כמו השחקן וורן בייטי בסרט "בוני וקלייד". אגב, הסרט עסק בזוג גנבים, עובדה שהתיישבה היטב עם הכינוי, מפני שפרייז'ר היה אחד מהגנבים הטובים בהיסטוריה של ה-NBA.
פוטפנקו, ויטאלי – The Train From Ukraine: כינוי שקיבל עוד במכללת רייט סטייט, ההיא שטענו שהפכה את ישראל שיינפלד לשחקן. כשפוטפנקו הגיע ל-NBA, הוא גילה שבמקרה הטוב הוא קרון תובלה משלים.
פרינס, טיישון – Prince Of The Palace: משחק מילים משובב לבב אנוש המורכב משמו של פרינס ומשמו של האולם הביתי של דטרויט, מה שמעניק ארשת מלכותית לכינוי. בנוסף, זה סוג של הומאז' לנסיך האחר של דטרויט, "נסיך האופל" ביל ליימביר.
פייטרוס, מיקאל – Air France: עוד חולייה בשרשרת כינויי ה"אייר" שהחלה בג'ורדן. פייטרוס בא מצרפת, יודע לנתר, וכך הפך אוטומטית ל-"אייר פראנס". עכשיו ירים יד כל מי שיש לו אסוציאציה של מבצע אנטבה.
פרקינס, סאם - Big Smooth: יש שאומרים שקיבל את הכינוי בזכות אופיו הרגוע, הנוח והנינוח, ויש שאומרים שזה בעקבות סגנון המשחק העדין שסיגל לעצמו: לברוח מהקרבות מתחת לסל, למרות גובהו וגודלו, ולזרוק מעבר לקשת ב. . . נוחות, נוחיות ונינוחות.
פרנסיס, סטיב – Stevie Franchise: ביוסטון ראו בו את אבן הפינה לקבוצה החדשה שלהם, בתקופה שאחרי אולאג'וואן-בארקלי-דרקסלר, ומכאן השם "פרנצ'ייז". ההתחלה הייתה טובה, ההמשך קצת פחות.
פירס, פול – The Truth: כמו במקרה של דוויין ווייד, גם כאן האיש שאחראי על הכינוי הוא שאקיל אוניל, ההוגה והפילוסוף. בראיון אחרי משחק (בו פירס ניצח את הלייקרס כמעט לבדו), שאקיל זרק את הפצצה, וכמובן שזה תפס חזק.
פרסון, צ'אק – The Rifleman: לפי גרסה אחת, קיבל את הכינוי עקב הפצצותיו התכופות מהשלוש. לפי גרסה שנייה, כונה כך בעקבות סדרת טלוויזיה בעלת שם זהה. אגב, ההנחה רווחת היא שפרסון נקרא על שמו של השחקן הראשי באותה סדרה, צ'אק קונורס.
פטרסון, רובן – The Kobe Stopper: כינוי לא רלוונטי. פטרסון קרא לעצמו כך אחרי משחק בו נתן הגנה טובה על קובי בראיינט, אבל מאז, כל פעם שקובי ראה אותו, זה היה כמו בד אדום מול שור זועם.
פאריש, רוברט – The Chief: מהקלאסיים שבכינויים. סדריק מקסוול, חברו של פאריש בסלטיקס של שנות ה-80', העניק לו את הכינוי בעקבות אופיו המאופק, שמזכיר צ'יף אינדיאני. האגדה מספרת שמקסוול שאב את ההשראה מהסרט "קן הקוקיה", שם הופיעה דמות של אינדיאני אילם.
פינקני, אד – EZ-Ed: פינקני, ששיחק בבוסטון בתחילת שנות ה-90', קיבל את הכינוי בעקבות בוסטונאי אחר בשם אד – אד מקאולי, שממש השבוע החזיר נשמתו לבורא – ששיחק במדי הסלטיקס בתחילת שנות ה-50'. הכינוי EZ ניתן לו בזכות העובדה שרוב הסלים שלו הגיעו מליי-אפים ומקליעות מטווח-קצר, להלן Easy Shots.
