טי.טי פופה האגדי הוא ההוכחה הקלאסית לכך שהאמריקאים לא מעוניינים לשבור את השיניים שלהם עם שמות מסובכים, ובטח כאלה שמגיעים מאירופה. מקונסטנטין הוא נהיה טי.טי, מה שגורם לי לפעמים ללכת בחוצות הכרך ולחשוב איך היו מכנים אותי האמריקאים אם הייתי, נניח, כוכב מכללת מרילנד או טולסה, אבל זה סיפור צדדי לגמרי.

פופה הוא אחד הסיפורים היותר מוזרים בתולדות הכדורסל הישראלי, ולמעשה מהווה גם הוכחה לכך שמכבי ת"א יכולה להצמיח שחקנים ישראלים מכלום. ספק אם רבים ידעו לפני שפופה הגיע לכאן, שהאיש נשוי ליהודיה או משהו, ואפשר לארגן לו צ'יק-צ'ק דרכון ישראלי. מכבי ידעה. וזה הספיק כדי להביא אותו לכאן לקריירה שארכה חמש עונות רצופות. ארבע מהן במכבי ת"א תמורת מיליון דולר לכל התקופה, ועוד אחת בהפועל ירושלים.

ואחר כך ישראלי-מה-ישראלי, נדם, פרש וחזר לארצות הברית. היה חבר טוב של ברד ליף, היה. אולי אפילו עודנו. והנה הוא כאן מול טורצ'אן, מהפנט את הכדור.

חדי זיכרון, אם יש הגדרה כזו, אולי זוכרים אותו עוד קודם לכן מהופעה שעשה עם מכללת מיאמי בטורניר בנדל באחד הקיצים. כנראה שאז קלטו אותו, פשפשו לו בציציות ומצאו אישה. מכאן והלאה העסק התגלגל בקלות ופופה, בחירת דראפט של לוס אנג'לס קליפרס ב-1995 שמעולם לא הגיע לשחק ב-NBA, התגלגל לת"א אחרי שהוכיח שהוא מסוגל לשחק כדורסל ברמה אירופית ואפילו עזר לפו-אורטז לזכות באליפות צרפת. שיחק שם באותו זמן אנטואן ריגודו האגדי נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, רגע לפני שהלך לסופרסטאר גדול בבולוניה-העיר. ויש מצב שגם דארן דיי היה שם.

2.20 מ' גובהו, עומקו, נפחו ושטחו, אבל לא היה ריבאונדר גדול או חוסם יוצא דופן. פה ושם אכן חילק גגל'ך לכל דורש, אבל לכל מאמניו בישראל היתה טענה משותפת: 'יותר משהוא יוצר בעיות מיס-מצ' ליריבה, הוא יוצר בעיות לקבוצה שלנו'. לפעמים, נוכח פעולות חיוביות של פופה בזמן קצר ויכולתו לשנות משחקים פה ושם, בעיקר מול יריבות בליגת קזינו, נכמר הלב למראה הענק החביב הזה יושב מקופל על הספסל ולא זוכה לשחק.

אחד הצילומים הזכורים בהקשר של האיש הבאמת-באמת נעים הליכות הזה הראה אותו ניצב על המגרש, כאשר לצידו, עומד על ספסל, החבר דריק שארפ. האם פופה היה גבוה משארפ גם כאשר זה עמד על ספסל? נוכל לאשר זאת אם נפשפש בגיליונות מצהיבים, אבל רבאק – יש עיסוקים, יו נואו, והזמן קצר.

חמש פסקאות כבר נכתבו ועוד לא צוין שהאיש הוא הרומני היחיד ששיחק בליגה הישראלית הראשונה. עבר בכל נבחרות רומניה ואפילו שיחק זמן קצר עם גיורגי מורסאן בנבחרת הרומנית, מה שאומר, בעצם, שרומניה נהנתה כנראה מהקו הקדמי הגבוה ביותר בכל הזמנים. לא שזה עזר לה לעשות משהו מיוחד, יו נואו.

ננצור לעולם ועד את ההוק-שוט המופתי של פופה, שנורה מגבהים שאיש לא יכול היה לעצור ובאחוזי קליעה טובים. נזכור גם את טענתו של הבולדוג רנדי ווייט, שטען כי פופה היה צריך להיות שחקן חמישייה בזמן שהוא, הבולדוג, ישחק כארבע והיונה ההנפלדית יהפוך לשחקן ששי. ובעיקר נחייך בנוסטלגיה לנוכח רוחב הלב והנעימות הכללית שהאיש הזה שידר בכל מצב. קונסטנטין פופה הוא מהיום בעל ערך בכדורסלע-האתר. נעריכו על כך.