זוטת ביניים וחוב מאייטמון קודם.

אוקיי, כמובטח – הערה קטנה בעניין העיתון שיש – או היתה לו פעם – מדינה. אתמול כתבו שם שפנתינאייקוס ניצחה את אולימפיאקוס 61:64, כאשר התוצאה היתה בעצם 64:91. כנראה שהיום מישהו עלה על הטעות וחשב שיהיה נכון לתקן, מבלי שיהיה כתוב שזה תיקון. כי למה להעיר דובים וכו'.

בקיצור, השתילו שם היום שתיים-שלוש שורות שבהם העם מתבשר, כי פנתינאייקוס קרובה מאוד לזכות הערב באליפות, "לאחר שניצחה במשחק הקודם 64:91". יו נואו, כדי לכפר על הטעות ההיא.

אלא מה?

המשחק בכלל מחר ולא הערב.

אוי, אוי, אוי.

ובקיצור, בואו נעבור לנושאים חשובים יותר. למשל, המשך צמצום מספר המועמדים מ-14 ל-4 וקביעת הפיינל פור של 'חביב נולד'.

עם מי נשארנו? עם ראשון טרנר, לואיס פלורס, דבון ג'פרסון, דרון וושינגטון, קרלוס ארויו, בריאן רנדל, טימי באוורס, טראוויס ווטסון, רון לואיס, עומרי כספי, ליאור אליהו, אורי קוקיה, בריאן טולברט ושון ג'יימס.

שלוש, ארבע ומכונת ההדחה ממשיכה לפעול.

טראוויס ווטסון – סוסון בר זה, שבהחלט נחשב לשחקן ברמה גבוהה, היה יותר מדי פצוע, או מסובך בעבירות, או לא יעיל מהקו, ומעבר לזה לא הגיע לאף משחק על תואר – משהו שמצפים מהפועל ירושלים בכל עונה – כך שיהיה קשה לבחור אותו. ניקח בחשבון נזיפה מסר ש. הרמלין שקבע כבר בחלק הראשון של העונה כי יש לבטל את התחרות מאחר שווטסון הוא-הוא והינו-הינו החביב הנולד, אבל התפתחויות שהביא איתו הזמן קבעו שהסר טעה בתחזיותיו. נו, מה חדש? ווטסון מודח בזאת.

שון ג'יימס – האיש הוא בטח אחד השחקנים היותר מעניינים ששיחקו העונה בליגה. חוסם נדיר, שהנתונים שלו ביחס לדקות המשחק (גם בבני השרון וגם בתקופתו במכללות) מעידים שהוא כנראה אחד החוסמים הטובים ביותר בעולם כולו. פיתח גם צ'אקה נאה ממרחק לעיתים, ואמור להיות הרבה יותר טוב בעוד שנתיים-שלוש. נעקוב אחריו ביתר שאת גם אם לא יהיה כאן. זוכה לכבוד רב מאנשי נשיאות הסיפרה, אבל לא עולה לפיינל פור. מודח הינו.

קרלוס ארויו – האיש הוא אחד מבכירי צוברי הנקודות האוטומטיות, ויכולות המסירה שלו פנטסטיות. בכלל, ארויו הוא בפירוש שחקן-שחקן ונתקשה להכחיש זאת. ברם אולם ואף על פי כן, לא נוכל להכתירו כחביב. שמועות על התנהגותו מאחוריו לפני הקלעים הגיעו עד אלינו, וגם מפח הנפש הקבוצתי בגביע המדינה וביורוליג יקשה עלינו לבחור בו. ולא שרצינו מלכתחילה, כן? ארויו בחוץ.

ליאור אליהו – בהחלט סיפורו של ברווזון מכוער שהפך לברבור, אבל ביום שבו יפתח ג'אמפ-שוט נאה מחצי מרחק שיגוון את המשחק שלו – שיודיע לנו ונשקול הענקת חביבות. דווקא עם ההגנה אין שום בעיה מבחינתנו. כבר היו ויהיו חביבי סיפרה שלא שמו דגש על הגנה. מודח הינו.

עומרי כספי – לכספי יש כדורסל והרבה. יש מצב שהוא יהיה הישראלי הראשון ב-NBA מתישהו. אבל חביב סיפרה צריך לגלות כבר צדדים אחרים ונוספים באישיותו, בדרך כלל, ומכספי לא ראינו יותר מדי כאלה. הוא עדיין צעיר מאוד ועתידו לפניו. יכול להיות שבעוד חמש שנים הוא יהיה טיפוס אחר ואדם שונה לגמרי. בינתיי, הוא לא מספיק בשל כדי שנכתיר אותו, עם מלוא ההערכה להתקדמות שלו במגרש עצמו. המועמד לבחירת דראפט ב-NBA מודח כאן בכדורסלע-האתר. זה מה יש, חבוב.

חמישה כבר מאחורינו. עוד חמישה מנופים ואז פיינל פור, שיתקיים בתחילת השבוע הבא.

מתח? לא נכחיש זאת, אף לא נוכל להתעלם.