פרי, לויד – World: כינוי שביחד עם שמו המקורי של מושא הכינוי יצר את אחד השמות המדליקים בכדורסל המקצועני: World B Free. האיש קיבל את כינוי בזמן ששיחק בתיכון בניו-יורק וקיפצץ עד בלי די, עד שחבר שלו, שראה אותו מבצע דאנק של 360 מעלות, החליט לקרוא לו "וורלד", על שום דינקוקיו חובקי העולם.
פרדו, וויל – Vanderbilt: כינוי לעגני-משהו שהדביק לפרדו לא אחר מאשר מייקל ג'ורדן, ששנא את פרדו מאותה סיבה שכלב מלקק את אשכיו – פשוט כי הוא יכול. ג'ורדן החליט ששם משפחתו של פרדו, שהוא גם שם של מכללה מקונפרנס הביג-טן החזק, לא הולם את יכולותיו של האיש – ולכן כינה אותו בשמה של המכללה האלמונית יחסית ממנה הגיע.
פריי, צ'אנינג – Buffet of Goodness: האיש ביצע את אחד החטאים הקדמוניים ביותר בכל מה שקשור לכינוי: הוא העניק אותו לעצמו, ומכיוון שהוא אינו קובי בראיינט, זה נראה די מגוחך. בטח שאתה גם טופח לעצמך על האגו וטוען שזה כינוי שמתאר היטב את יכולות האול-אראונד שלך.
פורד, טי. ג'יי – The Little Engine: שדרי משחקי הראפטורס השרישו את הכינוי הזה, שמהווה הומאז' לאגדת הילדים המפורסמת "הקטר הקטן". באגדה מסופר על רכבת שצריכה לטפס על הר עצום עד כדי כך, שאף אחד מהקטרים הגדולים לא מוכן לקחת על עצמו את הנסיעה. אז מגיע הקטר הקטן, שכמו בכל סיפור ילדים טוב, מצליח במשימה. איך זה קשור לפורד? כי כמו הקטר הקטן שעשה זאת כנגד כל הסיכויים, כך גם הוא, גארד באריזה קומפקטית במיוחד, שהצליח להתגבר על פציעות קשות שידע בקריירה שלו.
פרטאלו, מייק – The Czar: ממש אחוות השדרים, הכינוי הזה. מארב אלברט, ששידר מאות משחקי NBA לצידו של פארטלו בעמדת השידור של NBC ו-TNT הוא האיש שהגה את הכינוי, שההרחבה שלו היא "The Czar Of The Telestrator", או "השליט של העיפרון האלקטרוני שאיתו מסבירים הפרשנים בטלוויזיה בזמן פסק הזמן את המהלך שזה עתה התרחש". איך רסקין
עוד לא חשב על כינוי לעפר שלח?
צ
צ'מברליין, ווילט – The Stilt: כינוי שהוענק לצ'מברליין עוד בצעירותו, עת צמח להיות גוי רם על כל גויים. גם העובדה שהשתלב היטב עם השם ווילט לא הזיקה, כמובן. האיש עצמו, אגב, לא ממש אהב את השם, והעדיף להיקרא ה"ביג דיפר" – סוג של השראה לכל כינויי ה"ביג" של שאקיל.
צ'פמן, רקס – The Boy Wonder: בחירת הדראפט הראשונה אי-פעם של שארלוט ב-1988 כונה "ילד הפלא" של מכללת קנטאקי באמצע שנות ה-80', בזכות יכולתו לעשות הרבה דברים על הפרקט: לרוץ, לחטוף, לנתר, להטביע וכמובן לצלוף.
