אכן כי כן, זמר דגול היה האיש. ולא רק זמר, אלא גם יוצר ונגן מוכשר, אך יותר מכל הוא ייזכר, כמובן, בזכות מלחמתו במוגבלויות פיזיות וגזעניות, ולא רק התמודדותו איתן, אלא יכולתו לצחוק עליהן.

כבר כשהיה בן 7 התעוור הצ'ארלס, מה שלא מנע ממנו ללמוד לנגן על פסנתר בבית הספר סנט אוגוסטין, ולהפוך לזמר גדול בסגנון הרית'ם אנד בלוז. ב-1951 הוא הפך רשמית לאליל, כאשר יצא לאור עם השיר Baby, let me hold your hand.

צ'ארלס (שבמקור בכלל נקרא ריי רובינסון) שילב בין מוזיקת הגוספל הכנסייתית למוזיקת הרוק אנד רול (שהיא, אגב, קרובת משפחה של פיק אנד רול יש להניח ואף להניח יש), מה שהיווה בעצם את הבסיס למוזיקת ה"נשמה" הפופולארית עד היום בקרב זמרים שחורים מעבר לים.

עם השנים הצליח צ'ארלס גם לפרוץ אל מצעדי הפופ, ולכבוש גם אותם עם הלהיט What`d I say חסר התקדים.

בנוסף, טיפח האליל גם קריירת קולנוע קטנה, וכפי שכבר צוין פה, ניצל אותה על מנת להתייחס בהומור לנכותו כאשר צולם כנוהג באוטובוס, למשל, או יורה באקדח. גם בגזענות הוא נאבק, כאשר סירב להופיע באולם בו הונהגה הפרדה בין שחורים ללבנים.

מדינת ג'ורג'יה חלקה לו כבוד כאשר בחרה את השיר Georgia on my mind בביצועו להמנונה הרשמי.

כדורסלע-האתר חלק לו כבוד כאשר הקצה לו חלקת קבר לצד אלילי זמרה וזמר אחרים שעברו מן העולם.