אורי קוקיה – שיחק אותה בגדול החבוב הזה, ואפילו הגיע אל פי הפיינל פור, אבל מהמים לא ישתה. ואיך ישתה, תגידו לי אתם, אם פיו חסום במגן השיניים המכוער ביותר בתולדות המשחק? עד שקוקיה לא יעיף את הדבר הזה מפיו, לא נוכל לבחור בו גם אחרי התקדמות כל כך מרשימה שעשה העונה מבחינת הכתבת סגנון המשחק האישי-הייחודי שלו על קטעי משחקים שלמים. מודח הינו.

טימי באוורס – תחושה של סוף וסיום. באוורס זכה העונה לכינוי "המעלית" בזכות ניתור מופלא ואתלטיות מרשימה, וגם יכולת אישית מרשימה לאורך חלקים גדולים מהעונה. ברם אולם, עונה נטולת שורות מחץ וקלאץ' היתה לירושלים וגם "המעלית" יסתפק העונה בתואר אחד אישי בלבד. קיבל כינוי, קיבל. אבל תואר חביב? לא ולא. מודח הינו, עם כל הצער שבדבר.

יא אולוהייים!

איזה מתח. עוד שלושה אמורים לנשור עכשיו בזה אחר זה. ומכאן והלאה זה באמת קשה.

דרון וושינגטון – כן, כן, הקפיץ הזה הולך הביתה. אהבנו את דיבורו המתנגן, ריקודיו אחרי ניצחונות, תספורתו ותסרוקתו גם יחד. אהבנו כאשר הצליח להרביץ שלשות מפתיעות יחסית וכמובן את עשרות הדאנקים המלהיבים לאורך העונה. אבל לתחושתנו הוא עדיין שחקן בוסר. נשמח לבחון את הדברים מחדש אם יזכה אותנו בעונה נוספת בישראל, וייתכן שבבוא הזמן נתרצה בפני חנחוניו.

ראשון טרנר – זוהי אחת ההחלטות הקשות ביותר בניפוי הזה. טרנר הוא השחקן היעיל ביותר בליגה, ריבאונדר מצוין, מלך הדאבל-דאבל ובלי ספק סוג של "הקרנף 2", מין תואם גוף של לושיוס דייויס המופתי, אם כי שחקן בסגנון קצת אחר. ואם דייויס נבחר לחביב, מדוע טרנר לא? אולי כי כבר יש לנו קרנף אחד בקאדר, ואולי כי בסופו של דבר האיש בן 35 וראינו ממנו רק עונה אחת בישראל. בגלגול הבא שיבוא אלינו צעיר יותר, ירביץ פה כמה עונות ויוכל לאפשר לנו לבחור בו, או לפחות להעלות אותו לפיינל פור, כשאנחנו שלמים ושקטים יותר עם המהלך. מצטערים מאוד, באמת. טרנר מודח.

ועכשיו, כשנותרו חמישה מועמדים אחרונים בלבד, המתח עולה. ארבעה יעלו לפיינל פור ואחד הולך הביתה.

והמודח האחרון לפני אירוע השיא של הכדורסל הישראלי הוא . . .

הוא . . .

הוא . . .

קשה, קשה. אבל באופן מפתיע במיוחד לאיש הזה קוראים . . .

דבון ג'פרסון - אכן כי כן, זהו המודח האחרון. איך נסביר הדחה גרנדיוזית שכזו? שהרי האיש שחקן בלתי רגיל, ריבאונדר, סקורר, חוסם, שקט, צעיר, מלהיב ונלהב ועוד יגיע רחוק מאוד, יש להניח, ואף להניח יש. אז מה חסר לנו ולמה לא בחרנו בו? אולי קשה לבחור בשחקן שהגיע לשני מעמדי גמר ולא הצליח לזכות באחד מהם. אולי כי בחלק גדול מהעונה בכלל היה שחקן שישי. אולי כי לא קלטנו אצלו שום דבר של מעבר, יו נואו. קשה גם לדעת אם יש לו שפם או לא. שיחליט – או שהוא הולך עם מין חתימת שפם דקיקה כזו, או שהוא מגדל שפם נורמלי. שפם של חביבים. ה"באמצע" הזה לא יושב לנו טוב. כך או אחרת, אחרת או כך, הערכה מקצועית מלאה יש לנו לחבוב הזה, אבל חביב סיפרה לשנת 2009 הוא לא יהיה. אולי 2010? 2011? מי יודע.

וזהו: הפיינל פור של 'חביב נולד' לשנת 2009 כולל את לואיס פלורס, בריאן רנדל, רון לואיס ובריאן טולברט. מאוד חסר כאן, אגב, בריאן רוברטס, אבל אחרי עונה שלמה ומסכת ניפויים ושקלולים שונים האיש לא הצליח להשתלב בין 28 האחרונים, אף כי מקום היה לו. והיה לו מקום. חבל.

יהי כך, אם כן.

בשבוע הבא פיינל פור 'חביב נולד' עם שני החולונים, הבחור מג"ג הפקות והגארד – שהגעתו לכאן אולי מפתיעה - מעירוני נהריה.