ק
קארי, אדי – E-City: הסנטר המבוזבז קיבל את הכינוי מחבריו לקבוצה כשהיה בניקס, שהחליטו לקרוא לו כך בגלל ש"הוא בא להשתלט על ניו-יורק סיטי". בדיעבד שהתברר שהוא בעיקר בא להשתלט על מלאי המזון וחשבון העו"ש של המועדון.
קירילנקו, אנדריי – AK47: כינוי תמים לכאורה, שהרי אלה ראשי התיבות של שמו בתוספת מספר הגופייה שלו. אלא ש47AK זה בעיקר רובה חצי אוטומטי מתוצרת ברית המועצות, שנכנס לשימוש בגוש הסובייטי במהלך שנות המלחמה הקרה.
קוזי, בוב – Houdini Of The Hardwood: קוסם היה בוב קוזי בזמנו, עת הגדיר מחדש את המושג "אסיסט" בשנות ה-50'. הכינוי מתייחס, כמובן, לקוסם הנודע, שנחשב לגדול ביותר בכל הזמנים.
קאנינגהאם, בילי – The Kangaroo Kid: האיש ידע לנתר, כך מספרים, עת קיפץ לו בחינניות לתוך רשימת 50 הגדולים ביותר ששיחקו אי-פעם ב-NBA.
קורזין, דייב – Lumber: עשה קריירה לא רעה מלהיות בול עץ הגון באזור הצבע, בעיקר בזה של שיקאגו, שם שיחק במשך רוב הקריירה.
קרטר, וינס – Air-Canada, Vinsanity, Half Man Half Amazing : למעט הכינוי הראשון, שכבר יצא משימוש, שאר הכינויים באו לתאר את המהלכים המדהימים שעשה על הפארקט.
קולס, ורנל – Bimbo: הגארד של מיאמי בתחילת שנות ה-90' קיבל את הכינוי מבן דודו, שבניגוד למה שניתן לחשוב החליט לקרוא לו כך בעקבות שיר קאנטרי זניח כלשהו, ולא בעקבות שיר הפרחה.
קוקוץ', טוני – The Waiter, The Croatian Sensation: את הכינוי הראשון קיבל קוקוץ' על שום חיבתו לאסיסטים מרהיבים. את השני קיבל בזכות משחקו הסנסציוני ומוצאו הקרואטי המשובח, כמובן.
קורצ'יאני, כריס – Fire: האיש שתפס ליונה ההנפלדית את המקום האחרון בסגל של בוסטון באיזה קדם עונה, קיבל את הכינוי בתור החצי האנרגטי והסוער בבק-קורט של מכללת צפון קרוליינה סטייט בסוף שנות ה-80'. החצי השני היה רודני מונרו, גארד בעל סגנון משחק שקט ומאוזן יותר, שזכה לכינוי "Ice". ביחד, הם היו "Fire & Ice".
קריסטוביאק, לארי – Special-K: זכה לכינוי שקורץ לקורנפלייקס המפורסם של "קלוגס" בעל השם הזהה. הדגנים כנראה נמכרו טוב בשנות ה-80', שכן הוא נאלץ לחלוק באותן שנים את הכינוי עם עוד כמה חבר'ה ששם משפחתם מתחיל ב-K, כגון גרג קלסר, קלארק קלוג (אין קשר לחברה) ולארי קנון. נוט סו ספיישל נאו, קרסיטוביאק.
קייג', מייקל –John Shaft: סוס עבודה אמיתי היה קייג', עת נלחם בריבאונד וסיפק הגנה. לא מייצרים שחקנים כאלה יותר. בתקופת האפרו והשפם שלו הוא הזכיר מאוד את הבלש האפרו-אמריקאי המפורסם ג'ון שאפט, הדמות הראשית בסדרת סרטי "שאפט" מתחילת שנות ה-70'.
