ג'ין פיטני הוא מסוג אלילי הזמר החביבים עלי. כאלה שלא רק הפליאו בקולם וחרכו במות, אלא גם ישבו וכתבו מילים. אלילי זמרה רבים וטובים לא עשו זאת, זה נכון. אבל כשפוגשים אחד כזה שהוא גם אליל תמליל (וכשאני אומר אליל אני מתכוון לזה, כן? שוכן כבוד בהיכל התהילה של הרוקנ'רול, הכניס 22 להיטים לטופ 40 של המצעד הבריטי, ועוד כהנה וכשמה), עבור אחד כזה מיד נשמרת פינה חמה בלב.
תוסיפו לזה את העובדה שהוא כונה בילדותו "הטיל מרוקוויל" שזה כינוי מופלא, ואת היותו יליד קונטיקט, הזכורה לנצח לטובה, בזכותו של שפר המשפר, והרי לכם חבוב המתמודד באופן רציני על התואר הלא קיים: חביב הסיפרה בחלקת ההנצחה "לזכרם - מוזיקה".
יוג'ין פיטני החל לכתוב שירים כנער מתבגר, אי שם בסוף שנות החמישים, ושיתף פעולה עם ריק נילסון, הרולינג סטונס, המפיק המוזיקלי פיל ספקטור, ברט בכרך והאל דייוויד (שכתבו את להיטו הגדול ביותר, "Twenty Hours from Tulsa").
בתחילת שנות השישים כבר היה ברור לכל חובב מוזיקת פופ בעולם הגדול כי ג'ין פיטני הוא זמר ענק, כבר מאז ששר את I Wanna Love My Life Away ב-1961. במהלך הקריירה הוא שחרר עוד להיטים כמו Town Without Pity, וגם Only Love Can Break A Heart, שהיה להיטו הגדול ביותר בארה"ב והגיע אל המקום השני ב-1962.
מעניין לדעת, אגב, שממש באותו שבוע, השיר שזכה במקום הראשון היה He's A Rebel, של הקריסטלז, אותו כתב לא אחר מאשר ג'ין פיטני. הכל נשאר במשפחה.
שיא הקריירה שלו הגיע בשנת 1988, כאשר מארק אלמונד חסר התקדים ביצע גרסת כיסוי לשירו Something's Gotten Hold of My Heart. בסינגל שיצא לתחנות הרדיו ביצעו את השיר שניהם ביחד, וההצלחה הרקיעה שחקים. הדואט האלילי שהה במקום הראשון במצעד הבריטי במשך ארבעה שבועות בינואר 1989, וגרם לכך שבפעם הראשונה אלבום סולו של אלמונד הופץ בצורה מסודרת גם בארצות הברית.
בעיצומו של סיבוב הופעות בממלכה המאוחדת נפטר ג'ין פיטני במיטתו בחדר של בית מלון בקרדיף. יום לאחר הופעה, בגיל 65.
מארק אלמונד ספד לו באומרו: ""אני המום ואבל על מותו של פיטני. לכבוד היה לי לעבוד אתו. הוא היה זמר גדול ומיוחד".