היורובאסקט כבר כמעט כאן, ולמרות שכמעט כולם, לרבות הח"מ, סוברים כי משהו כמו רעידת אדמה בעוצמה של 16.8 בסולם ריכטר ימנע מספרד לזכות באליפות - ועזבו את משחקי הנאחס של בורוכוב-גאסולוב, פשוט אין לו את זה - חובה עלינו לקחת צעד אחד אחורה ולבחון אפשרויות נוספות. ככה זה, לא משנה כמה קטנטן הוא הסיכוי שמשהו ייקלע ויקלע בדרכם של הגאסולים (מי אמר דייויד בלאט וג'יי. אר. הולדן?), הרי שהוא שריר וקיים.

ואם אכן יתרחש הבלתי ייאמן, ונגזר עלינו לראות נבחרת שאיננה ספרד גוזרת רשתות באולם בוורצלאב בסוף החודש, מיד צצה ועולה השאלה כבדת המשקל: מי אנו רוצים שזו תהיה? אולם עוד לפני כן וחשוב מכך: מי אנחנו לא רוצים שזו תהיה? מי הן אלו שעלייתן על המדרגה העליונה של הפודיום תהיה בבחינת באסה כבדה ודיכאון קל או להפך, שלא לדבר על קריזה של ממש?

על מנת להגיע למסקנות חותכות בעניין, הלכנו בית-בית ובדקנו נבחרת-נבחרת, על מנת לגלות מי נפסל מיד, ומי משאיר לעצמו סיכוי להתקבל על ידינו כאלוף אירופה בצדק ובדין.

בית א'

ישראל: כמובן שאנחנו מאוד רוצים שהיא תהיה אלופה, אולם באותה מידה אנחנו רוצים לזכות בלוטו ובטוטו באותו שבוע, נבחרי ציבור שבאמת שווה לציבור לבחור בהם וגם שלום נצחי ויציב עם העולם הערבי כולו. כמו שאמרה סבתי עליה השלום: לרצות מותר. אוהבים אותה הרבה, אבל ממשיכים הלאה.

מקדוניה: לא נפסלים על הסף, אבל מיד אחריו כבר כן. סתם נבחרת. קודם תחזירו את נאומוסקי ואחר כך נדבר.

קרואטיה: תמיד, או לפחות מאז ימי יוגופלסטיקה הגדולה, חיבבתי אותם קשות. עולים בסערה לשלב הבא.

יוון: בטח, מה זאת אומרת? הנבחרת האהובה עלינו ועל אירופה כולה מאז ומעולם. מי לא יתמוך בקבוצה שהעלתה את האנטי-כדורסל לדרגת אמנות? ועוד בלי השניים הכי נורמליים שלהם פפאלוקאס ודיאמנטידיס? קישטה מפה ומהר.

בית ב'

רוסיה: כל עוד דייויד בלאט איתם, גם אני.

לטביה: רק אם קמבאלה מבטיח לגמור לטוני פארקר את העונה הבאה באמצעות נוקאאוט "לא מכוון".

צרפת: רק אם פארקר מבטיח לחטוף מקמבאלה נוקאאוט "לא מכוון" ולגמור את העונה הבאה. בעצם, גם זה לא יספיק. יאללה-יאללה מפה.

גרמניה: כאילו, דה?

בית ג'

ספרד: כבר אמרנו.

סרביה: בהחלט כן. כל מדינה שמוציאה מתוכה גיבורים כדג'ורג'ביץ', דנילוביץ', דיבאץ', בודירוגה, סאביץ' וסטויאקוביץ' לא תיפסל. לפחות לא בשלב הראשון.

סלובניה: גם בעד, כי אם הפעם לא ייצא כלום מסמודיש,
נכבאר, ברזץ', לאקוביץ' והלורבקים - זה כבר לא יקרה כנראה אף פעם.

בריטניה: קודם שיחכו שישראל תזכה באליפות אירופה בענף-שאין-לנקוב-בשמו.

בית ד'

פולין: בינתיים כן, ולו למען מולי קצורין וננו גינזבורג.

בולגריה: ממש לא, אפילו לא בשביל פיני.

טורקיה: טורקוגלו לבדו מספיק כדי שנתמוך בארץ הכל-כלול, אבל האמת היא שגם על איליאסובה, ארסלאן, טונצ'רי וגונלום אנחנו מתים, בלי לדעת אפילו אם כולם מגיעים או לא.

ליטא: המממממ, בינתיים עולים מחמת הספק, ומחמת הגעגועים לסאבוניס, מרצ'ולניס וקורטינאייטיס. לא סביר שישרדו עוד הרבה זמן.

אוקיי, מי שרד את שלב האודישנים? קרואטיה, רוסיה, סרביה, סלובניה, פולין, טורקיה וליטא. קצת פחות מחצי, מה שאומר שהגיע הזמן לחתוך שוב בבשר החי. ליטא עפה מיד, כפי שצפינו, פולין אחריה (סוֹרי, מולי) וגם סלובניה, שהיא אמנם נחמדה אבל ממש לא צריך להגזים בעניינה, כן?

קרואטיה, רוסיה, סרביה וטורקיה. פששששששש, קשה מאוד היא הבחירה ביניהן, ולכן נסכם שכל קומבינציה כאן מקובלת עליי מראש, ושלא אכפת לי מי מביניהן תצליח בסופו של דבר להעפיל לגמר ולהפסיד לישראל. העניין הוא, שלא בטוח שאהיה כאן לכתוב על זה. לזכייה בלוטו ובטוטו באותו שבוע ישנן השלכות מרחיקות לכת, יו נואו.

shaharhermelin@gmail.com