קאסל, סאם – Sam I Am: כינוי שהדביקו לו חבריו לקבוצה, אבל כדי לא להרוס את החרוז של דוקטור סוס, הם לא אומרים את ההמשך שלו – The Man. האוהדים גם ניסו לקרוא לו E.T, על שמו של החייזר המפורסם בעל צורת הראש הדומה, אבל זה לא תפס. צ'ארלס בארקלי הגדיל לעשות וכינה אותו "גולום" (דמות מכוערת במיוחד מטרילוגיית סרטי "שר הטבעות").
קלקסטון, קרייג – Speedy: הכל החל במשחק תיכונים כשהיה בכיתה ח'. המאמן של הקבוצה היריבה לא ידע את שמו, והורה לשחקנים שלו לשמור חזק על "הבחור המהיר, ספידי". מאותו משחק והלאה, השם הזה רדף אחרי קלסקטון לכל פינה אליה פנה.
קמפ, שון – The Reign-man: קווין קלאברו, השדר של משחקי הסוניקס, העניק לקמפ את הכינוי במהלך סדרת הפלייאוף של סיאטל מול גולדן סטייט בעונת 1991-92, סדרה שזכורה במיוחד בזכות דאנק האימים שדפק שם קמפ על הראש של אלטון ליסטר (דאנק שקיבל כינוי משלו – Lister Blister). קלאברו החליט בו במקום שקמפ הוא השליט הבלתי מעורער באזור שמעל הטבעת, ומכאן ההשראה לכינוי.
קולמן, נוריס –The Sargent: קולמן עשה דרך קצת לא שגרתית עבור שחקן כדורסל מקצועני. האיש והשפם שירת 5 שנים בצבא לפני שהתחיל לשחק במכללת קנזס סטייט, בה הופיע כפרשמן בגיל 24! אוהדי המכללה הם אלה שהמציאו את הכינוי, שבא בעקבות הרקע הצבאי המכובד והמרשים של האיש.
קליפטון, נייט –Sweetwater: קליפטון, שכיכב בהארלם גולבטרוטרס קצת לפני שהצטרף לניקס בתחילת הדרך של הליגה (שנות ה-50'), קיבל את כינויו על שום אהבתו חסרת הגבולות למשקאות מתוקים.
קרטרייט, ביל –Medical Bill: הכינוי המשעשע ניתן לו על ידי פיטר ווסי, בעל טור ב-"ניו יורק פוסט", שרצה להדגיש את נטייתו של קרטרייט השברירי להיפצע השכם וערב, ובמיוחד זמן קצר אחרי שהוא חותם על חוזה חדש.
קלדרון, חוזה –The Ocho: תרגום מספרדית: שמונה, מספר הגופייה שלו. אוהדי טורונטו התקדמו שלב אחד קדימה עם הכינוי וכעת הם קוראים למהלך הקבוע של קלדרון – חדירה מהירה לסל דרך האמצע וסיומת בליי-אפ על שלל צורותיו – בשם "The Ocho Special".
קרדינל, בראיין –The Custodian: מעשה שהיה כך היה: בשנה הראשונה של קרדינל בדטרויט ג'רום וויליאמס התרשם ממנו עמוקות, וזאת אחרי שקרדינל השקיע את נשמתו ועשה את העבודה הכי שחורה אפילו באימון זניח. וויליאמס החליט על הכינוי הזה, שלדעתו משקף את משחקו של קרדינל, שכמו שרת נאמן עושה מה שצריך, מתי שצריך. שנה שעברה, עם דאלאס, הוא בא על שכרו.
קונלי, מייק – Money Mike: לכינוי של קונלי יש קשר ישראלי. רון לואיס, ששיחק עם קונלי במכללת אוהיו סטייט, נתן לו את הכינוי הזה, שם של דמות בסרט "יום שישי שאחרי" (Friday After Next) בכיכובו של אייס קיוב.
קוק, דיקוואן – The Chef: קיבל את הכינוי בזכות שם משפחתו. האיש, כך טוענים, תמיד מבשל משהו טוב בהתקפה, מה שהופך אותו ראוי לכינוי.
קיימן, כריס – The Caveman: הרבה אוהדים טענו שתווי פניו של האיש, ובטח הפריזורה הארוכה והמוזנחת שלו בזמנו, הזכירו איש מערות קדמות. חוץ מזה שהמילה Caveman ממש דומה בהגהה שלה ל-Kaman.
קיד, ג'ייסון – Mr. Triple Double: הנה כינוי שלא ממש קשה לנחש מהיכן שאב את ההשראה. ב-ESPN מקפידים עד היום לכנות אותו כך, כיאה לשחקן שעשה מעל 100 טריפל-דאבלים בקריירה ושנמצא במקום השלישי ברשימת כל הזמנים בקטגוריה, אחרי מג'יק ג'ונסון ואוסקר רוברטסון.
קלייזה, ליינאס – The Menace: כינוי שקיבל הליטאי בדנבר, וזאת על שום נטייתו למעשי קונדס. עם זאת, האיש אינו מחבב את השם הזה, ומפאת משאיותו כנראה שלא נכנה אותו כך אם אי פעם ניתקל בו.
קורבר, קייל –K-Squared: נוסחה מתמטית מנצחת שהמציא שדר הטלוויזיה של משחקי הסיקסרס, מארק זומוף. בסופה של הנוסחה יוצאות שלוש נקודות, על שום מספר הנקודות שבדרך כלל יוצאות מכל זריקה של הצלף בעל פני האשטון קוצ'ר.
ר
רוברטסון, אוסקר – Big O: ה-"O" מתייחס כמובן לאות הראשונה ב-"אוסקר", ולא למספר אפס, חלילה. אם יש מישהו שמגיע לו "ביג" בכינוי, זה רוברטסון, שסיים עונה שלמה עם טריפל-דאבל בממוצע.
ריבס, בראיינט – Big Country: סוס יאור מובחר, שבדיוק כמו חום יולי-אוגוסט, היה כבד מאוד. היו כאלה שקראו לו "קווין מקהייל הבא", אבל בניגוד למקהייל הדקיק הבחור רק תפח ותפח, עד שהתפחלץ ופרש כעבור 6 עונות בלבד. אגדה מספר 1 מספרת שבמהלך משחק במכללות, ריבס ביצע לראשונה בחייו מהלך מחוף לחוף. כשחזר מתנשף להגנה, אמר לחברו לקבוצה: "It Is A Big Country Out There". לפי אגדה מספר 2, האיש שמט לועו כשטס בפעם הראשונה במטוס ואמר את אותו משפט בדיוק.
רדיק, ג'ונתן – J.J: סיפור חמוד. כשהיה תינוק, אחיותיו התאומות כל הזמן קראו לו באות הראשונה של שמו ("J"), ובגלל שכל אחת מהן הייתה חוזרת אחרי השנייה, זה היה יוצא "J.J".
רוז, ג'יילן – Captain Crunch: קיבל את הכינוי בעקבות נטייתו לקבל את ההחלטות הנכונות בשלבי הסיום של משחקים, להלן "Crunch Time". המילה "קפטן" צורפה לעסק בעקבות הקורנפלייקס המפורסם בעל השם הזהה.
רובינסון, גלן - Big Dog: האפוטרופוס של רובינסון במכללת פרדו נתן לו את הכינוי עוד בשנת הפרשמן שלו. רובינסון נכנס חזק לעניין, ואפילו קעקע דמות של בולדוג על הזרוע כדי להמחיש את הדמיון. אגב, גם אנטואן קאר כונה בשם זה, ולזכותו ייאמר כי הוא היה כלב גדול הרבה לפני רובינסון.
ריברס, גלן – Doc: מי שהגה את הכינוי הוא מאמנו במכללת מארקט, ריק מייג'ורס, אחרי שראה את ריברס לובש חולצה של דוקטור ג'יי באחד ממחנות הקיץ.
רייס, גלן – G-Money: קיבל את הכינוי בזכות תצוגות הקליעה המופלאות שלו, לרבות סלים מכריעים בזמנים. כמו הכלב שנמצא שני מקומות למעלה, גם הוא קעקע את כינויו על הכתף.
ריצ'ארדסון, ג'רום – Pooh: טוענים שכשהיה קטן, סבתא שלו החליטה שהוא דומה לפו הדוב. נו, לפחות זה עדיף מהפירוש המסריח יותר של הכינוי.
רובינסון, דייויד – The Admiral: מהאצילים שבכינויים. לפני שהפך לאחד הסנטרים הגדולים בתולדות המשחק, רובינסון היה קצין בחיל הים, מה שסידר לו אוטומטית את הכינוי עוד לפני שכף רגלו דרכה על הפרקט בסאן אנטוניו.
רודמן, דניס – The Worm: כינוי שהוענק לרודמן בצעירותו על ידי אימו, וזאת בעקבות נטייתו להתפתל תוך כדי משחק פינבול. וכשאמא שלך מכנה אותך "תולעת", מה הסיכוי שתגדל להיות נורמלי? האמת שזה מסביר לא מעט דברים.
ראסל, מייקל – Campi: הפורוורד של קליבלנד וניו יורק בשנות ה-70-80' נקרא במקור 'מייקל', אבל כונה בשם החיבה 'קמפי', שהיווה קיצור לשמו האמצעי בעל הארומה הייחודית – "קמפנלה".
רד, מייקל – Redd-Hot, Silky: את הכינוי הראשון קיבל מהעיתונים אחרי תצוגת 57 הנקודות שלו מול יוטה ב-2006, תקופה בה ידיתו להטה בטירוף. את הכינוי השני הוא קיבל מחבריו לקבוצה, בזכות העובדה שיש לו קליעה חלקה ונעימה כמו משי.
ריצ'מונד, מיץ' – Score-Lord, The Rock: את הכינוי הראשון אין צורך להסביר. ריצ'מונד, אחד הגארדים הבולטים בשנות ה-90',
היה משיג נקודות בכל דרך שרק בחר בה – מבפנים, מבחוץ, עם הגב, עם הפנים. את הכינוי השני הרוויח בזכות העובדה שכמו סלע יציב, תמיד ידעו מה ייתן (וזה אומר למעלה מ-20 נקודות למשחק ב-10 העונות הראשונות שלו בליגה). חוץ מזה, האיש היה מוצק להפליא.
רובינסון, קליף – Uncle Cliffy: קיבל את הכינוי בשנותיו האחרונות, כשהפך לזקן שחקני הליגה. רובינסון אמנם נהיה סוג של סבאל'ה חביב, אבל לא לזלזל: מדובר בשחקן הגבוה ביותר שהשיג 1,000 שלשות בקריירה עד שהגיע דירק נוביצקי.
ריי ריצ'ארדסון, מייקל – Sugar Ray: הגארד המוכשר של הניקס והנטס בשנות ה-80', שחיבב עד מאוד עשן ולבונה, קיבל את כינויו בעקבות המתאגרף הפופולארי באותן שנים, שוגר ריי ליאונרד.
רובינסון, נייט – Nate The Great: בפעם הראשונה שהחזיק את בנו הזעיר שזה עתה נולד בבית-החולים, אמר ז'אק רובינסון לכל האחיות שמסביבו: "My Son Is Going To Be Great". באותו רגע נולד הכינוי לנייט רובינסון קטן המימדים, שנותן את כולו כדי לעמוד בציפיות הגדולות שתלה בו אביו, שניות ספורות אחרי שיצא לאוויר העולם.
ש
שצ'רביאק, וולי – Wally World: כינוי שקיבל במכללה, בעקבות פארק השעשועים בעל השם הזהה שנראה בסרט מ-1983, במה שהיה למעשה פארודיה על "דיסנילנד".
(המשך יבוא) |
| |
|
|
|
|
|
